ארגון הצלילה GUE מציע גישה אנליטית ייחודית לעולם הצלילה. אהוד ארקין, צולל מנוסה, השתתף בשני קורסים של הארגון שנערכו בלימסול

מאת אהוד ארקין, קפריסין

האי המקסים קפריסין אירח ביוני האחרון שני קורסים שערך ארגון הצלילה הייחודי GUE: DIR Fundamentals ו- Tech-1.
"Doing It Right" (DIR) היא גישת צלילה המנסה לבחון את כל המרכיבים והגורמים המשפיעים על התוצאה הסופית, ואת ההשפעה ההדדית בין אותם גורמים.
גורמים אלו כוללים תערובות גזים סטנדרטיות, כושר גופני, בריאות תקינה, ציוד, גישה אישית (attitude), עבודת צוות, יכולת אישית, תיאוריות דקומפרסיה ועוד. הדגש בשיטה הוא על ניתוח אנליטי של כלל האפשרויות הקיימות במטרה לתת מענה לכל הבעיות שיכולות לעלות תוך כדי התעלמות מפוביות נפוצות. כל פתרון שנבחר, נבחן ומתקבל או נדחה על סמך צלילות רבות בתנאים מגוונים. התוצאה היא שיטה שניתן ליישמה בכל סוגי הצלילה ללא צורך בשינוי או התאמה, ומביאה לצלילות בטוחות יותר ומהנות יותר.

ציוד אחיד
המאפיין הבולט ביותר של DIR, אם כי לאו דווקא החשוב ביותר, הוא תצורת הציוד האחידה. תצורת הציוד מתחילה בווסת הגיבוי (backup) הקשור במיתר סביב צוואר הצולל ונמצא תמיד מתחת לסנטר. הווסת הראשי (primary) נמצא בקצהו של צינור באורך 2 מטר, המחובר תמיד למכל הימני בצלילה עם מכלי גב כפולים, או למכל הבודד, ועובר מתחת לזרוע ימין, באלכסון כלפי מעלה לעבר כתף שמאל, ומלופף ימינה סביב ומאחורי הצוואר ואז שמאלה לעבר פני הצולל.
הווסת שיועבר לחבר לצוות במקרה חירום הוא תמיד זה ממנו נושמים באותו הרגע. הצלילה נעשית תמיד עם מאזן פרפר בנפח המתאים המחובר ישירות לפלטת נירוסטה או אלומיניום קשיחה (backplate) המחוברת לגוף הצוללֻת ברתמה. כל אחד מהפריטים הללו, כמו שאר מרכיבי הציוד, נבחר על מנת למלא מטרה מוגדרת תוך כדי שילובו עם כל שאר הפריטים.

