יש כאלה החובטים אותם 99 חבטות. אחרים משליכים כל אחד מהם בעוצמה רבה 50 עד 60 פעם, חובטים בהם במשוט עץ ומטלטלים אותם בחוזקה. יש המשרים אותם בחומץ אורז ורוטב סויה ושותים בהם סאקי, או מייבשים אותם בשמש העזה, אבל הפטנט הגדול מכולם להכנת התמנון המצוי הוא ללא ספק השימוש במכונת הכביסה. והטעם? מוטב לבדוק עם גיורא רז, האפוף הפעם בערפל ארומטי של ריחות שום, תבלינים וים

גיורא רז

אכן, אין ספק שהתמנון וחבריו למחלקת ה- CEPHALOPODA (רגלי ראש) הדיונונים והסבידות הינם אחת ההצלחות הגדולות של האבולוציה והברירה הטבעית. אותן רכיכות, שניתקו בשלב מסוים מאזורי מחייתם של שאר בני גזעם, בצמוד לסלעים וקרקעית הים, פיתחו אברי ציפה וטכניקות מתוחכמות של תנועה והפכו לבני תחרות מצליחים של הדגים המקדימים אותם בהרבה בסולם האבולוציוני. הצלחה זו לא חזרה על עצמה בתחום הקולינרי. דווקא כאן, הצדפות, הקונכיות למיניהן השונים והשבלולים, מככבים כמאכלי יוקרה, ואילו התמנונים והדיונונים נותרו מאחור. למרות זאת, אין מקום באזורים הממוזגים של כדור הארץ, בו לא אוכלים תמנונים - ונהנים מהם. הקושי מתחיל בלכידתו של היצור 'המפחיד' הזה והכנתו לבישול. שיטות משיטות שונות, חלקן ענייניות וחלקן אגדות ואמונות תפלות, שעברו מדור לדור התפתחו ונשתרשו בעניין זה.
הרומאים והיוונים, למשל, שהאמינו בתכונותיו האפרודיסיות של התמנון, ניצלו את נוהגו להסתתר במחילות אפלות והיו משקיעים כדי חרס קשורים בחבל ומצוף במפרצים הסלעיים. התמנונים שנכנסו לתוכם בתום לב כדי למצוא מסתור, גורלם נחרץ. במוזיאון הקטן בנקסוס שבכרתים ניתן לראות כדי חרס מיקניים  מעוטרים בזרועות תמנונים, ששימשו, כנראה, ללכידתם. כדים אלה הם גם עדות לחשיבותו של התמנון, שהמשורר הסיודוס כינה אותו בחיבה 'הפוליפ הזקן חסר העצמות בתרבות היוונית.
אותן אמונות ואותן שיטות רווחו גם במזרח הרחוק, מיפן ועד תאילנד ואינדונזיה, ואילו הבדואים הדייגים בדרום סיני מהלכים בזהירות על שונית האלמוגים ובעיניהם הרואות הכל, מבחינים בתמנון החומק למאורתו, מכניסים במהירות את ידם למחילה ושולפים בזריזות מדהימה את התמנון הדבוק לזרועם. הם יודעים בוודאי, מה שרבים מאתנו אינם יודעים, שתמנון משתמש בארס שלו אך ורק לצורך הריגת הטרף שתפס ואף פעם לא לצורכי הגנה....
הכנתו של התמנון לאכילה, אכזרית ודוחה במידה רבה. ראשית, יש להפוך את הראש מהחוץ פנימה, כמו שהופכים גרב, ולרוקן את תכולת חלל הגלימה. לא נעים.
אליס ב. טוקלאס, הסופרת והגסטרונומית  'ההיפית' המפורסמת של שנות העשרים, היטיבה לתאר ולנסח את בעיית הרצח במטבח:
