מאת: אוהד ריינהרץ/מגזין קונטקט
נחום דוניצה/מגזין ים

ההתרגשות על מדשאות מלון ישרוטל אמבסדור, בצמוד למועדון הצלילה מנטה, גדולה. דקות ספורות קודם לכן, הכריז  דוד (פילו) פילוסוף, על הפתיחה הרשמית של תחרות הצילום הבינלאומית התת-ימי, הבינלאומית, והוא מרשה לעצמו לשחרר אנחת רווחה. פעילות מאומצת של מספר חודשים מתקרבת לשיאה. כל האורחים מחו"ל כבר נחתו, השופטים בהיכון, הצוללים המצלמים הגיעו ואלה שטרם עשו זאת יגיעו תוך זמן קצר. זהו זה. עכשיו צריך רק לחכות לזוכים הגדולים.
בתחרות הצילום הראשונה מסוגה שנערכה באילת, ישראל, ביולי 2005, לקחו חלק כ-60  צלמים תת-ימיים. בעקבות ההצלחה, החליטו המארגנים השנה לתת לתחרות תדמית יוקרתית עם פרסים כספיים גבוהים  ולהעלות את הפרס הראשון מ- 2000$ ל- 10,000$ בקטגוריית "חמשת הצילומים שצולמו באילת". פרס סקסי נוסף שנקבע: 1000 בקבוקי בירה מכבי לקטגוריית "הצילום הבודד הטוב ביותר" שצולם במהלך התחרות באילת. פרסים נוספים ניתנו בקטגוריית "צילומים מכל העולם": 3000$ לזוכה בקטגוריית "חמשת הצילומים הטובים ביותר" ו- 3000$ לזוכה בקטגוריית "תמונת הצבע הטובה ביותר". בשתי הקטגוריות האחרונות ניתן היה לשלוח תמונות שצולמו בכל רחבי העולם, בלא מגבלת מקום או זמן.

                     
                      צילום: אסף רבי מישראל

"התחרות עוררה עניין רב בקרב קהיליית הצלמים הצוללים ברחבי העולם", אומר פילוסוף, מארגן התחרות ומו"ל מגזין הצוללים הישראלי 'ים' ופורטל הצלילה   www.idive.co.il
"ההענות מצד כל הגורמים היתה נפלאה, הן מצד עיריית אילת שלקחה חסות, הן מצד משרד התיירות הישראלי והן מצד הגורמים המסחריים המעורבים, דוגמת סנדיסק, רשת מלונות ישרוטל, המצפה התת-ימי, ריף הדולפינים, ומועדון צוללי ישראכרט. לקראת התחרות של 2006 היה ברור לנו שכדי להביא את כל השמות הגדולים בענף מרחבי העולם צריך להראות להם פתיון 'עסיסי' יותר ומי כמוני כצלם, יודע שכסף תמיד עשה זאת". 
   "SanDisk Red Sea Underwater Photography Competition" היא תחרות צילום הפתוחה בפני חובבים ומקצועיים כאחד, המצלמים בפילם או דיגיטלי. הפורמט היה פשוט: שלושה ימי צילום, שבמהלכם צוללים המשתתפים במפרץ אילת מתוך תקווה לחזור עם הפריים המושלם שיזכה אותם בפרס הראשון. קרנבל אמיתי, מאורגן ומתוכנן,מתוקשר וממומן על ידי ענקית כרטיסי הפלאש, חברת סנדיסק העולמית.

יום ג'. היום הראשון לתחרות. שעה 00:09
דקות ספורות לאחר יריית הזינוק יורד למים הצלם הראשון, נועם קורטלר, שאינו מבזבז אף לא דקה יקרה אחת ויורד אל מימיו השחורים של הים האדום. החושך מוחלט ורק מי שמכיר את פני הקרקע ואת שוכני המעמקים כאילו היו בני ביתו, יכול להרשות לעצמו לרדת באמצע הלילה למים, עם ניקון D2X  (כ-5000$), במארז אטום למים מתוצרת SEACAM (כ-7200$) + מערכת זרועות שבקצה כל אחת מהן מחובר מבזק ולהרגיש נוח עם זה.

