אופנת שיעורי הצלילה והשחייה לפעוטות היא כבר חלק משגרת יומם של הורים לא מעטים. מגיעים פעם בשבוע לבריכה המחוממת והופ, למים. תינוקות והורים, צחוקים, חיוכים, הנאה, מגע, קירבה. וזה עוד לא הכל

כתב וצילם: שירן ולק
(חלק מהצילומים באדיבות מרכז שחיית תינוקות, רמת-חן)

אחת, שתיים, וש...לוש! הגוף הזעיר מונף אל על, הפנים הקטנטנות מתכווצות בהבנה ובהכנעה, ובלי אזהרה, העולל במי הבריכה, עם הפנים למטה. ברגשות מעורבים ירדתי מתחת לפני המים, להתמקם לצילום טוב. דרך העדשה יכולתי לראות את חוסר השקט שלאט לאט נעלם ולבש פנים נינוחות ורגועות. הזזתי את המצלמה מעיני, במרחק סנטימטרים ספורים ממני, חלף תינוק בן 4 חודשים, בצלילה, עיניו פקוחות לרווחה, וחיוך מרוח על פרצופו, כולו אושר וטבעיות, בעוד הוא מפרפר בתנועות שחייה מסורבלות, אל זרועות אמו המחבקות על מנת לקבל מחיאות כפיים, פרגון, חום ואהבה.
כבר נתקלתי בעבר בכתבות על נושא צלילת התינוקות. כאיש ים וכצולל שמחתי על ההתפתחות האדירה בתחום, אך מצד שני נראה לי הדבר כסוג מסויים של עינוי ושאלתי את עצמי אלו הורים רוצים להצליל את ילדיהם עוד בטרם למדו ללכת, או לדבר. ההזדמנות הגדולה להכיר את התחום ולקבל תשובות לשאלותי הרבות הגיע דרך חברת ימבטבע שייסדה את "צוללים בחיתולים", פרוייקט צילום מתחת למים של התינוקות הצוללים בכל חלקי הארץ.
מאז נתגלתה לעולם המערבי, התופעה של שחית תינוקות, בשנת 1778 על ידי קפטן קוק, באחד ממסעותיו באיי הוואי, חוקרים אנתרופולוגים רבים את הנושא בכל רחבי העולם. מסתבר כי חברות ותרבויות שבטיות שונות - נהגו מאז ומעולם ללמד את ילדיהם לשחות מגיל צעיר בשל תנאי השטח בו חיו, מתוך חינוך להישרדות. ההתעניינות בעולם המערבי בצלילת תינוקות החלה בשנות השישים ביבשת אוסטרליה והתפשטה לכל היבשות. בישראל תופס הענף תאוצה וכיום קיימים עשרות מרכזים פעילים וכל שנה מוסמכים מדריכים במכון וינגייט תחת פיקוח צמוד של משרד הבריאות.

ענת יורן, מדריכה, אחת החלוצות בתחום בארץ, אשה עם הרבה אהבה למים ולילדים, גרה עם משפחתה בגדרה. בחצר האחורית של ביתה בין הצעצועים והדשא הירוק, נמצאת הבריכה.
יומה של ענת מתחיל בשעה 6:00 בבוקר, בבדיקה שגרתית של הבריכה ומסתיים בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
יורן, מוסמכת וינגייט, שלזכותה ותק של 15 שנה בתחום השחייה החלה את דרכה כמאמנת שחייה תחרותית במכבי ראשון לציון וכבר אז הרגישה שיעודה הוא לשלב בין מים ועבודה עם ילדים. "שאפתי לעבור לתחום שבו מעבר למדליות ולנצחונות אפשר להעניק גם משהו להתפתחות האדם, היתה לי אהבה גדולה לילדים ושאפתי למקצוע שישלב בין הבריכה לילדים".
והחלום החל להתגשם למעשה עם הולדת הבת, עדייה. "העברתי עם עדייה שעות רבות במים ובעזרת ספר שקיבלתי ממדריכה אוסטרלית, למדתי איך להתנהג עם הילדה במים, תהליך שכלל התקרבות רגשית לילד ועד לצלילות משותפות. כשרכשתי את הבית, הבריכה כבר היתה קיימת, אך עבר עוד זמן עד שהכשרתי אותה סופית לעבודה עם ילדים תחת פיקוח של משרד הבריאות".