"הדג היה מת, הרוג, שחוט, רצות בדרגה ראשונה, שניה ושלישית. מעולפת צנחתי לכסא, בידי שלא נרחצו עדיין גיששתי לעבר הסיגריה, הדלקתי אותה וחיכיתי למשטרה שתבוא לעצרני".
ובמקום אחר, לאחר שיחה עם ידידתה, לחיים, גרטרוד שטיין, על ספריו של דשיאל המט, מחבר אמריקני, פופולרי של ספרי בילוש ורצח אכזריים למדי (הנץ ממלטה): "כמו בספריו של המט, כך גם במטבח, רצח ומוות פתאומי נראים טבעיים כמו בכל מקום אחר... אוכל מהנה מדי, כדי לערבו באימה וזוועות, כך שעובדות ותהיינה דוחות ככל שתהיינה, חובה להכיר בהן, ואנו הרי רואים איך, בכל סיפור על בישול, עוד לפני שהתחיל - הפשע הוא בלתי נמנע".
מכאן, תודה לאליס, אפשר להמשיך.
הכנתו של התמנון לבישול, גם היא נושא שנוי במחלוקת עתיקת יומין ואין הסכמה לגביה. רבים ראו בודאי בכל רחבי האיים היוונים, את נשות הדייגים בשמלותיהן השחורות ששוליהן תקועים בחגורה והן ניצבות על הסלעים וחובטות בשקידה את התמנונים אל הסלע, לפחות תשעים ותשע חבטות לכל תמנון, כדי לרככם.
באיטליה מכינים הדייגים את התמנונים כן - ראשית משליכים כל תמנון בעוצמה רבה אל
אבני הרציף חמישים עד שישים פעמים, לאחר מכן חובטים בו במשוט עץ ולבסוף מטלטלים אותם בחוזקה בסלי נצרים עד שהתפוררו כמעט והם רכים ומוכנים לאכילה, אפילו חיים, היישר מדוכנו של הדייג. במזרח הרחוק משרים אותם במשרה של חומץ-אורז ורוטב סויה לפני הבישול ואילו הבדואים בדרום סיני מייבשים אותם בשמש העזה על כלונסאות התקועים בחול ושומרים אותם מיובשים לחלוטין לשימוש בשעת הצורך.
וודאי שמעתם גם על מכונות כביסה כמכשיר לריכוך תמנונים, ועוד כהנה וכהנה.
אלא שגם כאן באה הטכנולוגיה לעזרתנו. ראשית, יש להשתמש בתמנונים הקטנים, שמשקלם חצי ק"ג, עד קילו אחד. לנקותם היטב, להסיר את העיניים ואת 'המקור' המשונן ולבסוף להקפיא את התמנון ליום או יומיים ולהפשירו לאט במקרר לפני הבישול. תהליך ההקפאה עושה את עבודת הריכוך. המים הרבים בתאי גופו של התמנון קופאים, נפחם גדל ורקמות הגוף נמתחות, חלקן נקרע ועם ההפשרה יתקבל מרקם מרוכך דיו ומונן לבישול.
ניתן למצוא מאות רבות של מתכונים לבישול תמנונים ועיקרם במסורות הבישול
האתניות, העממיות במרבית חלקי העולם. מהן פשוטות להפליא (כמו התמנונים החתוכים לרצועות קטנות, מקומחים ומטוגנים בשמן עמוק, במזה היוונית המסורתית, המוגשת כל היום בכל טברנה, בלוויית כוסית אוזו או יין רצינה). מהן מתוחכמות וחגיגיות יותר (כמו בארוחות חג מיוחדות של דייגי קטלוניה בספרד ובפונדקי היקבים בפרובנס) ובמובן אלה של המזרח הרחוק וניחוחם האקזוטי המיוחד. להלן מדגם קטן, אך בהחלט מספק.

