פפואה ניו-גינאה תמיד היה אצלי מסוג החלומות שהגדרתי כסוף הדרך, כחופשת צלילה שאחריה אפשר לתלות את הסנפירים, כי למה עוד אפשר לצפות אחרי כמעט חודש צלילה במקום כזה?אז זהו שאפשר לצפות –לעוד חופשה כזאת. במקרה הפרטי שלי זהו חוב שלא אנוח עד שאמלא אותו.

קצת הסברים לפני שנצלול לתיאורים מפורטים וצבעוניים.

נובמבר 2011 - הפרס הנכסף בתחרות אפסון הים האדום: חופשת צלילה זוגית של קרוב לחודש בפפואה ניו גינאה, הכוללת שני רזורטים ו-10 ימים על ספינת צלילה, וכל זה שלי. אני מהלך תוך כדי חלום בין עשרות המברכים ברחבת מלון ישרוטל. חברים רבים מציעים את שירותם כשותפים למסע, במקרה ואין לי עם מי לנסוע. אבל אני מסודר, זוגתי והבאדי שלי מזה 20 שנה מתחת למים זכאית ובצדק לחצי מהפרס. היא הדוגמנית, היועצת האומנותית וזוג עיניים נוסף שלי מתחת למים.

וכך אנו שוקעים לחודשים של תכנון, תיאום וחלומות על החופשה המחכה לנו.אחרי כל התיאומים וסבלנות מרובה מהצד השני של העולם החופשה נקבעה ותואמה לאוקטובר 2012.נשאר רק לארוז ולהמשיך לחלום.

ואז הגיעה המכה. 3 שבועות לפני הטיסה, תשע בלילה, אני בנסיעה לצילומי בוקר בים המלח כאשר מקבל טלפון מהאישה להסתובב ולחזור הביתה. הרבה כאב נשמע בקולה.

שעה לאחר מכן אני לוקח אותה לבית חולים וכמה שעות אח"כ אנו חוזרים הביתה עם רגל בגבס. הלכה פפואה, או אולי לא? כאן המקום לציין שהמשפט הראשון שאמרה האישה כשפגשתי אותה נאנקת מכאבים היה "אתה תיסע לפפואה ולא חשוב מה יהיה".

מספר בירורים העלו מהר מאוד כי לא ניתן לדחות את הנסיעה. לפנים משורת הדין הסכימו האנשים הנחמדים בפפואה להחליף את אשתי בבני ועכשיו נשאר רק לשכנע את הבן לדחות נסיעת עבודה לארה"ב ובמקום לנסוע איתי לפפואה (לא לצחוק, היה קשה לשכנע אותו שיש דברים יותר חשובים מעבודה).

וכל ההקדמה הזאת נועדה להסביר למה החלום התגשם רק בחלקו, ומדוע אני חייב לחזור לשם בשביל האישה.

סוסון ים פיגמי –הנציג מ-Loloata - צילום: איציק יוגב

אנו ב-6 לאוקטובר לאחר 3 טיסות ויומיים בדרכים. ארנון (הבן) ואני יושבים על מרפסת הבונגלו ב-Loloata, רזורט על אי פרטי קטן (400 מטר אורך ו-100 מטר רוחב), מתחילים להתרגל למצב של חופשה מהסרטים. האי מאוכלס ע"י הצוות והצוללים, אך בעיקר ע"י אוכלוסיית הוולאבים (סוג של קנגרו אבל קטן יותר מהקלסי)שיובאו במיוחד מאוסטרליה, והתאקלמו באי כתושביו העיקריים.