מה עושה שחייה משותפת בגיל כזה ליחסים בין הורים לילדים?
"ברגע שהורים מתגברים על החשש הטבעי העיניים נפתחות להנאה שבדבר, הילד לומד להרגיש חופשיות במים, במקום לפחד מהם. השיעור משחרר מפחדים גם את ההורים ויוצר סוג של קרבה מיוחדת. המון אמון נבנה בין הורים לילדיהם - הילד פשוט לומד לסמוך על ההורה וההורה לומד להבין שהילד מסוגל לעשות דברים בכוחות עצמו. לומדים להכיר טוב יותר ולהבין את רצונות הילד לפי תנועותיו ועיניו. ההורים זוכים לעבור שוב דרך הילד את חווית ההיכרות עם המים והדבר מרענן את הטריות שבהנאה. בחיבור נכון ובזרימה נכונה יגיעו ההורים לסוג חדש של קירבה עם ילדיהם ובילד ותפתח ביטחון עצמי רב".

ומבחינה פיזית?
"העבודה במים בהחלט עוזרת להתפתחות הילד - הפעוט מקבל הזדמנות להניע את איבריו בצורה שונה ממה שהוא מסוגל מחוץ למים. אפשר לראות פעוטות בני חודשים ספורים, שתוך כדי צלילה, שוחים באופן אינסטינקטיבי ומגלים אפשרות להתקדם מתחת למים עוד לפני שהם הולכים... המים עוזרים גם להתפתחות השרירים של הילד עקב לחץ המים המופעל עליהם. כמובן שהמוטוריקה של הילד מתפתחת טוב יותר ודימויו העצמי מתחזק ביחד עם ביטחונו".
הבריכה של ענת נקייה, מסודרת ואינטימית. היא מחוממת לטמפרטורה של C{33 בדיוק. ענת מסבירה שהמים צריכים להיות בטמפרטורה הקרובה לחום גופו של תינוק, על מנת שיווצרו תנאים אופטימליים לפעילות. הבריכה נמצאת תחת מעקב של משרד הבריאות וביקורות פתע מתבצעות בין פעם לפעמיים בחודש. מעבר לכך בודקת ענת בעצמה את הבריכה יום יום כדי לוודא שהכל תקין ומוכן לעבודה עם הילדים.
בנוסף לעבודה השגרתית מעניקה ענת גם שיעורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. רבים מהילדים מופנים ע"י משרד הבריאות, ילדים הסובלים מ- CP, סוג של פגיעה מוחית הפוגעת במרכז המוטורי האחראי על תפקוד השרירים ומתבטאת בקושי בדיבור ועד לשיתוק בארבע הגפיים. "כאשר ילד הסובל ממגבלה כלשהי חוזר מהבריכה לאחר שהצליח להתגבר על מכשולים בעזרת המים וההורים, הוא לומד להשליך את הרגשת הנצחון שקיבל בבריכה על חייו מחוץ למים ולומד להאמין בעצמו".

מיכל ארמון, גם היא מדריכה תינוקות בבריכה הפרטית, שבביתה בהרצליה. בעלת תואר ראשון בבלשנות כללית ופילוסופיה ותואר שני בחינוך מיוחד.
עבדה בעבר כמצילה, כמדריכת שחייה וכמטפלת בתנועה. לעבודה עם תינוקות נחשפה לראשונה בארה"ב. נלהבת מהרעיון, קנתה ספר בנושא, חזרה לארץ ובקיץ 1980  התחילה להעביר שיעורי שחייה לתינוקות בבריכה, בבית של חברים. "אז לא היה הרבה ממי ללמוד. באותה תקופה היתה בארץ רק מישהי אחת שלימדה שחיית תינוקות, ברמת חן. יחד עם הרקע הטיפולי שהיה לי, הרקע בהדרכת שחייה ומה שראיתי בארצות הברית התחלתי להדריך. זה היתרון של המייסדים, אתה לומד מהשטח". מאוחר יותר לימדה בצהלה ובאוניברסיטה, בבריכה הלימודית דוד רזיאל ובשנת 86' בנתה בביתה בריכה ומאז היא עובדת שם.
"במשך השנים עבדתי עם תינוקות, עם ילדים חריגים ומבוגרים עם פחדים. בשנים האחרונות לקחתי את התחום של הטיפול בתנועה לעבודה במים".
מיכל מסבירה שהמטרה היא לא התנועה עצמה, השחייה, ההצלחה להגיע לעצמאות במים, אלא המטרה היא הטיפול. השחייה היא כלי לבניית ביטחון, מודעות. המטרה היא לתת את החופש, ואת העצמאות במים. כיום, מלבד הקורסים שהיא מעבירה בביתה, גם מכשירה מיכל, מדריכים לשחיית תינוקות.