בישול בסיסי
בישול בסיסי של תמנון מתאים כשלב ראשון לכל המתכונים שיובאו בהמשך.
א. להשיג תמנון במשקל של עד ק"ג אחד, שטופל באחת מדרכי הריכוך שלעיל.
להניח בסיר עבה, להוסיף מעט מים קרים, שיכסו בקושי את התמנון (בעת הבישול מופרשת כמות גדולה למדי של מים), לכסות היטב את הסיר, להביא לרתיחה מהירה ולבשל לא יותר משבע דקות.
ב. להוציא את התמנון מהסיר, לשפשף את העור האדמדם במעט מלח בישול, לשטוף. לחתוך את שק הגלימה לרצועות דקות ואת הזרועות לטבעות.
ג. להכין שניים שלשה גלדי שום קלופים, שומר אחד חתוך לרבעים, צרור כוסברה, או פטרוזיליה קצוצה, כמה עלי סלרי קצוצים, שתי עגבניות חתוכות ומגולענות, פלפל ירוק חריף חצוי ומגולען וכמה גרגרי פלפל שחור, אין צורך במלח.
להניח בסיר עבה מעט שמן זית, להוסיף את כל המצרכים, לטגן מספר דקות, להוסיף כוס יין לבן, כוס מים וכף חומץ בן יין. לתת פנימה את התמנון החתוך, להביא לרתיחה ולבשל 15 דקות על אש גבוהה למדי. לבדוק במזלג את התמנון ואם עדיין לא רך מספיק להמשיך לבשל זמן מה על אש נמוכה. להשאיר בנוזל עד שמתקרר.
ניתן להגיש כך כפתיחה מצוינת לארוחה טובה.

תמנון בנוסח קטלוני
אירוינג דיויס מתאר בסוף ספרו 'ספר הבישול הקטלוני' (1969), את הארוחה בפייסטת הדייגים של הכפר קלאפל, בקטלוניה ומגדיר אותה כארוחה האולטימטיבית, שהיא 'הארוחה לסיום כל הארוחות'. להכנתה נדרשות שעות של עבודה רבת השראה על ידי הדייגים המגיעים למטבח בבוקר עם סלים ענקיים עמוסי דגים שונים, תמנונים, ירקות, עשבי תיבול ועלי ומכתש -שיש ענקיים.
לעת ערב מגיחות הצלחות מן המטבח בערפל ארומטי של ריחות שום, תבלינים וים.
הארוחה מורכבת משלש מנות עיקריות; ראשונה - 'רומסקו דייגים מסורתי', תבשיל דגים ותפותי אדמה עם רוטב איולי. שניה 'ארוסייחה', תבשיל אורז, דומה לפאייה. שלישית - 'פופס' - תמנונים.
ההכנה: בסיר עבה לטגן שני בצלים קצוצים, בשמן זית, עד שמשחימים היטב, להוסיף שלוש עגבניות קצוצות ולבשל עד שהעגבניות   נמעכות לגמרי. להוסיף את התמנון שבושל בהתאם למתכון הבסיסי ולבשל לאט כחצי שעה.
לשטוף את הארוחה בבמות מתאימה של יין לבן קר וללוות אותה בשירי עם קטלונים, אם יש.

סלט תמנונים איטלקי
עם חומוס וביצי שליו כבושות - סלט שהוא כמעט ארוחה (לשמונה סועדים).
לבשל קילו וחצי תמנונים לפי המתכון הבסיסי, לשמור 4 כפות מנוזל הבישול. לבישול החומוס:
כוס וחצי גרגרי חומוס מהסוג הגדול.
2 כפות שמן זית.
2 גלדי שום לא קלופים.
גזר בינוני.
2 גבעולי סלרי ללא עלים.
בצל בינוני מקולף.
ההכנה: להשרות את החומוס במים קרים למשך הלילה.
לסנן ולשפוך את המים.
לתת בסיר עבה את שמן הזית, את כל יתר המצרכים ולהוסיף כמות מספקת של מים קרים. להביא לרתיחה ולבשל על אש בינונית עד שהחומוס רך מספיק אך אינו מתפורר. לסנן, לערבב את החומוס בעודו חם עם מעט שמן זית, מלח ופלפל שחור גרוס.

