האיניאה ג'אופרנסיס, המוכר יותר כ"דולפין ורוד" מכונה בשפה המקומית "בוטו" והוא שוכן במי הריו נגרו. מעט ידוע על היונק האינטליגנטי הזה ויחד עם זאת, המהירות והחינניות שלו במים מזכירים את האמזונות האגדיות.

מאת: מישל בראונשטיין

לחלקה הראשון של הכתבה לחצו כאן

הריו נגרו - יולי 2009

בשעת זריחה, כאשר עזבנו את בקתת אריבו הממוקמת כ 60 ק"מ מד רום למנאוס, הערפל התפוגג לאיטו מעל המים החומים כקפה של נהר הריו נגרו. ניווטנו את הקאנו למעגן קטן, כדי לצפות בזריחה. השמיים עדיין לא התבהרו וגוונם בישר על שמיים מעוננים בהמשך היום. לפתע, שמענו מעין צווחה מתחזקת והולכת ללא הפסקה. הבוטו נמצאים כאן, והם חולפים ממש על פנינו!.

זו הייתה הפעם הראשונה בה פגשנו את הדולפינים הוורודים של האמזונס, שהיו עסוקים בציד, מוציאים את קצות אפיהם המאורכים והראשים העגולים, לפני צלילה נוספת אל המעמקים הכהים. הם זינקו במהירות מדהימה בשמש העולה, מפזזים לכאן ולשם כאילו כדי להתגרות בנו. היצורים המתמזגים באור הזריחה, הפכו למחזה בלתי נשכח.

עם בוא היום עזבנו את המעגן והמשכנו להפליג כשעה נוספת בפלגים הצרים של הנהר השחור, עד שמצאנו את עצמנו בלב הג'ונגל. כאן, רומרו, מדריך מקומי - חצי אינדיאני וחצי אירופאי - הורה לנו לצאת מן הקאנו כדי להתאמן קצת בכישורי הישרדות בג'ונגל.

הלכו במשך שעות בלב יער, בחום ולחות כבדים (למעלה מ 70% לחות) שהזכירו לא מעט חמאם תורכי רותח, אם כי קצת פחות נוח וללא מגבות לנגב את הזיעה.

בוב מארלי של האמזונס - צילום: מישל בראונשטיין

יער אמזוני נשקף מהריו נגרו - צילום: מישל בראונשטיין

 מוטיבציה

רומרו ניסה לרומם את רוחנו עם סיפורים קצרים ומעודדים. הוא סיפר לנו שחשוב מאד לשמור על הקצב מכיוון שאם נלך לאיבוד, יהיה קשה מאד לחזור בביטחה. הוא הסביר לנו מה לעשות במקרה שאכן הלכנו לאיבוד. בעודו מטפס על עץ כזה או אחר, הוא הצביע על פרי מסויים והסביר שאם נאכל אותו נחווה סחרחורת בתוך כחצי שעה ולאחר שעה, נאבד את ההכרה. מעץ אחר הוא קטף מספר אגוזים ואכל את התולעים שהיו בתוך האגוזים באומרו - שאם נאכל שש תולעים כאלו, נרגיש שבעים למשך יום שלם.

בחזרה אל הקאנו ולאחר חוויה מתישה אבל משתלמת, יצאנו אל הדרך חזרה לבקתה. בדרך עברנו ליד סירת דיג וצפינו בדולפינים וורודים שהקיפו אותה בציפייה, ממתינים לדגים שיקפצו החוצה מן הרשת.

דייגים בעבודה עם דולפינים וורודים ברקע - צילום: מישל בראונשטיין

רומרו מעביר לנו שיעורי הישרדות - צילום: מישל בראונשטיין

נקודת המפגש של הדולפינים הוורודים

כעשר דקות לפני שהגענו אל הבקתה, עברנו ליד בית קטן שנבנה לצד הגדה ושם פגשנו שוב את הבוטו. הקבוצה העייפה רצתה לחזור בחזרה לאכסניה וכשהגענו לשם, התעקשתי שרומרו יקח אותי בחזרה כדי לראות את הדולפינים. לכן, הוא לקח אותי בחזרה למקום שבו הבוטו שחו כדי לשנרקל.

בית קטן ליד הנהר - צילום: מישל בראונשטיין

דולפינים וורודים שוחים בריו נגרו - צילום: מישל בראונשטיין

היצורים המופלאים הללו, עם החיוך המפורסם שלהם, יצאו מן המעמקים האפלים והקיפו אותי במהירות וגמישות יחודיים. המים העכורים איפשרו תצפית מצומצמת ביותר של מטר אחד בלבד וריקוד הבלט שלהם, מגיחים ונעלמים שוב ושוב, נמשך כשעה עד שהם המשיכו בדרכם. זרקנו להם כמה דגים והם חזרו במהירות. יצאתי מהמים שמח ומאושר.

מאוחר יותר, סיפרו לי שהקבוצה עמה הייתי חזרה לאותו מקום בו שנירקלתי כדי לראות את הדולפינים, אבל הם כבר לא היו שם. חברי הקבוצה היו מאוכזבים ובצדק: אני במקומם לא הייתי עוזב את האמזונס ללא מפגש של פנים אל פנים עם היצורים המופלאים הללו.

דולפינים וורודים צדים בריו נגרו - צילום: מישל בראונשטיין

התפרסם לראשונה באתר של מישל בראונשטיין