צ'ארלס שפירו, צולל יהודי המתגורר בדרום אפריקה, מאתר ספינות טבועות, מסיר מעליהן ערימות של חול ושולה אוצרות יקרים ובהם מטילי כסף וזהב, בקבוקי יין ישנים, כלי נשק ותכשיטים

מאת מתן אלוני, דרום-אפריקה

חופי דרום אפריקה היו במשך מאות שנים בית העלמין של ספינות אירופיות, שהיו בדרכן מהמושבות המרוחקות או אליהן, עמוסות במטען יקר. אחת לכמה זמן נדרשה אחת הספינות לספק את תאבונו של אל הים, נפטון, שלקח אותה למצולות בעזרת גלים מפלצתיים שהגולשים הכי אמיצים לא מעזים לחלום עליהם.
שרידי הספינות המרוסקות האלה, עם אוצרותיהן היקרים שכוסו במשך השנים בערימות של חול, מטריפים את דמיונם של צוללים רבים שחולמים על גילוי אקראי של פריט כזה או אחר, שאולי יעשיר את חשבון הבנק שלהם.
ויש גם מי שמתרגם את החלומות על האוצרות האבודים לפרנסה של ממש, הלכה למעשה. למשל, צ'ארלס שפירו, יהודי דרום אפריקאי, שבשנת 1982, לאחר שצלל במשך 10 שנים, הקים חברה לחילוץ אניות טרופות - אקווה אקספלוריישן, שעובדת בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות הדרום אפריקאית והמוזיאונים הימיים.
עד היום איתרו ציידי האוצרות של שפירו יותר מ-25 ספינות שנטרפו בחופי דרום אפריקה.

לא ראה בחושך
איתור ספינה וחילוץ אוצרותיה הן משימות לא פשוטות, במיוחד אם אתם חדשים במקצוע. רק אחרי שנתיים של עבודה סיזיפית מאומצת, הצליח צוות הצוללים של שפירו לאתר ולחשוף את שרידיה של ג'ואנה, הספינה הבריטית הראשונה של חברת הודו המזרחית שהתרסקה מול חופי דרום אפריקה, בשנת 1682 ליד קייפ אגולאס.
ב-27 בפברואר, 1682, הרימה הספינה עוגן בדרכה מדרום מזרח קנט שבאנגליה לעיר הנמל ההודית סוראט. הספינה, בפיקודו של קפטן רוברט בראון, יצאה למסע הארוך עם עוד ארבע ספינות שהיו בדרכן למפרץ בנגאל: ווילאמסון, נתניאל, וולברט, וסמסון, כולן הפליגו לבנגאל, חוץ מג'ואנה שהפליגה לסוראט. פחות מארבעה חודשים אחר-כך, ב-8 ביוני, בארבע לפנות בוקר, שקעה ג'ואנה במצולות. נפטון דווקא היה רגוע, אולם בגלל החשכה לא הבחין רב החובל בשונית והתנגש בה בעוצמה רבה. עשרה מנוסעי הספינה טבעו ושאר האנשים, 104 במספר, הצליחו להגיע לחופי קייפטאון.
המטען בבטן הספינה כלל 70 תיבות של מטילי כסף שנשלחו למפעלים הבריטים בבנגאל, בשווי של 72 אלף ליש"ט, הון עתק במושגי אותם ימים.
השמועות על האוצר היקר הביאו למקום משלחת חילוץ בראשותם של סיימון ואן דר סטל ואולף ברג, נציגי החברה המזרח הולנדית. הם מצאו כמה בקבוקים של ברנדי, חביות של בירה ויין. עבד כושי, שהתמחה בשליית פנינים, צלל לשבר הספינה והצליח לדלות ממנה מטילי כסף בשווי 28,302 גילדן.
הג'ואנה שכבה אבודה במשך 300 שנה, עד אשר שהצוות של שפירו גילה את מה שנותר ממנה בשנת 1983. שרידי הספינה ואוצרה נחו במקום רדוד, מתחת לערימות של חול שסולקו בעזרת משאבה מיוחדת שנרכשה במיוחד לצורך כך. יותר מ-23 אלף מטבעות, כמה מאות קילוגרמים של מטילי כסף, ותותח ברזל נמצאו במקום. דייג זקן סיפר כי ראה בעבר כמה תותחים על החוף, כך שייתכן שחלק ממטילי הכסף היקרים נסחפו אף הם עם הזרם החזק, לשמחתם של הדייגים שכנראה ידעו לשמור סוד.

