סוסוני הים מרתקים את האדם מזה אלפי שנים. הם זכו ליחס של הערצה, הופיעו בקסמים ובמיתולוגיות ותוארו אפילו כחרקים. בספרים, מיקומם היה תמיד בסמוך לחיפושיות ולזבובים. הם נחשבו לבעלי כוח מאגי, ואף משתמשים בהם עד עצם היום הזה כ"אפרודיסיאק" - חומר כתוש לחיזוק כוח הגברא. אבל, הנתון המעניין באמת טמון בעובדה שבסוסוני הים, הזכר הוא שנכנס "להריון"

נדב לוי  צילום: טוני מלמקוויסט

דימויים מלהיבים מרגשים את האדם כשהוא מנסה לתהות על קנקנם של סוסוני הים (Seahorse), אותם דגים מוזרים, בהם הזכרים "נכנסים" להריון, מבעלי החיים הייחודיים והמסתוריים שלרבייתם יש גם קשר לירח.
סוסוני הים מרתקים את האדם מזה אלפי שנים. הם זכו מאז ומעולם ליחס של הערצה מצידו של האדם, הם הופיעו בקסמים ובמיתולוגיות ואף תוארו כחרקים. בספרים, מיקומם היה תמיד בסמוך לחיפושיות ולזבובים. הם נחשבו לבעלי כוח מאגי, ומשתמשים בהם עד עצם היום הזה כ"אפרודיסיאק" - חומר לחיזוק כוח הגברא.
ניתן להבחין בסוסונים ברוב הצלילות הרדודות - בין אם בשנורקל ובין אם בצלילה.
איזה מן דג זה שואל ותוהה, כל מי שנתקל בדג היפהפה לראשונה. כמעין חזון תעתועים מגלים כי התנהגות הדג המוזר, הינה פנטסיה מוחלטת. סוסוני הים מוכרים לאדם מאז ימי קדם. היוונים חשבו שהם צאצאי הסוסים שמשכו את מרכבתו של פוסידון - אל הים, וציירו את דמותם על כדים. פליניוס הרומי כתב כי אפר של סוסוני ים יכול לרפא עיוורון, אימפוטנציה ופריחות, ואף הוסיף כי אפר סוסוני הים הוא תרופה בדוקה לקרחות. כיום מובן מאליו כי סוסוני הים הם דגים לכל דבר, אם כי השתנו למדי במהלך האוולוציה. שלא כמו רוב הדגים, סוסוני הים מכוסים סיבי שלד חיצוני, כשריון שנועד לספק להם הגנה מפני טורפים.
כמו הזיקיות, גם סוסוני הים מסוגלים להחליף צבעים בתוך זמן קצר - מחום צהבהב חדגוני ועד לצבעים עזים וססגוניים. מטרת שינוי הצבעים היא להתאימם לסביבה ולסייע להם להסוות את עצמם מפני אוייבים. הם מסוגלים להצמיח גדילי עור על גופם כדי להיטיב לחקות אצות, או אלמוגים. ההסוואה נועדה הן להגנה והן להתקפה. סוסוני הים הם ציידי מארבים: הם נוהגים לכרוך את זנבם מסביב לאצה וממתינים לסרטנים ולטרף חי אחר שישחה בסמוך, ואז עטים עליו ושואבים את ארוחתם דרך אבובית דמוי החדק שלהם.
לסוסוני הים יכולת הסוואה כמעט מושלמת, עד שכמעט בלתי אפשרי להבחין בהם בסביבתם הטבעית. סוסוני האצה (Pyllopteryx eques), לדוגמה, שתפוצתם אוסטרלית, ושאורכם מגיע לכ15- סנטימטרים, הצמיחו על גופם שלוחות, הגורמות להם להיראות בדיוק כאצות ארגמניות צפות שמוכתמות בלבן. מין זה הוא אחד המקרים המופלאים ביותר שהצמיחו על גופם דבלולי עור דמויי צמחים הנמשכים לכל אורכם של חלקי גופו ומסווים אותו בצורה מושלמת בין האצות. זוהי הקצנת העל של ההסוואה - דוגמה להסוואה בצבע ובמבנה גוף, התורמת לו מעין מצג הסחה, המסייע להם לחקות את גבעולי העשב ולשכון בתוכם ללא חשש רב. יש המכנים זאת גם מעין "התנהגות מילוט" וטקטיקה שבה נוקטים כנגד אוייבים; בכל מקרה, סוסוני האצה מסוגלים להתמזג עד תום בסביבתם העויינת.