החיים מאוד פשוטים ונוחים ב-Loloata:

07:30 ארוחת בוקר במרפסת מקסימה צופה למים.
08:30 נפגשים על המזח, הציוד כבר על הסירה. הפלגה קצרה (20-40 דקות תלוי באתר) ואנחנו במים - 28 מעלות, ראות 20-30 מטר ברוב האתרים. בגמר הצלילה הפלגה לאתר הבא, מנוחה קצרה, נשנוש של פירות קפה\תה עוגה והופ לעוד צלילה.
אחרי הצלילה השנייה חוזרים לחוף לארוחת צהריים על המרפסת, מנוחה קלה ומי שהזמין יוצא לצלילה שלישית.
מנוחה נוספת כדי שלא נגיע עייפים לארוחת הערב (אחחח, החיים קשים) וכך יום אחר יום 7 ימים.

למעט סוף השבוע היינו הצוללים היחידים באי, מה שלא מנע שירות מלא ומצוין,הובלה והדרכה אישית לפי בקשותינו ויחס חם ואישי מכל הצוות.

בערב - סביב שולחן האוכל עם דיק הבעלים והמייסד של המקום. שמענו סיפורים והרפתקאות על פפואה ועל העולם התת ימי המופלא של המקום.   האתרים באזור הם הרים תת ימיים המגיעים מעומק 30-40 מטר ועד 2-4 מטר. עושר אדיר של אלמוגים רכים וקשים וכמות ומגוון דגה שלא תיאמן. כדי לגוון יש גם מספר ספינות טבועות וגם מפציץ אמריקאי ממלחמת העולם השנייה שנשמר כמעט בשלמותו. בשלב מסוים שמנו לב כי אנו הצוללים היחידים באזור, וזהו אולי אחד מסודות הקסם של פפואה - הרגשת סוף העולם, תחושת ראשוניות וגילוי מתחת למים. לראשונה אני מגלה את השקיעות והזריחות היפהפיות של האוקיינוס הפסיפי. צבעים מרהיבים ביופיים (ללא עזרת פוטושופ), עננים יפהפיים ומשתנים מרגע לרגע,וכמובן הפפואנים, אנשים חמים ופתוחים וחייכנים באופן תמידי.

שקיעה אופיינית בצד השני של העולם - צילום: איציק יוגב

עבר שבוע. אנו שוב אורזים ומוכנים לחלק ב'.

בשדה התעופה של פורט מורסבי אנו מגלים חצי שעה לפני הטיסה כי היא בוטלה ומבלים לילה מיותר במלון ליד שדה התעופה.למחרת טסים לאי ניו בריטיין ליעד הבא: Walindi plantation resort. קוטג' מדהים בתוך יער גשם, מול שפת הים הוא ביתנו לשבוע הקרוב.

גם את האופציה הזו ניצלנו, וערכנו מספר סיורים קצרים בסביבה: לכפר מקומי, לתחנת מחקר סמוכה, וסיור לילה לעץ מלא גחליליות אשר מאירות בסינכרון מושלם ובעוצמה מרשימה.
גם בוואלינדי הצוות מפנק ודואג לכל מחסורנו (אם כי אין מחסור כשהכול מושלם). מנהלת מועדון הצלילה בודקת איתנו כל ערב את תכניות הצלילה ומתאימה אותן לבקשותינו. וכדי לא לקלקל מזג האוויר מושלם.
 

נוף אופייני במפרץ קימבי - צילום: איציק יוגב

הצלילות מדהימות - בכל האתרים אנו פוגשים צבים, כרישים, להקות ברקודות, שושנונים צבעוניים, סוסוני פיגמי זעירים ועוד. כל טוב הים לעינינו ושוב אנו סירת הצוללים היחידה, הרגשה שונה ממגרשי החנייה הצפופים מעל אתרי הצלילה בטירן או בראס מוחמד.   גן עדן לצלמים כבר אמרתי? בכל צלילה מקבלים תדריך של מה נראה ואת מי נפגוש. האתרים קטנים יחסית ומאפשרים לכל זוג להחליט אם להיצמד למדריך או לחקור עצמאית את הריף. זרמים מתונים, מים חמימים וראות מצוינת. מה עוד אפשר לבקש... באופן מפתיע גם כאן השבוע שלנו פתאום וללא התרעה נגמר, אבל הפעם אנו לא טסים אלה עולים על ספינה היוצאת מהרזורט.