06:05
קורטלר הבלתי נלאה יורד למים בפעם השנייה. ל"דון קישוט" שלנו יש גם "סנשו" בדמותו של גייר בורסן, סבא נורבגי בן 63, שנוהג לצייר את הנוף התת-ימי תוך כדי צלילה ומעכשיו הוא צמוד לנועם כעוזרו האישי מהרגע הראשון לתחרות.
בשטח ממשיך להתרוצץ פילוסוף, מוודא שהכול מתקתק, שהכול עובד - ובסדר. עבודת הכנה של חודשים הגיעה לשיאה ועכשיו הוא פחות לחוץ, אבל, בכל זאת, יש עוד הרבה לעשות ועוד המון פינות לסגור.

                        
                         צילום : שרון ריינס מישראל

10:30
מועדון הצלילה מנטה מתחיל להתמלא בעשרות צלמים מהארץ ומרחבי העולם, עמוסים לעייפה בציוד צילום וצלילה, מנסים לדחוס כמה שיותר צלילות לימי הצילום הקצרים. הסידור פשוט: צוללים, מצלמים, חוזרים למועדון הצלילה, שם בחדר הבקרה המצויד  במחשבים פורקים את התמונות שצולמו. התמונות נקלטות ומועברות לגיבוי, ללא שם המצלם - קוד מספרי בלבד.

נועם חוזר מצלילה שלישית בתחושה שיש לו מספיק צילומים כדי לזכות בתחרות. עם זאת אין בכוונתו לבזבז את ההזדמנות להוסיף תמונות לארכיון והוא מחליט להמשיך ולבלות את הימים הקרובים בצילום מתחת למים. קורטלר הגיע לאילת לפני 10 שנים, כאשר הוא נושא עמו תואר דייב-מאסטר. את תחילת דרכו כצלם במעמקים עשה כמלווה ומצלם של תלמידים בקורסי הצלילה, זו הייתה העבודה הראשונה שמצא בעיר המפלט הדרומית. מאז, הסקרנות, הרצון לשפר את הביצועים והאופי הטוטאלי שלו הביאו להתקדמותו והתפתחותו בתחום. בשנת 2000 רכש את מצלמתו הראשונה, ומשנת 2003 ועד היום הוא מתחרה בכל שנה בפסטיבל היוקרתי לצילום תת-ימי באנטיב שבצרפת. בסוף שנת 2005, לאחר לבטים ארוכים וקשים רכש מצלמת ניקון דיגיטלית.

09:45
אסי סולטן, צולל ותיק וצלם מנוסה, סועד בנחת את ארוחת הבוקר המאוחרת שלו, בזמן שדני ויינברג כבר מצלם דגים ושוניות מתחת למים. אסי חזר לארץ, אחרי 12 שנות גלות באוסטרליה. שם הדריך צלילה במשך 8 שנים, צילם מתחת למים, ועם הזמן, העלה את הצילום אל מעל לפני המים. אסי לא נסחף, אפילו לא ממש נלהב להתחרות, הוא מצלם כי בת זוגתו "דוחפת אותו למים", הוא בכלל רצה להישאר יבש. בזמן שמרבית הצלמים היו מצוידים במצלמות דיגיטליות עם כל השכלולים, אסי עדין הסתובב לו עם הניקונוס הישנה שאחרי כל 36 פריימים צריך לפתוח את המצלמה ולהכניס סרט צילום חדש .

                          
                         צילום: לואיזה ראסל מאנגליה     

בסככת ההתארגנות של מועדון מנטה, הפעילות נמרצת. בזמן שזוג האנגלים, אדם ולואיזה, המתגוררים בשארם א-שייח, עוזרים אחד לשני להיכנס  לחליפת הצלילה, מגיעים אל הסככה בהתנהלות אצילית, טיבור דומבוברי (Canon D200 במארז Ikelite), שמצלם עבור המהדורה ההונגרית של הנשיונל ג'יאוגרפיק וצלם וידאו שהתלווה אליו. שני ההונגרים נראים כמו שני פילים שיצאו מהים אל היבשה, שקטים, רגועים, נוטפים מים, מתמקמים בלי לומר מילה, בפינה הרחוקה. מתחילים להוריד מעצמם את הציוד הרב והכבד, ציוד הצילום המגושם, מוגן במארזי פלסטיק אטומים, מאזן הציפה המחובר למיכל האויר הכבד, הסנפירים, המשקפת, ולבסוף חליפות הצלילה ההדוקות אל הגוף.