יש גיל מוגדר בו שווה להתחיל?
"אין גיל נכון להתחיל בו. אפשר להתחיל ללמד שחיה כבר מהיום הראשון. אני נכנסתי עם ילדים בגיל שבועיים למים. הכל תלוי בהרגשת ההורה".
היום נהוג להתחיל בגיל שלושה-ארבעה חודשים. הסיבה העיקרית לכך היא שתינוק בגיל מתחת ל3- חודשים אינו מווסת את חום גופו בעצמו. הסיבה השנייה היא החיסונים. הורים רבים מעדיפים להתחיל אחרי שהילד קיבל את החיסון השני. אז החיסון הבסיסי של הילד כבר קיים. אבל שוב, הכול עניין של ה"אני מאמין" של כל אחד. שיקול נוסף הוא שהקורס לשחייה הוא בעצם כניסה למחויבות ולמסגרת. בגיל חודש בדרך-כלל אין סדר יום ברור ואי אפשר לדעת מתי התינוק ירדם. לכן, זה לא בוער. "ישנה לפעמים תחושה שכמה שמתחילים יותר מוקדם, זה יותר טוב. אבל לא כדאי להילחץ ולהזדרז להכניס את הילד למסגרות".
מומלץ להתחיל את שיעורי השחייה באופן אינטנסיבי, של מספר פעמים בשבוע. מיכל עובדת על מפגשים דו-שבועיים, לפחות בהתחלה. מאוחר יותר ניתן לעבור לפעם בשבוע. "אצל מבוגרים יש איזשהו תהליך שצריך לעבור כדי להעביר את הפחד מהמים ולכן בדרך-כלל עושים את זה בהדרגה. אי אפשר להעביר את הפחד יותר מהר. אצל תינוקות המצב הוא הפוך, ככל הנראה, בגלל הנושא של הזיכרון, התרגול והחיקוי".
"התינוק אינו מגיע לעצמאות מלאה במים עד גיל שנתיים. אבל חשוב לזכור, כי ישנן שיטות לימוד שונות לשחיית תינוקות וכל שיטה היא שונה. יש שיטה, שמתמקדת בהשרדות. בשיטה זו התינוק ממש לומד להציל את עצמו במים. זו אינה השיטה שלי. אני רואה בכל העבודה חוויה התפתחותית, לימודית. חשוב לראות את המשמעות מעבר לתוצאה הסופית שהיא השחייה והביטחון במים. אני חושבת שמה שחשוב באמת היא ההתפתחות של הילד, התנועה והעצמאות שניתנת במים. כמו אצל הנכים, שיכולים לעשות במים דברים שאינם יכולים לעשות בחוץ. זה כל כך בונה, כל כך מחזק. וזה לא משנה אם מדובר בילד בן שלושה חודשים, או ילד בן ארבע. השיעורים גם מאפשרים להורה לשים לב לבעיות של הילד, שאפשר אולי לטפל בהן. לפעמים אני מגלה מתוך השחייה ילדים עם בעיות מוטוריות, שיהיה להם קשה לכתוב מאוחר יותר. במים ההתנגדות יותר גדולה מאשר באוויר וכל התנועה יותר חזקה. אפשר לעשות פיזיותרפיה במים ודרך העבודה הילד מתחזק".

השלבים ללימוד משתנים עם כל גיל. תהליך ההתפתחות של העבודה במים, של הילד, של הקשר עם הילד. הדבר הבסיסי הוא הכניסה למים, ההתרגלות, ההתרגעות. אז בא השלב של הכנסת הפנים למים, הצלילה. "הדבר הכי חשוב הוא הכיף של המים, לגרום לילד להרגיש כמו דג במים. הדבר הראשון היא ההסתגלות, ההכרה של המקום, תחושת הבית. הסתגלות למים, לשים ראש, לצלול. עם התינוקות עיקר העבודה הוא על השלב הזה, של העבודה להגיע לחופש במים, ולא כל כך השלב של ההתקדמות במים. בהתחלה אתה מעביר את התינוק מיד ליד, אחר כך אתה מוסר אותו בתוך המים, אחר כך אתה שולח ועוזב עד שההורה תופס את הילד ולאט לאט מקבל מרחק יותר גדול... אתה שולח אותו למדרגות, שולח אותו לקיר, הוא יכול לקפוץ לבד ולחזור חזרה (ואת זה כבר ילדים בני שנה יכולים לעשות). עם הילדים הגדולים יותר (שנה וחצי) כבר מתחילים לעבוד על ציפה, על תנועות: תנועות של כלב, תנועות יותר מסוגננות. עם ילדים בני שלוש-ארבע-חמש כבר הולכים יותר לכיוון של השחייה. כאן המטרה היא יותר לשחות ולהתקדם. אחר כך, בגיל שבע, שמונה, אפשר לעבוד עם הילדים האלה עם דגש על הסגנון".