חור ענק נפער
הקולברוק, ספינה בריטית נוספת של חברת הודו המזרחית, התרסקה מול קייפטאון שעה שניסתה לנתב את דרכה אל החוף בין הגלים הענקיים.
משקלה היה 739 טונות, אורכה 137 רגל , רוחבה 35 רגל, והיו לה שלושה סיפונים. רק שבע שנים קודם לכן ניפצו על גופה בקבוק שמפניה לרגל השקתה.
זה בסך הכל היה מסעה השלישי והיא היתה עמוסה ב-212 נוסעים, בעיקר אנשי צבא. המטען כלל מספר גדול של מטילי, נחושת, יין, רובים, אבקת שריפה, תירס ובקר.
ב 24 באוגוסט, בשעה 11:30 בבוקר, בסיבוב מסביב לקייפ פוינט, פגעה הקולברוק בשונית שנעלמה מעיניו של רב החובל. חור ענק נפער בבטן הספינה והיא בלעה מים במהירות. כמה שעות אחר-כך, כשהיא מתנדנדת בין גלים, עלתה הספינה על שרטון מול חוף קוגל ביי.
סירת הצלה נזרקה למים ועליה שבעה נוסעים שניסו להגיע לחוף. גל ענק הפך את סירתם והשבעה טבעו לנגד עיני חבריהם שנותרו על הספינה. רק למחרת הורדו 205 הנוסעים לחוף. כעבור יומיים, בגבור הסערה, נשברה הספינה ונעלמה במים הגועשים, יחד עם מטענה.
שפירו ואנשיו איתרו את הספינה כעבור 206 שנה. הגילוי הזה לא בא להם בקלות. הרמזים העיקריים למקום נתקבלו הודות לסדרת תמונות שנמצאו בארכיון ההולנדי. התמונות היו של תרשימים שהראו את השבר. בעזרת מכשיר למדידת שדות מגנטים יצאו שפירו ואנשיו לאזור שבו על פי השערתם טבעה הספינה. אחרי שעה של שיטוטים מעל פני הים קפץ מחוג המגנומטר בפראות. הצוללים מיהרו לרדת למים, אולם כל מה שראו היה חול וחול. ובכל זאת היה סימן מעודד. אחד הצוללים זיהה חלק מעוגן, הקבור עמוק בחול.
למחרת שב הצוות למקום עם משאבת חול משוכללת. העוגן נחשף ולידו נתגלו עשרות לוחות נחושת, מטילי עופרת, חביות של אבקת שריפה, כדורי תותח ובקבוקי יין שבורים. ספינה אבודה נוספת נחשפה.
ב-1996 חזר שפירו אל אתר הקולברוק עם אשתו ושותפתו קארן, וביחד הם הוציאו כמות גדולה של לוחות נחושת, מטילי אצבע ועמודי עופרת,
מסור רפואי לקטיעה העשוי מעץ ופליז, נברשות מפליז, אקדח מפליז, תבנית ליציקת רובה מוסקט ונעל עור.
הקנטאור, ספינה צרפתיה בפיקודו של קפטן מישל דה לה בוט, יצאה מהאי מאוריציוס ב-19 בינואר, 1750. היו עליה 300 אנשי צוות, 100 נוסעים, ומטען ענק של גרגירי פלפל.
מזג האוויר היה דווקא נאה ביותר, אך החלטות ניווט שגויות של רב החובל הובילו את הצרפתיה לסופה העצוב.