בין הצוללים המתארגנים לפני ואחרי הצלילות, עובר רוני פוגלמן, ממשתתפי התחרות ומודיע, בנימה רשמית אך מחוייכת, לכל המשתתפים, כי הם מבזבזים את זמנם לשווא, משום שהוא זוכה
באופן ודאי בפרס הראשון. רוני מדריך צלילה כבר 7 שנים, מצלם מעל פני הים מיום שהוא זוכר את עצמו ומתחת למים כבר 8 שנים. הצהרותיו, מעלות חיוך על שפתי היריבים. רוני נושא עימו מצלמת Canon EOS D300 עדשת מקרו 100 מ"מ מוגנות שתיהן במארז Iklite שני מבזקים של Ikelite :DS100 ו- DS50 קבלים, רגליות כרטיסי זיכרון ותוספות. מובן שכל ציוד הצילום הזה חסר ערך ללא ציוד הצלילה המאוד מעודכן של פוגלמן. ממוצע של 10,000$ של ציוד משובח שמטרתו כפולה, לאפשר לצלם התת ימי להפיק תמונות איכותיות באופן הבטוח ביותר.

                        
                       צילום: רוני פוגלמן

14:25
אסי סולטן צולל בריף הדולפינים, מתחשק לו לגוון קצת את הנוף.
אדם באטלר (Canon D5 במארז Ikelite), צילם עבור סוכנות הידיעות AP במשך 23 שנים. כאשר התנסה לראשונה בצילום התת-ימי, התאהב בשלווה השוררת מתחת למים, הרחק מהמלחמות. כיום, מתפרנסים הוא וחברתו לחיים לואיזה ( Canon D20 במארז Ikelite), מצילום תת-ימי. מישהו מתקרב אל הזוג ומספר שהיה פיצוץ בסיני. "למה לא לוקחים את כולם ושמים אותם על איזה אי בודד, שיהרגו שם אחד את השני", רוטנת לואיזה.

בחדר המחשבים המולה. המקדימים להגיע קיבלו על חשבון סנדיסק כרטיס זכרון רב קיבולת עבור התחרות, שיישאר בידם כמזכרת ועכשיו כולם רוצים. ליד המחשבים עצמם, יושבים הצלמים. בחלק מהמקרים נראה שהם בהחלט מעדיפים לעבור את תהליך המיון והניפוי בעצמם, אבל, בהרבה מקרים הם מזעיקים את החבר'ה, שיבואו ועזרו להם לבחור ולסנן. התהליך כולו מרגש למסתכל מהצד ונראה שלעתים קרובות כולם שוכחים את הפרסים הגבוהים והם נמצאים כאן פשוט בשביל הכיף שבעניין.

יום רביעי, 26 באפריל שעה 20:00
אחרוני המתחרים כבר יצאו מזמן מהמים. המקדימים כבר עושים את דרכם אל מסיבת הקוקטיל בפארק המצפה התת-ימי - יריית הפתיחה הרשמית לאירועי התחרות. ההתכנסות נערכת בתוך האקוואריום הענק וכך זוכים הדגים שמסביב לראות את בני האדם נוגסים להם בסושי המונח על הצלחות. אורחת הכבוד היא טניה צ'ואנג, מהמנהלות הבכירות בסנדיסק, נותנת החסות. זהו הביקור הראשון שלה באילת ורואים שהיא נהנית מכל דקה. "עבורנו האירוע מהווה הזדמנות מצויינת לתרום לקהילה ולהעלות בכלל את המודעות לצילום הדיגיטלי ולצילום התת-ימי", אומרת צ'ואנג. "מעבר לכך, אני תמיד שמחה לפגוש מקרוב את המשתמשים שלנו, להקשיב ואפילו ללמוד מהם". אחר כך היא יוצאת החוצה להצטלם לטובת העיתונים המקומיים עם ראש עיריית אילת וממשיכה בסבב לחיצות הידיים.
 
יום חמישי, 27 באפריל, שעה 08:40
קורטלר יוצא מלווה בשלוש חברות/דוגמניות ובעוזרו הנאמן אל הגשר של שמורת הטבע בחוף אלמוג, בו יצלם את הבנות כשחצי גופן במים וחצי בחוץ. במים כל אחת מהן רועדת מקור בתוך ביקיני זעיר, חמושות רק בסנפירים ובמשקפת בצבעים תואמים. משם הן ממשיכות בשחייה אל השונית. נועם, עטוף בחליפת צלילה מבודדת, מצלם אותן רגע לפני שהן בורחות קפואות אל החוף. באותו זמן, צולל גם אסי סולטן בשמורה, אך הוא צולל קרוב מדי לשונית, ופקחי השמורה שחוששים מפגיעה בשונית העדינה מאלצים אותו לצאת מן המים .