רוטב לתמנונים
צרור קטן  פטרוזיליה קצוץ דק.
2/ 1 בוס שמן זית.
1/2 כפית שבבי פלפל חריף מיבש.
מיץ מלימון אחד.
4 נפות מנוזל הבישול של התמנונים.
מלח ופלפל שחור גרוס.
ההכנה
לערבב היטב היטב את חומרי הרוטב לשפוך על התמנונים החתוכים ולערבב.
לתיבול סופי ולקישוט
16 ביצי שליו כבושות (ניתן להשיג במעדניות), או 8 ביצים קשות, קטנות, חצויות.
עלים מ15- גבעולי נענה טרייה.
עלים מחמישה גבעולי ריחן, קרועים בידיים. להגשה - על קערת הגשה גדולה ושטוחה. להניח במרכז את התמנונים, לסדר סביבם טבעת של ביצים חצויות וסביב הביצים, טבעת חיצונית של גרגרי החומוס. לפזר מעל הכל את עלי הנענה והריחן.

סלט תמנונים תאילנדי
סלט אקזוטי, צבעוני ובעל ניחוח עדין של המזרח הרחוק. (ל4- סועדים).
500 גרם תמנון מבושל, קר (לפי המתכון הבסיס).
1/2 כוס בצלצלים (החלק הלבן של הבצל הירוק) קצוצים דק.
1/3 כוס ג'ינג'ר טרי חתוך דק מאד.
1/3 כוס עשב לימון טרי חתוך יש4 (ניתן להשיג במעדניות ובחלק מהמרכולים).
2 כפות בצל ירוק חתוך דק.
2 נפות פלפל צהוב מתוק, חתוך לקוביות קטנות.
1/3 כוס עלי נענה.

רוטב
3 גלדי שום קצוצים דק בסכין.
2 פלפלים אדומים חריפים קצוצים דק.
1/3 כוס מיץ לימון.
4 כפות רוטב דגים. (ניתן להשיג במכולות סיניות).
להגשה - לערבב את כל המצרכים בעדינות עם הרוטב, לקשט צלחת הגשה בעלי כרוב לבן ועלי חסה אדומה, להניח את הסלט על העלים ולפזר למעלה את הנענה.
ועדיין לא דיברנו על הסושי, החטיף היפני שכבש את אמריקה ואחריה את העולם כולו. בתחום זה מככבים מאכלי הים וביניהם במקום של כבוד- התמנון מיודענו, הנקרא ביפנית 'טאקו'. באחד הגיליונות הבאים נקדיש לנושא מדור מיוחד, ובינתיים, לסקרנים שבכם, רוצו למסעדת 'טקאמרו', בתל אביב, או בהרצליה, או לכל יפנית אחרת לבחון מקרוב מה ניתן לעשות ביפן עם תמנונים. זה טוב יותר מכל מאמר. גם אם אני חתום עליו...
אבל, בלי יפן אי אפשר לסגור את הנושא. לאורח בסאקי - בר המסורתי ביפן לא מוצעת לעולם ארוחה. אחרי הכל, הוא כאן כדי לשתות. מה שמוצע שם בכל זאת היא 'סאקנה', מבחר קטן של מתאבנים, המבוסס בעיקרו על דגים מכל צורה ומין. ויש שם גם קנקנים וגביעים לסאקי עשויים, כן, מתמנונים מיובשים. הסאקי סופג את טעמו של התמנון והכלי המתרכך מהסאקי, נאכל כשהוא מתרוקן.
טיפול כזה, של סאקי בטעם תמנון ותמנון בטעם סאקי ודאי ישא אתכם למרומים, ויאפשר לכם, כפי שמאמינים היפנים קשר ישיר לאלים.