מקור החיים של הצולל מתחת למים יכול במקרים מסוימים ובלא השגחה הולמת להפוך לפצצה מתקתקת. עומס יתר על מכל, בשילוב עם גורמים נוספים, דוגמת איכות סגסוגת המכל, גילו, סוג המים בהם צוללים (מי ים, או מים מתוקים), עלולים לגרום לכשל של המכל ולפיצוצו. ממה, אם כך, צריך להיזהר?

מאת: דני יונסקו

יום שישי, ערב סוכות התשנ"ז, 1996, בשעה שמרבית המדינה עסקה בהכנות אחרונות לחג, עסק ד"ר נחמן (השם המלא שמור במערכת) בהכנות אחרונות לצלילה של למחרת בבוקר. הכנות שנקטעו בשבריר שנייה, פרק זמן אפסי, אך מספיק ארוך בכדי לרסק את רגלו הימנית של הד"ר. ניסיונו של נחמן, כאחד מוותיקי הצוללים בארץ וכן כרופא צלילה מנוסה עמד לו באינספור מצבים מסוכנים אחרים מתחת למים, אך לא הועיל דבר בעת שמכל הצלילה שלו התפוצץ בידו בחצר ביתו. הד"ר לא זוכר את הפיצוץ, אבל ההמולה שאחרי, הדרך לבית החולים וייסורי הטיפולים שבאו אחר כך, חרוטים היטב בזיכרונו.
הד"ר לא האדם היה הראשון שנפגע מפיצוץ מכל צלילה וכנראה גם לא האחרון.
מכלי הצלילה נחלקים לשניים, על פי החומרים מהם הם בנויים: אלומיניום ופלדה. בתוך קבוצות אלה ישנן עוד חלוקות רבות, החל מהסגסוגת הספציפית של אותה מתכת, גודל המכל, לחץ הגז המותר לדחיסה וכלה בסוג הציפוי החיצוני של המכל.
נפח המכל נע בין 1 ליטר למכלי גיבוי (spareair) ולבין 20 ליטר. אך אלו אינם המכלים הנפוצים ביותר. לצולל הממוצע מוכרים יותר מכלי ה-9 ליטר, ה-12 ליטר ו-15 ליטר. כאשר מדברים על נפח המכל בעצם מתכוונים לנפל המים אשר ניתן להכניס למיכל (בכדי לחשב את כמות האוויר בתוך המכל יש להכפיל את נפח המכל בלחץ הגז בו). חשוב לציין שהנפחים שצוינו מעלה הינם יותר שמות נפוצים מאשר נפחים מדויקים. בכדי לדעת את נפחו המדויק של המכל יש לחפש את הדגם הספציפי של המכל שברשותכם בטבלאות נתונים המסופקות על ידי היצרן. הסטייה שתמצאו אינה גדולה.
ישנה נטייה לחשוב שמכלי האלומיניום קלים ממכלי הפלדה, אך אין זו עובדה נכונה. אומנם אלומיניום עצמו, כמתכת, קל יותר מן הפלדה, אך הוא גם חומר חלש יותר. על כן מכלי האלומיניום הינם בעלי דופן עבה יותר ועל כן שוקלים יותר ממיכל פלדה בעל נפח זהה. זו, דרך אגב, הסיבה למה לא נמצא מיכל 15 ליטר מאלומיניום.
דעה רווחת נוספת, שגם היא שגויה, היא שאלומיניום אינו מתחמצן. אומנם תוצרי החמצון במכלי הפלדה בולטים יותר לעין בצורת חלודה, אך אולי זה דווקא יתרון היכול להעיר את תשומת ליבנו לבעיה אפשרית במכל. זאת בניגוד לתוצרי החמצון של האלומיניום, שלא תמיד נראים.
בחירת מכל אינה משימה טריוויאלית כפי שרבים חושבים. אומנם מכל ה-12 ליטר הנפוץ כל כך במועדונים מתאים לרוב הצלילות הספורטיביות, אך חשוב לשקול כמה דברים לפני שבוחרים דווקא אותו.
ראשית האם כל פעם, צלילה אחר צלילה, אתם חוזרים לחוף או לסירה, כאשר במכל קרוב למאה אטמוספרות? אם כן, אולי מכל זה גדול מדי לצורכיכם? נסו לצלול עם מכל קטן יותר, או לחילופין, אם בן הזוג או זמני הצלילה ללא דקומפרסיה אינם מגבילים אתכם, שקלו להאריך את זמן הצלילה. שנית, מרבית מכלי האלומיניום הנם בעלי ציפה חיובית לקראת סוף הצלילה ועל כן אתם נאלצים לבחור בין שתי אפשרויות: האחת, לצלול כבדים בארבעה ויותר פאונד את מרבית הצלילה, והשנייה, להיאבק עד שארית כוחכם האחרונה, לא לטוס למעלה, כאשר אתם נמצאים בחניית בטיחות. כמובן, שהאפשרות הראשונה הינה הרע במיעוטו אך גם היא ניתנת לביטול על ידי מכל פלדה.
צולל מנוסה מוגבל על פי רוב על ידי זמני הצלילה ללא דקומפרסיה ולא על פי כמות האוויר שלו, אך מצב זה מתהפך כאשר עוברים לצלול עם ניטרוקס. המכל האידאלי לצולל נייטרוקס הרוצה לנצל את מלוא הזמן המותר על ידי טבלאות הצלילה, הינו מכל 15 ליטר.
לעומת זאת נסו לשכנע צולל טכני לקחת על הגב שני מכלי פלדה 15 ליטר ועוד מכל פוני. (חשוב לזכור: גודל גוף אינו דרישה מוקדמת לקורס זה!). מצד שני, שני מכלי 12 ליטר אלומיניום עלולים להשפיע משמעותית על האיזון בחניית הבטיחות. במקרה כזה ניתן להיעזר במכל פוני מפלדה לאיזון.
צולל טכני שבחר לצלול עם כל המכלים מפלדה עלול להצטרך רק כמה משקולות קטנות לאיזון מצב הגוף במים. צולל שנמצא במצב האידאלי והוא מאוזן בצורה מושלמת, הן בתחילת הצלילה והן בסיומה, עלול להתפתות לצלול ללא משקולות כלל, אך חשוב שיהיה איזשהו משקל עודף ולו קטן אשר זריקתו תגרום לציפה חיובית.