18:15
הערב האחרון להגשת הצילומים. עשרות צלמים עולים אל החמ"ל של פילו שמנוהל על ידי בנו יואב בן ה- 23, שמראה סבלנות ואורח רוח ראויים לציון, מסייע למשתתפים, דואג לכל בעיה וממלא את מקום אביו בעת הצורך. המחשבים ערוכים לקליטת אלפי הקבצים. המשתתפים עושים מיון אחרון, החלטות אחרונות, וצורבים את התמונות הנבחרות על תקליטור . החדר הופך צפוף, אבל אף אחד לא ממהר ללכת ולהשאיר את התקליטור חורץ הגורלות בידיו של פילו ג‘וניור.

22:30
מסיבה בריף הדולפינים. עייפות המשתתפים ניכרת, שלושה ימי צלילה אינטנסיביים, כשחלקם צללו שלוש ואף ארבע צלילות בכל יום. עשרות בודדות של משתתפים מגיעים ופילו מחלק לבאי המסיבה קופונים לכוסות משקה על חשבון הברון.

                     
                      צילום : יונתן ניר מישראל

יום שישי, 28 באפריל, שעה 10:30
חבר השופטים מתכנס בפעם הראשונה. שבעה גברים. הוותיק מכולם, דניאל מרסייר מצרפת, האבא והנשיא של פסטיבל הצילום התת-ימי היוקרתי באנטיב. אליו מצטרפים אריאל פוקס חוקר, צלם, עיתונאי, זוכה פסטיבל אנטיב, מצרפת, אלברטו מורו פיליקוני, צלם תת-ימי ותיק, מאיטליה, אוסקו פוקילה, פינלנדי שמצלם בים האדום כ-27 שנים, יון פדר, עורך Ynet, שלמה כהן, מאייר וצלם תת ימי ותיק ורוני סופר, צלם ועורך מגזין קונטקט.

13:00
באולם האירועים של המלון מתקיים סמינר צילום דיגיטאלי עם אנשי אתר הצוללים www.digideep.com וקומץ צלמים דיגיטאליים מתאסף מול הצמד הצעיר מגרמניה, שהקשר שלהם לעולם הצילום והצלילה הוא מקרי בהחלט. שני אנשי אינטרנט שחווית הצילום התת-ימי הביאה אותם להכרה כי חסרה לצוללים גישה למידע על מארזי צלילה למצלמות. בשנת 2002 הקימו אתר ניסיוני קטן, שבחודש הראשון זכה לביקורם של 80,000 גולשים סקרנים. במהלך השנה הראשונה היו בין חצי מיליון למיליון ביקורים בכל חודש. עם הצלחת האתר נסחפו לארס ואנדי אל הצילום התת-ימי.
באתר שלהם החלו להתנהל תחרויות צילום שבועיות, התארגנויות של משלחות צילום תת-ימי, ועד מהרה גויסו ללמד צילום תת-ימי בקורסים של ארגון PADI. בסמינר באילת ניסו לארס ואנדי ללמד את הצלמים הצוללים, טכניקות צילום וטיפול בקבצים דיגיטליים: כמו למשל איך לכוון את ה-white balance  בעולם שכולו כחול. הרי ה-white balance האוטומטי מותאם לצילום יבשתי בלבד.
הקהל הקטן והמגוון ברמת ההיכרות עם המדיה הדיגיטלית הוצף במידע על סוגי קבצים, רצף פעולות לעיבוד התמונה  הדיגיטלית, תוך מעבר בין תכנת ה- Photoshop ל-Capture 1 ולמצגת ה-Powerpoint.