אפשר גם לבד? אני יכול מחר להתחיל ללמד את הילד שלי להסתדר במים?
"למעשה אפשר ללמד את הילדים לבד, ללא מדריך, אם ההורה לא מפחד ויש לו את התנאים. הסיבה שאני פה היא לתת ביטחון. חלק מהבעיה היום היא שהורים לא סומכים על עצמם, הם מחכים שיגידו להם מה לעשות, חלק ממה שאני רוצה להגיד הוא: תהנו, תשתמשו בדמיון, תלכו עם זה הלאה. חלק מהתקווה שלי היא שזו תהיה איזושהי למידה. האמהות היום איבדו את האינסטיקט האמהי הטבעי שלהן, הן מחפשות לכל דבר אישור של מומחים ושוכחות לשים לב ולחוש את הילד שלהן. ההורים גם צריכים מסגרת, הם יודעים שאם הם משלמים, הם עושים את זה. אבל, אפשר בהחלט גם לעשות זאת לבד. הדבר החשוב ביותר בלימוד השחייה לתינוקות הוא ללכת עם התינוק ולחוש אותו, לתת לו להכתיב את קצב ההתקדמות וחשוב לשים לב מתי כדאי להפסיק ולחבק את התינוק".

מה לברר וממה להיזהר
- כאשר נרשמים לחוגי המים כדאי לברר מהי הסמכתם של המדריכים והאם הבריכה מאושרת לפעוטות ע"י משרד הבריאות.
- ילדים בעלי ליקויים יכולים מצוא מקום טוב להתפתח בו בשיעורי המים, מי שחושש יכול התייעץ עם רופא המשפחה ולקבל את אישורו.
- חשוב לזכור לא לדרוש מהילד מעבר ליכולתו ולא לצפות מתינוק בן חודשים ספורים שיגיע לביצועים אולימפיים. כל פעוט וקצב ההתפתחות שלו. צריך לחוש את תגובות הילד.
- אם הילד ממש פוחד, סבלנות! לא להתייאש ולא להלחיץ. כדאי לנסות להיכנס עם ילד למיים גם 1 על 1, כשאין עוד ילדים בסביבה, לפחות עד שהילד יתרגל למים בלי לחץ.
- ישנם כיום בגדי ים מיוחדים לילדים שאפשר לרכוש בבריכות הלימוד. מומלצים מאוד חיתולי בגד ים חד-פעמיים ובקשר לשאלה: מה קורה אם בכל זאת נפלט משהו למים? הבריכות אמורות להיות ברמת חיטוי גבוהה מספיק כדי להתמודד עם פליטות למיניהן.

אפשר גם שם
מרכזי שחיית תינוקות בארץ (בכולן מדריכים מוסמכים והבריכות עומדות בתקנים):
ענת יורן - גדרה - 08-8598374
מיכל ארמון - 09-9553486 (דגש יותר על הצד ההתפתחותי, פסיכולוגי)
בריכת הפועל ים החווה הציונית - 02-6794004
בריכת נוה חוף - ראשון לציון - איקה ואביבה שחר - 02-9941458 /050-259120.
רמת חן - טליה, יוסי ועדה - 6774484 / 052-510568 / 054-510568 (סגנון משולב). הידרותרפיה לתינוקות. www.babyswim.co.il
אקווה ביבי בהנהלת טובה ואיריס - 054-647898 / 052-442197
בית איזי שפירא - (מערך מובנה יותר של שיעורים)
אילנה להם
מיכל זקס - אילת - 07-6334061

לחברת "ימבטבע", סוכנות תיירות ומרכז צלילה בה מועסק הכותב כצלם במחלקת הצילום התת-ימי.
לענת יורן ולמיכל ארמון.