אחזקת המכל
עד כאן לגבי בחירת מכל משיקולים הנוגעים לצלילה. ישנם גם שיקולים הנובעים מעצם אחזקת המכל.
מכל אלומיניום הינו קל יחסית לתחזוקה ואינו דורש הרבה מעבר לבדיקה ההסתכלותית, פעם בשנה ובדיקה הידר וסטטית פעם בארבע שנים. כמובן, מומלץ לנקותו פעם בשנה. בבית חשוב להחזיקו במקום מוצל, קריר וחשוב שהמכל לא יהיה מלא, אך לא לגמרי ריק.
מכל הפלדה עלול להחליד במיוחד באזור המגע בין המגף לגוף המכל. בכדי למנוע חלודה יש לצבוע המכל בצבע מגן ובכדי להגן על צבע זה אנו מלבישים רשת על גבי המכל. אין זו טרחה גדולה מדי וקרעים ברשת, או פגמים בצבע, יש לתקן באופן מיידי.
מכלי ניטרוקס, פלדה או אלומיניום, חייבים לעבור מדי שנה גם טיפול ניטרוקס ולקבל אישור מחדש.
אחד השיקולים החשובים שצולל צריך להפעיל הינו במהלך השכרת מכל. חשוב לבדוק ראשית לכל את תאריך הטסט האחרון של המכל וכן את תאריך הייצור שלו. הטסט חייב להתבצע, כפי שכבר הוזכר, כל ארבע שנים וכן אסור שגיל המכל יעלה על 14 שנה.
שאר הכיתוביות על גב המכל חשובות לא פחות, אך לרוב הן חסרות משמעות לצולל שבסך הכל בא להשכיר מכל. נתון נוסף שחשוב לבדוק הינו לחץ העבודה המרבי של המכל. מכל שלחץ העבודה שלו 3000 psi מותר לדוחסו ל-205 אטמוספרות בלבד ולא 220 אטמוספרות. עומס יתר על המכל עלול לבדו, ולבטח בשילוב עם גורמים נוספים, כגון סגסוגת המכל, שיטת הגלוון של מכלי האלומיניום, גיל המכל, סוג המים בהם צוללים (מי ים או מים מתוקים) ועוד, לגרום לכשל של המכל ולפיצוצו.
המניע העיקרי לדחיסת יתר הוא הידיעה שמי הים הקרים יקטינו את נפח הגז במכל ועל כן הלחץ יקטן ללחץ המותר. אך מה יקרה בינתיים למכל במיוחד ביום קיץ חם בו הלחץ ממשיך לטפס? באם רוצים לדחוס מכל ללחץ המרבי המותר. יש לדחוס ללחץ זה בצורה איטית, לאחר מכן לאפשר למכל להתקרר ולדחוס שוב. חושב לציין ששיטת בדחיסה במים אינה יעילה לקירור המכל אלא בריכת הב און שבדרך כלל נדחס המכל עשוי למזער נזקי פיצוץ. יתרה על כך, המים הקרים מבחוץ וחום המכל מבפנים עלולים לגרום לסדקים בדופן המכל ועל כן אין זו שיטת דחיסה מומלצת, אם כי די נפוצה.
הסיבה העיקרית לסדקים אשר גורמים בסופו של דבר לפיצוץ מכלי אלומיניום הינה תופעה בשם Sustained Load Cracking. תופעה זו תלויה בסגסוגת המתכת ואינה פגם ייצור. בהרבה מקרים תופעה זו מאובחנת על ידי פיצוץ המכל עצמו, היות והסדקים הם מיקרוסקופיים. בדיקה ויזואלית בעת הבדיקה ההידרוסטטית עשויה לגלות את הבעיה, אך לא הבדיקה ההידרוסטטית עצמה.
שינוי החומר ממנו בנוי המכל הינה הדרך הבטוחה ביותר להקטין את הסיכוי לפיצוץ.
באופן עקרוני גם מכל בן 15 שנה אשר עובר בדיקה הידרוסטטית כל 4 שנים (בארץ), בדיקה ויזואלית וניקוי כל שנה וכן נשמר באופן תמידי במקום מוצל וקריר - לא מלא בגז בלחץ עבודה מרבי - אינו אמור להיות מסוכן.