15:00
אורח הכבוד של התחרות עמוס נחום, הגורו של הצלמים הצוללים נותן הרצאה מאלפת באולם האירועים. האיש שהפך את חלום צילום בעלי החיים להצלחה בסדרי גודל אמריקאים. יותר מאשר התמונות עוצרות הנשימה מכל קצוות העולם שהציג עמוס על המסך הייתה מרשימה הופעתו. באנגלית שוטפת ורהוטה אך עם מבטא ישראלי מדבר נחום בלהט נדיר/ יותר מתשוקת הצילום וההרפתקאות, הוא עושה מאמץ כן להנחיל את מורשת הכיבוש שלו, כמו מטיף דתי מול האספסוף הטועה בדרך, עמוס מרביץ את תורתו במאזינים. הטפה לדבקות במטרה, תוך התמקדות בנושא אחד ללא הסחות דעת מן הסביבה. הוא קורא לניצול מגוון הציוד העומד לרשות הצלם. לחשיבה מקורית, להחלטיות ולבחירה אישית, לאמונה בעצמך וביכולתך: "לך בעקבות האינטואיציה שלך, צלם למען עצמך ולא למען אף אחד אחר, אל תפר את חוקי המשחק, הצג לעולם רק את קומץ הצילומים הטוב ביותר שלך, העזר במומחים מקומיים כשאתה בסביבה זרה". כך, מלא באנרגיה שופעת באופטימיות ובחיוניות נותן נחום שיעור אמיתי גם לחיים שמעבר לעדשה ולווסת.
ההרצאה ניתנת באולם המלון בו נערכת תערוכת הצילומים שהגיעו מכל רחבי העולם. תערוכה מרשימה והמבקרים, משתתפי התחרות וגם משפחות שלמות מאורחי המלון שנקלעו למקום, לא יכולים להימנע מלהשמיע קריאות התפעלות. במיוחד מושכת את העין סידרת תמונות של ילידים בפפואה ניו גינאה, ותמונות של בעלי חיים, כאלה ואחרים, דוגמת קרפדה הנראית אנושית במיוחד ושל תנין אכזרי. מאוחר יותר יגלו הצופים הנלהבים כי חלק מהפייבוריטים שלהם כלל לא הגיעו לשלבי הגמר...

16:00
השופטים ממשיכים בעבודתם. באולם החשוך חולפות התמונות על פני המסך. כל אחד מן השופטים מדרג אותן בטופס האישי שלו. פדר, אינו מצליח להתאפק ומגיב כמעט על כל תמונה. מתלבט, מתייעץ וחושב בקול. כהן, נסחף ומשחרר תשובה לתגובותיו. סופר מתוקף תפקידו כראש צוות השופטים, מנסה להחזיר את הדיון הלא מתוכנן לאנגלית ואוסקו, הפינלנדי, מוכיח לנו שהתרבות המקומית, ניצחה את גינוני הנימוס הצפון אירופאים. 27 שנים הוא סופג את התרבות הישראלית (כפי שהוא מכנה אותה), וכשהוא מתחיל לדבר, איש אינו יכול להתמודד עמו. הנציג האיטלקי, פיקוליני מתחיל לאבד את הסבלנות. הוא שולח מבטים צרים לעבר הפטפטנים. האנגלית שלו חלשה משל האחרים והוא בוחר להישאר בשתיקתו בינתיים. אך כאשר מתחילים השופטים לבקש צפייה חוזרת בתמונות מסוימות, נראה כי הוא עומד להתפקע, בקול רוטן הוא מבקש לשמור על הרצף. מרסייר, השופט המנוסה מכולם מוכיח שהגיל והנסיון כן משפיעים ומפגין שלווה ושקט גם כאשר האווירה מתחילה לגעוש.

20:30
תהליך השיפוט מסתיים, נבחרו התמונות הזוכות. מארגני התחרות נגשים לספור את קולות השופטים כדי לגלות מי מהצלמים יוכל להרשות לעצמו ציוד חדש השנה, מי יסע לספארי צלילה בפפואה, מי יצטרך למצוא לעצמו משאית כדי לסחוב 1,000 בקבוקי בירה הביתה (הפרס על התמונה הזוכה באילת) ומי יחזרו הביתה עם חוויות בלבד.

יום שבת, 29 באפריל, שעה 10:00
סערה בוועדת השיפוט. השופטים ניגשים לאשרר את תוצאות השקלול של בחירתם מיום קודם. הם מופתעים מן התוצאות ומרגישים כי משהו בתהליך ספירת הקולות גרם לפספוס גדול מדי. ויכוח קולני מתנהל בשבת בבוקר בלובי של מלון אמבסדור. הטענה המרכזית הייתה שהצלמים לא ערכו כיאות את התמונות שהוגשו לתחרות ובהרבה יותר מדי מקרים מצאו השופטים תמונות מצוינות שהוגשו כחלק מסדרה בעוד שהתמונות הבודדות שהוגשו לתחרות היו חלשות ברובן. זה הוביל לכך שהשופטים החליטו לחזור ולצפות בכל התמונות שהוגשו כדי להיות בטוחים שהם שלמים עם בחירתם.

