לקראת תחרות "אילת הים האדום 2013", שנמשכה שלושה ימים אינטנסיביים, נערך עמית ליבר במשך שבוע וחצי של צלילות חוזרות ונשנות, כדי להכיר טוב יותר את אתרי הצלילה וללמוד היכן למצוא את בעלי החיים השונים. ועדיין, תמיד יש הפתעות.

מאת: עמית ליבר

 

ההשתתפות בתחרות הצילום "אילת הים האדום",  היא דבר שיוצר התרגשות רבה שמתחילה הרבה לפני התחרות עצמה.

 

בתור צולל שפוקד את הים האדום בתכיפות גבוהה כבר כמעט 20 שנה, זכור לי היטב הרגע בו שמעתי לראשונה על התחרות (מדובר כמובן בשנתה הראשונה של התחרות, לפני כמעט 10 שנים). התרגשתי מעצם קיום אירוע בסדר גודל שכזה באילת. אירוע בו עומדים להשתתף עשרות רבות של צלמים, חלקם ברמה עולמית, מישראל ומרחבי העולם. וזאת, בשילוב עם אופי התחרות ה"מרתוני" - צילום במשך 3 יממות רצופות בלבד. כלו אלו, לא השאירו לי שום ספק לגבי הרצון להשתתף בחוויה, גם אם באותה נקודה הייתי ממש בתחילת דרכי בעולם הצילום התת מימי, מכל הבחינות (ידע, נסיון, ציוד וכיו״ב).

 

פרוגפיש - צילום: עמית ליבר

במשך השנים המשכתי להתעמק, תרתי משמע, בעולם הצילום התת מימי. הנסיון והידע כמו גם הציוד השתפרו, ואני חייב תודות רבות לצלמים מוכשרים שליוו אותי לאורך השנים והקנו לי ידע רב.

בשנים האחרונות נמנע ממני להשתתף בתחרות בשל התחייבויות קודמות (שירות צבאי, טיולים בחו׳ל, ובכלל החיים) אך השנה, החלטתי שאשתתף בתחרות ויהיה מה, ואעשה זאת בגדול.

מאחר והכרתי את האינטנסיביות של ימי הצילום בתחרות, החלטתי להערך מראש: בחופשת סוכות, שהייתה זמן קצר לפני התחרות, הקדשתי כשבוע וחצי לתכנון הצילומים אותם אני מעוניין לבצע במהלך התחרות. ביצעתי בחירת לוקיישנים, בחינת בעלי החיים הנצפים באופן שכיח יותר בתקופה זו של השנה, מיקום השמש בשעות היום השונות ולמידה של המצלמה והמארז החדשים בהם התחלתי להשתמש רק באותו ״מחנה אימונים״.


בלני מציץ - צילום: עמית ליבר

ביום ראשון, ערב התחרות, האדרנלין בשיאו כבר משעות הבוקר. מחוג השניות בשעון שבמשרד נראה כאילו הוא מתקתק בקצב איטי במיוחד, כאילו מנסה לעצבן בכוונה. לקראת השעה עשר בלילה מצאתי את עצמי באולם התדרוך במלון פרימה מיוזיק באילת, כשכל הציוד ברכב מוכן להרטבה. רישום מהיר לתחרות ומיד בחצות - למים!

ביליתי שלוש יממות, רובן ככולן, מתחת למים עם גיחות מאולצות בחזרה ליבשה להחלפת מיכלים והפחתת חוב חנקן כנדרש. רכשתי חברים חדשים רבים מקרב המשתתפים בתחרות, אלו שבאו לסקר אותה במהלך ההמתנות לדחיסת מיכל ואפילו בהפסקות בהן לא נמנמתי כדי להתגבר על העייפות.

לשמחתי הרבה הצלחתי להשיג את התמונות אותן תכננתי, גם אם כי לא בקלות רבה. היופי בתחרות בפרט ובאילת בכלל היא שתמיד ישנן הפתעות. פתאום אותה חשופית שתמיד נמצאת באותו אזור על אותם האלמוגים - נעלמת. ולעומת זאת, ישנן גם הפתעות טובות. למשל - במהלך צילום מאקרו תוך התמקדות באובייקט קטנטן, הרגשתי משיכות סנפיר. הסתובבתי לראות האם מדובר בצולל שמנסה להסב את תשומת ליבי לדבר מה, או אולי הנצרנים הנגסנים. להפתעתי הרבה היה שם צב גדול מאוד בקנה מידה אילתי, שהחליט לנגוס גם בסנפיר שלי יחד עם העשביה באזור. כשהסתובבתי אליו, לשמחתי הרבה, הוא החליט שלא לברוח אלא כמו דוגמן מקצועי סיפק לי פוזות לפורטרטים שאחד מהם השתתף בפורטופוליו איתו זכיתי במקום השלישי בקטגוריה המקצועית.

חשופית זעירה - צילום: עמית ליבר

צב ים מדגמן - צילום: עמית ליבר

כמובן שאי אפשר שלא לציין את האוירה הנפלאה שעוטפת את הצלילה. האירועים והמסיבות בערבים, ההרצאות והסדנאות המעניינות שהתקיימו במהלך כל השבוע, וכמובן - גולת הכותרת - טקס הענקת הפרסים בו עלו התוצאות אפילו על החלומות הוורודים ביותר שלי. בשלב מסויים אי אפשר היה שלא לצחוק כשעליתי לבמה 4 פעמים בכדי לקבל פרסים בקטגוריות שונות. הדובדבן שעל קצפת ההנאה הצרופה משבוע כל כך אינטנסיבי וחוויתי.

עצתי לצלמים מתחילים - אל תחששו להשתתף!

1. לא אחת קורה שצלמים שמשתתפים לראשונה מגיעים לתוצאות מאוד מרשימות וגם לפרסים.
2. כמו במקרה שלי ומקרים דומים בשנים קודמות, גם צלם שאינו מצלם במצלמת  SLR יכול לזכות בפרסים בקטגוריה המקצועית.
3. כמובן שעדיף להגיע מוכנים ככל האפשר לתחרות - אבל גם אם בסופו של דבר לא זוכים בפרס - זוכים בידע רב ונסיון מעשי שרוכשים בתחרות ובהזדמנות הנדירה הזו לצלם לצד צלמים מאוד מקצועיים שלא חוששים לחלוק את הידע שלהם.
4. והכי חשוב - זוכים בשבוע מהנה באופן בלתי רגיל וחויה שנצרבת בזכרון לשנים ארוכות.

 
ספוג וצולל ברקע - צילום: עמית ליבר