בלי מעשנים
ארגון Global Underwater Explorers - GUE הוקם בפלורידה ב 1998 על ידי ג'רוד ג'בלוכנקי (ג'יי.ג'יי), שפיתח וקידם ביחד עם ג'ורג' אירוין את שיטת ה- DIR. ג'יי.ג'יי כיהן כאחראי על ההדרכה ב- NACD ו- CDS­NSS, שני ארגונים אמריקאים המתמחים בצלילת מערות. במהלך עבודתו בשני ארגונים אלו, הוא הבין כי לא יוכל להטמיע את רעיונותיו בארגוני צלילה אלה, כיוון שרעיונותיו סתרו חלק גדול מהדעות המקובלות באותה עת או משום שנראו כפוגעות באינטרסים המסחריים של אותם ארגונים ושל יצרניות ציוד הצלילה.
GUE אינו מקבל לשורותיו מעשנים. חישבו לרגע על אחוז הצוללים שאתם מכירים שמעשנים, ודמיינו מה היה קורה לתזרים המזומנים של ארגוני הצלילה אילו היו מסרבים לקבלם לקורס כוכב ראשון.
גורם נוסף לאי ההצלחה בהטמעת DIR בארגוני צלילה קיימים, הוא מספרם הגבוה של מדריכים והפיקוח הרופף עליהם. מדריכי GUE נבחרים לא רק על סמך ותק בהדרכה, אלא גם בהתאם לפעולות הצלילה השונות בהם הם לוקחים חלק מחוץ להדרכה השוטפת. מדריכי GUE מוכשרים ומוסמכים בידי מספר מצומצם של צוללים במטה הארגון בפלורידה ומחויבים בנפח פעילות מסוימת ובפיקוח תקופתי על רמתם, המתבצע אחת לשלוש שנים. כתוצאה מכך נשמרת רמתה הגבוהה של ההוראה וההדרכה אותן מספק הארגון, כמו גם פיקוח הדוק על התכנים המועברים בקורסים השונים ברחבי העולם. פועל יוצא של כל זה הוא מספרם המועט של מדריכי GUE, העומד כיום על כ-40 בעולם כולו, כאשר פחות מחצי מהם מורשים להדריך קורסים של צלילה טכנית מטעם GUE. לכן רוב הקורסים של GUE נערכים כאשר מספר אנשים המעוניינים בדבר מתאספים יחדיו ומזמינים את אחד המדריכים אליהם.
יווני, שני קפריסאים והחתום על הכתבה נפגשו בקפריסין על מנת לקיים שני קורסים של GUE בזה אחר זה. המדריך, יואכים שלוייפל, הגיע מגרמניה ביחד עם צולל DIR נוסף, פלוריאן קלייברט, שצילם את כל הצלילות בווידאו.
כל אחד מאתנו הביא אתו את ציוד הצלילה שלו, למעט חלק מהמכלים שסופקו באדיבות מועדון Dive-In בלימסול. דחיסת הגז בוצעה ברובה על ידינו בביתו של אחד המשתתפים בקורס, המתגורר בהרים מחוץ ללימסול.
GUE מעבירים כיום מספר קורסים שונים, כאשר הפופולריים ביותר הם DIR-Fundamentals (DIR-F)  ו- Tech-1.
DIR-F אמור להקנות לצולל את הידע והבסיס שיאפשרו לו להבין ולהתחיל ליישם את עקרונות שיטת ה- DIR. לא מצפים מהצולל שבגמר קורס של שלושה ימים ישלוט בכל הנקודות הנלמדות, ונקודה זו חזרה על עצמה גם בקורס לצלילה הטכנית. מה שמקבל הצולל בסיום הקורס אינן מיומנויות מוגמרות אלא בסיס ללמוד ממנו ולבנות עליו.
הקורס הראשון החל במעבר קצר על הנקודות העיקריות להם מוקדש הקורס: התנהלות במים של צולל DIR, תנוחת גוף נכונה, אופן ההתקדמות במים, והשפעתם של אלו על עבודת הצוות במים. ככלל, DIR-F הינו חוויה המבוססת על התנסות ממשית, ורובו מתרחש מתחת למים ולא בכיתה. בהתאם לכך, תיאורם של כל אלה היה קצר ותמציתי.
שאר הקורס ביום הראשון נערך ברחבה מחוץ לכיתה והוקדש כולו לציוד שהבאנו אתנו. בכל פעם שהיה צורך בשינוי פריט ציוד זה או אחר - והיו עשרות שינויים שכאלה - הוסברו הצורך בשינויים אלה, הבעיה במצב הקיים והתיקון הנדרש. תשומת הלב הגיעה לפרטים הקטנים ביותר: החומר ממנו עשויים ברזי המכל, סימון המכלים, גובה המאזן וה- backplate, מיקום הסכין, אורך הצינורות ועוד.
במקור אמור הקורס להימשך שלושה ימים, מתוכם יומיים במים, אך הוא ניתן להארכה על פי שיקול דעת המדריך. בקורס שלנו הוקדשו ארבעה ימים לצלילות שהתבצעו במים רדודים שעומקם לא עלה על 5 מטרים, והתמקדו במיומנויות הצלילה הבסיסיות - איזון, תנוחה נכונה, טילוף נכון ועבודת צוות.
בהתאם לצורת העבודה של GUE בכל הקורסים שמציע הארגון, כל הצלילות צולמו במצלמת וידאו מתחילתן ועד סופן, וכן במצלמת סטילס ששימשה גם לצילום מחוץ למים. בסוף כל יום, למרות העייפות הרבה ובדרך כלל תוך כדי ארוחת הערב, ניתחנו את הצלילות בעזרת הסרטים והתמונות. אמצעי זה נותן אפשרות לראות בדרך בלתי אמצעית את ההתנהלות מתחת למים ומאפשר להתמקד בבעיות ונקודתיות שקשה לטפל בהן בזמן הצלילה או בעזרת תאור מילולי אחריה.
ככלל, הבעיות שנחוו היו בעיקר חוסר יכולת לשמור על תנוחה נכונה במים ועל המתח השרירי הדרוש בגב, בנוסף לשלל בעיות בעבודת צוות. העובדה שהצלילות התבצעו במים רדודים רק תרמה לקשיים וארבעתנו, ללא קשר לרמת הניסיון של כל אחד, נאבקנו באותן הבעיות עם הצלחה חלקית בלבד.