ההפלגה

אבל נחזור רגע לספינה - סדר היום מאוד מונוטוני: אכילה, צלילה, אכילה, צלילה וכן הלאה. 6:15 תדריך לצלילה ראשונה, 6:30 במים, ארוחת בוקר ב8:00, 9:30 צלילה שנייה, ביציאה ארוחה קלה, 11:30 צלילה שלישית, 13:00 ארוחת צהריים, (הרווחנו אותה ביושר אנו כבר אחרי 3 צלילות!). 16:00 צלילה רביעית ואחריה נשנוש קל, 18:30 צלילת לילה וב-20:00 ארוחת ערב.   לאחר יומיים בקימבי ביי מפליגים הפלגת לילה צפון מערב לאיי - Witu ארכיפלג איים קטן ונידח, מיושב בדלילות בשבטים החיים על דייג ומעט גידולים וחלקם אף קופצים לבקר בסירות קנו האופייניות לאזור.

ארנון מדגמן מאחורי ספוג חבית ענק ואופייני - צילום: איציק יוגב

כאן אנו נפגשים עם הטיפוס המעניין ביותר בחופשה זו. דיקי הוא אוסטרלי מעל גיל 70 חי על אי קטן לאחר שאשתו נפטרה לפני שנים. חיים סביבו בני משפחתה (פפואנים) העובדים במטע האננס שהוא מגדל על האי האנשים המערבים היחידים שהוא פוגש הם אנשי הספינה שלנו שעוברים במקום פעם ב10 ימים בערך,מארחים אותו על הספינה לכמה שעות וארוחת ערב חלק מהאורחים יורדים לבקר בביתו ואנו עוד צירפנו לכך משחק כדורעף סוער עם כל הילדים והנוער של האי . הייתה חוויה מטורפת ומוזרה.תוך כדי כתיבת כתבה זו התברר לי כי דיקי הלך לעולמו.

קישור לידיעה על מותו של דיקי ומכתב מרגש שכתב קפטן הספינה FeBrina אלן

 

 

דיגר מאכיל חבר וותיק במעדן ספוג - צילום: איציק יוגב

יומיים וחצי צלילות באזור ושוב הפלגת לילה מזרחה לאזור Fathers . קו החוף מעוטר בהרי געש, חלקם פעילים ומעשנים קלות, מה שמוסיף עוד עניין לתמונות   ומתחת למים לא משעמם - מפגשים עם כרישים הם עניין יומיומי, אין גבול למגוון הצבעים והצורות מתחת למים, ואפילו צבי הים החביבים באים לאכול היישר מכף היד. יומיים נוספים של צלילה ושוב הפלגה למפרץ קימבי, חזרה לאתרי הבית המוכרים מתקופת Wallindy (מתי זה היה? נראה כי אנו צוללים בפפואה כבר חודשים).בלילה האחרון עוגנים במזח של וולינדי. הצוות מארגן את ציוד הצלילה כולל שטיפה יסודית,ייבוש בחדר המכונות ואריזה קפדנית.

עצי מנגרוב מקיפים את האי Loloata, מתגלים ונעלמים עם הגאות והשפל - צילום: איציק יוגב	החוף ליד חדר האוכל ב-Walindi - צילום: איציק יוגב	סטפני צלמת וידאו מוכשרת מגרמניה בריקוד עם להקת ברקודות - צילום: איציק יוגב
מטוס יפני מסוג זירו על קרקעית מפרץ קימבי לפי הסיפורים הטייס ניצל - צילום: איציק יוגב	ילדים מקומיים - צילום: איציק יוגב	השכנים קופצים לבקר - צילום: איציק יוגב
סטיב עם פחית הבירה של השקיעה סופר  את הרי געש - צילום: איציק יוגב	כרישים אמרנו - צילום: איציק יוגב	צוללים - צילום: איציק יוגב