נתפסה בזרם
הקנטאור נתפסה בזרם המוביל לחוף, ועלתה בעדינות על קרקע חולית. הגלים דחפו אותה עוד ועוד עד ליציבה מושלמת בקרקע.
הנוסעים, דווקא בסדר מופתי, קפצו או הורדו למטה לחוף מבטחים, לקראת מסע יבשתי ארוך, לאורך מצוקים תלולים, עם שקים טעונים בפלפל על הגב.
בהיעדר שבילים מתאימים הפך המסע הארוך (כמה מאות קילומטרים) לעינוי, גם בעבור יורדי ים קשוחים, שלא לדבר על הנשים והילדים המקרטעים. כך חלפו להם הימים בסבל של רגליים מדממות, עקבים עם שלפוחיות וידיים פצועות ועייפות. ימים של מנות מתכלות, ומים מועטים, של שמש חמה ורוח צורבת, עד שלבסוף לא נותר דבר לאכול או לשתות. בטרם הגיע ההצלה, בדמותן של עגלות הרתומות לסוסים, רבים צנחו תחתיהם וגוועו על השביל המוזנח.
שפירו ואנשיו מצאו את שרידיה של הקנטאור בשנת 1984 כשחיפשו אחר ספינה אחרת. הממצאים העיקריים שעזרו בזיהוי היו פעמון ענק שהיה שייך לכומר ישועי ומטבע צרפתי קטן, שסייע בתיארוך. אחרי שהוסרו ערימות החול, נראו בכל מקום גרגרי פלפל, בקבוקי יין בצורת בצל, עגיל זהב, פיסות פורצלן ואפילו חלקי שלד של חזיר בתוך חלקי כלוב שעשוי מעץ.

נמכרו לאספנים
שונית בריטניה, ליד מפרץ סנט הלנה, לא היתה ממופה עד שנת 1816. באותה שנה, ב-22 באוקטובר, התנגשה בה ספינה בריטית שמשקלה 460 טונות. הספינה אמנם טבעה, אך העניקה לשונית את שמה. סוג של הנצחה.
הספינה, שיצאה מבריטניה בדרכה להודו, עצרה בדרך באי הפורטוגלי מדירה והעמיסה יין מקומי, נחושת, שיכר, וקוניאק.
שרידי הספינה, שכל 16 נוסעיה ניצלו, אותרו במקום מוכה גלים, בעומק של שניים וחצי מטר. הם נחשפו רק לאחר שנה, בתום עבודה מאומצת בים מסוכן ובמזג אוויר גרוע.
חביות עץ שלמות בגדלים שונים, מאות צנצנות ובקבוקים היו מונחים על גוף האונייה שהשתמר במצב מעולה. הרבה מהחביות, הבקבוקים והצנצנות עדיין הכילו את תוכנם המקורי. כמות גדולה של פחם נתגלתה ליד החרטום.
"הוצאנו 113 סוגים שונים של ממצאים, ביניהם בקבוקי יין, שיכר, בירה, קוניאק, דיו שחור, זיתים, צלפים, תרופות ומגוון של צנצנות חימר שמכילות ריבות, דגים כבושים, ודברים משומרים אחרים", מספר שפירו. כן מצאנו כוסות יין, כלי בישול מחרסינה, קנקן תה, כוס תה, סכו"ם, יריעות נחושת, מטילי עופרת וכמה חלקים של סט תה סיני מחרסינה בצבעי זהב, כחול ולבן". רוב ההכלים הללו נמכרו לאספנים ששילמו בעבורם מחיר גבוה. מישהו הרי צריך לממן ולפרנס את ציידי האוצרות.