מצבי חירום
לאחר סיום הקורס, שהתארך משלושה לחמישה ימים, המשכנו ללא יום מנוחה לקורס הבא, Tech-1.
הקורס מתחיל בהתמודדות ללא הכנה מוקדמת עם מצבי חירום, כאשר המטרה היחידה היא החזרת כל הקבוצה לנקודת המוצא בשלום. שלב זה אורך כיומיים ומתבצע באתרים שונים, כאשר התקלות, באדיבות המדריך, מגיעות ללא הפסקה וללא התראה. לאחר מכן מנתחים את ההצלחות והכישלונות, את הפתרונות האפשריים, את אלו שנבחרו ואת אלו שהיו צריכים להיבחר.
ככלל, לא מגדירים פתרון ייחודי לכל בעיה, אלא מנסים לבחון את העקרונות המנחים בהתמודדות עם בעיות. אלו מתחילים תמיד בהעברה מיידית של הווסת ממנו נושמים, ולא את האוקטופוס, למי שזקוק לו, מעבר של התורם לווסת הגיבוי, יידוע שאר הקבוצה לגבי התקלה ושמירה על התנוחה והאיזון הנכונים שמאפשרים את כל אלה.
הצלילות ב- Tech-1 הופכות בהדרגה מצלילות מים רדודים שמוקדשות לבעיות ולמצבי חירום אפשריים, מניעתם על-ידי עבודה נכונה או דרך ההתמודדות אתם, לצלילות המדמות צלילות דקומפרסיה, אשר גם בהן משלבים עוד ועוד תקלות. כל חניות הדקומפרסיה מתבצעות במים כחולים ועל-ידי כל הצוללים ביחד כצוות אחד. אם משתמשים במצוף (liftbag) בזמן הדקומפרסיה מעלים אותו רק בחנייה ב-9 מטרים. הדגש אינו דווקא על תכנון מוקדם של הצלילה, אלא על הגדרת מטרות הצלילה (אנחנו שרטטנו פרופיל חיצוני של משחתת ממלחמת העולם השנייה שנתקלנו בה בחזרה לנמל לימסול), קווים אדומים מבחינת זמנים וצריכת גז, אפיון הצלילה תוך כדי ביצועה, ולאחר מכן התאמת חניות הדקומפרסיה לפרופיל הצלילה כפי שבוצע בפועל. בין לבין עוברים על תיאורית דקומפרסיה ובעיקר על ההשפעות השונות של חמצן, חנקן והליום על הגוף. כמו ב- DIR-F, גם כאן החלק התיאורטי לא מהווה את מרכז הכובד בקורס. כל הרעיונות המועברים במהלך הקורס, שחלקם אינם עולים בקנה אחד עם התורה המקובלות בעולם הצלילה, הם כאלה שנוסו והוכחו אלפי פעמים על-ידי מדריכי GUE במשך שנים.
הצלילות האחרונות הן צלילות דקומפרסיה לעומקים של כ-45 מטר, והן המשלבות בתוכן את כל תכני הקורס. הן גם הצלילות הקלות והמהנות ביותר בקורס.

פתרון לאתגרים
עד לפני כחודשיים לא היה DIR-F דרישת קדם לקורס הטכני, אך אחוז הכישלונות הגבוה ובחינת הסיבות לכך הביאו את ראשי GUE להפכו לכך. כעת הופך הקורס הטכני להזדמנות לצולל להשתמש במיומנויות הבסיסיות שנלמדו במהלך קורס DIR-F, תוך כדי חוויית תנאים מאתגרים יותר, שימוש בתערובות נוספות (EANx50 ו- triox35/21), לימוד טכניקות חדשות כמו השימוש בגלגלות ובמצופים, ומעל לכל טיפוח עבודת צוות.
בקורס זה מתגלה היופי האמיתי של שיטת ה- DIR כאשר כל המרכיבים שנלמדו בקורס הראשון פועלים יחדיו ברמת הציוד, הטכניקה, השליטה והעבודה המשותפת והופכים את הצלילה לבטוחה יותר ובעיקר למהנה יותר. זהו השלב בו כל השינויים הנדרשים על פי DIR מפסיקים להיות רעיונות שנראים נכונים על הנייר הופכים להיות ברורים ופשוטים, כמעט מובנים מאליו ואפקטיביים לחלוטין. זוהי גם הבעיה העיקרית בהסברת DIR על הנייר - מדובר בחשיבה שמותאמת לסביבה תת מימית ומספקת פתרונות לאתגרים בסביבה זו, ושם יש לחוות ולהבין אותה - ולא (רק) על הנייר.

מידע על DIR וחלק מהישגי מייסדיה:
http://www.wkpp.org, http://www.dirquest.com.