באותם הרגעים, בחדר המלון שתי קומות מעליהם, מעצבת אפרת ויצמן את המצגת לערב הסיום, שיחל בעוד כמה שעות, וממתינה בקוצר רוח לתמונות הנבחרות.

עבור השופטים העקשנים זמן הוא לא אלמנט בתהליך הבחירה. אוסקו משווק באגרסיביות חסרת פשרות תמונה של כריש לויתן שלדעתו מייצגת את פסגת ההישגים של הצילום התת-ימי. הוא אינו מוותר על התמונה גם לאחר שהיא מאבדת את מקומה בקטגוריה של חביבת השופטים. הוא עובר עם ההדפס בידיו ומציג אותו לעיון מקרוב לכל אחד מהשופטים. פיקוליני מנסה, באנגלית קלוקלת להביע את דעתו על אחת התמונות אולם הוא אינו מצליח להתגבר על מתקפתם של האחרים. סופר מחזיר  לו את הכבוד האבוד ומצליח להסות את האחרים למענו. שלוש תמונות מגיעות לקו הגמר, כריש הלויתן מקבל קול בודד מאוסקו, שתי התמונות האחרות מקבלות שוויון שלושה קולות. כהן המנוסה רואה את הנולד ועוד לפני ההצבעה על הסיבוב הבא, קם לדבר אל ליבם של השופטים, ומסביר בידענות כי התמונה של הזהרון אמנם מצוינת אך תהיה בלתי אפשרית במגבלות הדפוס. סופר מסביר בדיוק ההיפך ומבקש להגיע להחלטה מהירה לפני שסוללת המחשב הנייד באמצעותו מוצגות התמונות תגמר, וגם מכיוון שאפרת מחכה לתמונות הסופיות למצגת. גם לדניאל מרסייר אין זמן מיותר. הטיסה שלו חזרה לצרפת יוצאת עוד כמה שעות. בעקבות דבריו של כהן, מוטה קולו של אוסקו לטובת הצילום בו נראה המצפה התת-ימי מתוך המים על רקע השונית ובאופק צולל במים.

זהו, נראה שסוף סוף התקבלה ההכרעה. דניאל ממהר לקום ולהתארגן ליציאה אולם בהחלטה של רגע מבקש סופר מהשופטים שכבר נמצאים בדרכם החוצה להתאסף לרגע אחד אחרון סביבו. השופטים חוזרים לאולם, חושבים שמטרת ההתכנסות היא לשאת דברי תודה הדדיים או משהו בסגנון אולם לסופר יש הפתעה לשופטים. בצעד נואש של הרגע האחרון הוא מסביר שהתמונה שנבחרה אמנם מצוינת ועם זאת הוא מאמין שהיא לא תמלא את יעודה כשער לקטלוג המיועד להימכר בעולם כולו. לעומתה, תמונת הזהרון, תופסת את העין וברורה במבט ראשון ובניגוד לדבריו של שלמה, טוען רוני כי בהחלט יש אפשרות להגיע לרמה גבוהה של דפוס גם עם תמונה זו. קולות הסכמה נשמעים סביב. דניאל תומך. שלמה משנה את דעתו. אריאל מסכים. פיקוליני גם. וזוכה חדש נולד - שבריר שניה לפני שהשופטים עוזבים את האולם מבלי להביט לאחור.