ניצול בודד
הססקס, ספינת משא בריטית שיצאה מסין לאנגליה בשנת 1738, נקלעה ב-9 במרץ לסופה קשה ליד קייפ התקווה טובה, בדרום אפריקה.
מים חדרו לספינה והציפו את צדה הימני עד לגובה של עשרה רגל.
הצוות המיומן ניסר את התורן והספינה החלה לנטות ימינה. במקביל הופעלו המשאבות במלוא המרץ והמים בגוף הספינה ירדו לגובה של שני רגל בלבד.
ספינה אחרת, ווינצ'סטר, עברה במקום והציעה עזרה. רב החובל והקצינים של הססקס החליטו לנטוש את הספינה, אולם כמה אנשי צוות, בראשותו של ג'ים הולנד התעקשו להישאר, חולמים על האוצר היקר שאולי יפול לידיהם מיד לאחר שרב החובל יעזוב את הספינה.
"קפטן, למה שנעזוב את הססקס? היא ספינה טובה", אמר המלח וכמה מאנשי הצוות, שמוחם היו ספוג ברום, נהמו אחריו בהסכמה. הקפטן האדים מכעס על הזלזול בסמכותו, והזהיר את המלחים: "הנגר נשבע שהספינה אינה יכולה לעבור את הקייפ. אם תשארו על הספינה ותתקלו בסופה, תצעקו לאלוהים שירחם עליכם ותצטערו שלא עליתם על הווינצ'סטר".
בשבע בערב, אחרי דין ודברים עקר, נטש רב החובל את ספינתו ובלי הרבה ברירה השאיר על הססקס 16 אנשי צוות. הם החליטו לשוט למדגסקר כדי לבצע תיקונים בספינה, בטרם ינסו להפליג דרך הקייפ. ארבעה ימים אחר כך, הם הגיעו למפרץ סנט אוגוסטין והספינה הועלתה על מבדוק למשך ארבעה שבועות.
החור תוקן, פנים הספינה התייבש, מזג האוויר היה נאה ושום דבר לא הפריע להם להפליג למוזמביק. שונית אחת ארורה טרפה את הספינה ואת תוכניותיהם. הססקס נתקעה בה, וגלי הים שלפתע התעוררו היכו שוב ושוב על סיפונה.
למחרת בבוקר החליטו שמונה מאנשי הצוות לדבוק בספינה ולהמתין לרגיעת הים. שמונה אנשי צוות אחרים, ובהם ג'ים הולנד וג'ון דין, נטשו את הספינה בסירת הצלה. מיד עם הכניסה למים התהפכה הסירה, ונפטון הזועף לקח למצולות שלושה מהמלחים. החמישה שנותרו שחו למים רדודים, אספו כמה מהמצרכים שנפלו, והצליחו להביא את הסירה אליהם.
באותו יום, ב-12 בצהריים, הססקס נבקעה לשניים ושמונת אנשי הצוות שנותרו עליה טבעו למוות.
החמישה בסירת ההצלה יצאו לשיט של ייסורים בחזרה למדגסקר. ארבעה מהם חלו ומתו בטרם עגנה הסירה באי. ג'ון דין, הניצול היחידי, נותר לספר את סיפורם.
כשהגיעה הווינצ'סטר לאנגליה, התקבלו נוטשי הססקס בסבר פנים חמוצות. לא עבר זמן רב מדי ורבי החובלים והקצינים פוטרו מהחברה.
דין עצמו הגיע לאנגליה באפריל 1741 והתקבל כגיבור. החברה הורתה לצייר דיוקן שלו, שנתלה במשרד בהודו לצד תמונותיהם של אצילים וגיבורים אחרים. כן הוענקה לו פנסיה מכובדת לכל ימי חייו.
בשנת 1986 הגיע הצוות של אקווה אקספלוריישן למקום טביעתה של הססקס, ומצא שם 15 ספינות טבועות ובהן גם הססקס, שזוהתה הודות לכלי החרסינה ומטילי האבץ.
"זו לא רק פרנסה מרתקת", אומר צייד האוצרות צ'ארלס שפירו. "איתור ספינות טבועות הוא במידה מסויימת סוג של הצדעה ליורדי הים של העבר. בעזרת הממצאים האלה אנחנו מנציחים אותם, וזו לכשעצמה הרגשה נהדרת, לא פחות מהגילוי עצמו".