הערב המסכם וטכס הענקת הפרסים

20:00
המשתתפים, השופטים, המארגנים, האורחים, התרכזו כולם כבר למרגלות מדשאות מלון אמבסדור. מחכים שטקס הענקת הפרסים יצא לדרך. הבמה מרשימה: מסך ענק מקיר לקיר, דגליהמדינות שנציגיהן לוקחים חלק באירוע החגיגי, מוסיקה, קוקטיילים חופשי על הבר וקהל אוהד שהפרס מסביב לשולחנות עטויי מפות ונרות.
תחילה ניתנים הפרסים לתמונות המנצחות בקטגוריות של צילומים מהעולם, אחר כך מתקדמים לעבר פרס ראש העיר ופרס חביב השופטים. אחד הזוכים, בועז סמוראי, ממועדון מנטה, מסתמן מהר מאוד כחביב הקהל ובעצם לא מפתיע, אם זוכרים שמרבית האנשים שמסביב הם הקהל הביתי שלו. הזכייה בפרס ראש העיר אילת – הצילום לשר האלבום מזכה אותו  בצ'ק על סך של 2000 $ , בהחלט מפתיעה אותו ומצליחה להרים מהקהל שאגות שמחה וחיבוקים חמים. פרס נוסף , שגם אותו מקבל סמוראי בהפתעה מוחלטת הוא פרס השופטים שמזכה אותו במארז של Seacam  ( בשווי של 5000 $ ) אף מעלה את הרף.
אין איש בקהל שמצליח להישאר אדיש לקריאות ההתפעלות והצ'פחות העליזות שעל שכם הבחור הצנוע. ובינתיים, כל פרס שמוענק רק מעלה את המתח וההתרגשות לקראת הרגע הגדול, או יותר נכון השאלה הגדולה - מי יזכה בפרס הגדול ? בין פרס לפרס עולה להקת 059 - להקת צעירי אילת - לתת כמה קטעים מוסיקלים בניסיון לשבור מעט את המתח ולהקל על ליבם של המתמודדים.

השואו שהכין פילו בעמל רב מתקתק כמו שעון שוייצרי ומתוכנן להפליא, למעט הרגע שבו עמוס נחום מבקש ומעלה בספונטאניות לבמה את פילו ומשפחתו במחוות הוקרה לאיש ולפועלו - אקט שזוכה לתשואות כפיים סוערות מהקהל.

21:22
נציגת סנדיסק, טניה צו‘אנג עולה לבמה במטרה להעניק לאחד המשתתפים, צ'ק על סך 10,000$, חופשת צלילה בפפואה ניו-גיני ופסלון מרשים. המשתתפים בתחרות צופים בדריכות בחמשת המועמדים שהגיעו לגמר, ומנגד שאר הצופים מתפעלים מהתמונות שרצות על המסך הענק. דקה ארוכה עוברת (כנראה שארוכה יותר לחמשת המועמדים הסופיים) ונועם קורטלר מוכרז כזוכה המאושר.
נועם עולה לבמה, בגרון ניחר ובדמעות של שמחה מנסה להודות למארגנים, לשופטים, לספונסרים ולקהל, אך הדמעות משתלטות על המילים ועושות את העבודה מצויין במקומן. הוא מחבק את השופטים, השופטים מחבקים האחד את השני וההתרגשות רבה. כל הזוכים, השופטים ונותני החסות מוזמנים לבמה לצילום אחרון, לפחות לתחרות הנוכחית.
על המסך הענק מופיעה כותרת גדולה: להתראות בתחרות של 2007.

 הזוכים בתחרות הצילום ”סנדיסק הים האדום“ 2006:

בקטגורית חמשת הצילומים הנבחרים מכל העולם IMAGES OF THE WORLD זכה אוטלנדורט בורקלרד  מגרמניה שקיבל פרס של 3000$ מתנת אולימפוס + סאפרי צלילה זוגי בים האדום מתנת ספינת הצוללים VIP-1

על הצילום הבודד הטוב ביותר בקטגורית IMAGES OF THE WORLD
זכה מרטין תומצ'יק מסלובקיה שקיבל פרס של 3,000 $ מתנת סנדיסק + סאפרי צלילה זוגי בים האדום בספינת הצוללים המפוארת גאזלה 1 מתנת סיני דייוורס

בקטגורית בחירת השופטים זכה בועז סמוראי מישראל שקיבל מארז לניקון מתנת חברת SEACAM

בפרס ראש העיר אילת לתמונת שער האלבום זכה בועז סמוראי מישראל שקיבל פרס של 2,000$

בקטגורית חמשת הצילומים הנבחרים באילת EILAT SHOOT-OUT זכה נועם קורטלר מישראל שקיבל פרס של 10,000 $ מתנת סנדיסק + חבילת טיול צלילה זוגית לפפואה ניו גיני לשלשה שבועות כולל טיסות מסינגפור.

בקטגורית הצילום בודד הטוב ביותר באילת    EILAT SHOOT-OUT זכה אמיר שטרן מישראל שקיבל פרס של 1,000 בקבוקי בירה מכבי+ סאפרי צלילה זוגי לפלאו בספינת הצוללים Ocean Hunter (שווי 5400$)