מה באמת עושה הסוסונית
סוסוני הים מהסוג Hippocampus, והדגים הצינוריים מסוג האבובוניים- Syngnathidae, דומים בחזותם לצורת בלוטת ההיפוקמפוס. שמם הלטיני של "סוסוני הים" קשור לבלוטה ההורמונלית במוח, שעוסקת בעיקר בהעברת מידע מזיכרון קצר טווח לזיכרון ארוך טווח, ושצורתה האנטומית הקנתה לה את ההגדרה המתאימה לסוסון-ים, על שום דמיונה לראשו של סוס. סוסון הים, דג ססגוני יפה מראה התפרסם בזכות העובדה שהזכרים הם אלה שמצויידים בכיס עורי על גחונם שמיועד להדגרת הצאצאים ולא הנקבות כמקובל. בכך מתבטא יחודו של סוסון הים בין המינים המעטים, בעלי החוליות, שאצלם הזכר נוטל את תפקידיה של הנקבה - בין אם רוצה הוא - ובין אם הדבר נכפה עליו במהלך שנות האוולוציה הרבות. השאלה המרכזית שהעסיקה באחרונה את חוקרי וחוקרות סוסוני הים היתה מה- אם בכלל - עושה האם הטפילה וחסרת המעש (לכאורה) - בזמנה הפנוי?
ד"ר הת'ר מייסון-ג'ונס וד"ר אמאנדה וינסנט, ביצעו מחקרים מעמיקים באשר לסוסוני הים במשך שנים רבות. הן גילו כי למרות מה שהצטייר למדענים, סוסונית הים תורמת לרווחת צאצאיה הרבה יותר מאמץ ואנרגיה מהאב המסור. הן מצאו כי התנהגות הזכרים איננה שונה במדה ניכרת מהתנהגותו של כל זכר מצוי אחר; לבדיקת התזה החדשה הן השאירו כמה סוסונות ים במחיצת זכר אחד, וגילו כי לא הרבה אירע שם. לעומת זאת, אם השאירו שני זכרים או יותר בחברת סוסונית ים אחת, הסתערו עליה כל הזכרים, שילבו זנבותיהם אלה באלה, מתחו את הלסת התחתונה ואת חרטומם, ודחפו זה את זה כאילו היו רבים ומתעמתים הדדית על מזון המוגש להם בתחנת האכלה מבוקרת.
במחקר מרתק על אורחות חייו של סוסון הים הננסי (Hippocampus zostrae), התגלה לתדהמת מייסון ג'ונס, כי על אף שהזכר נושא בכיס הדגירה שלו את העוברים המתפתחים, הוא לא בהכרח מעביר אליהם מזון דרך איבר דמוי שליה, כפי שהניחו קודם לכן במשך עשרות שנים. היא גילתה כי העוברים ניזונים מחומרי תזונה (נוטריינטים) שבתוך הביצית, שאותם אגרה האם בעמל רב. מסתבר שהאב פועל כמו אינקובטור (מדגרה), ואינו "קדוש מעונה" המקריב עצמו למען ילדיו. לא זו בלבד שסוסוני הים הזכרים אינם כה אימהיים כפי שסברו עד כה, הם גם הרבה פחות חבריים ממה שהניחו לגביהם. המדענים סברו כי בעקבות המחוייבות המרשימה של סוסוני הים לטפל בצאצאיהם, יתחלפו כליל גם שאר מטלות ותפקידי הזוויגים, והזכרים  אשר על-פי-רוב נלחמים על חסדי הנקבות, יואילו בטובם לשבת בנחת בזמן שהנקבות תילחמנה זו בזו על הזכות להזדווג עמם. לתדהמת החוקרים התברר כי לא כך הם פני הדברים.

מיון, תפוצה וזיהוי
סוסוני הים שוחים אנכית, כשראשם הנטוי/הכפוף והמאורך - המכוסה בבליטות, לוחיות וקוצים, מזדקר קדימה בזווית לגוף. ראשם משוך וצורתם הכללית משווה לצורת ראש סוס. זנבם דק בקצהו, ללא סנפיר. בניגוד לרוב דגי הגרם, סוסון הים הוא דג שמסוגל לכופף ונטרלית את זנבו, ולהשתמש במערך גופו ובזנבו כתוספת לצורכי לפיתה של עצמים שונים. מחקר ראשוני על כך התקיים לא מכבר בתנאי שבייה ובמהלכו נתנו להם צלחות, חוליות (גוף) וכדומה. נמצא שהם אוחזים את הפריטים הללו בעזרת הזנב ולא בעזרת תנועות של סנפירים. המחקר ניסה להתמקד בהתפתחותו האוולוציונית של סוסון הים, אך ממסקנותיו לא עולה מגמה מובהקת.
פיו, שקוטרו כשלושה מילימטרים, חסר שיניים והוא מחולק לשניים: חלקו העליון וחלקו התחתון מחוברים בקרום דק שמאפשר לסוסון הים לפעור את פיו ולשאוב את פריטי המזון דרך צינורית חלולה הנמצאת בקצה האחורי של הצינורית. אורכם של סוסוני הים נע בין סנטימטר וחצי עד לכ30- סנטימטרים.
הם עשויים להיות ססגוניים ביותר - בצבעי אדום וכתום - תזונתם החד-תאית והסרטנונים הירודים משמשים להם שם למאכל. מזונם מבוסס על פיגמנטים צבעוניים המכונה קרוטנואידים אשר מקנים גם לפלמינגו את צבעו הורוד. בעזרת צבעוניות מגוונת יכולים סוסוני הים להתחבא בקלות בין עשבי ים כהים, ובין אלמוגים וספוגים ססגוניים. באקווריומים בדקו ומצאו שבתוך דקות ספורות הם יכולים להחליף את צבעם. יש סוסונים שהופכים לאדומים, ויש שנעשים מנומרים באשד מים מכוון, או בגל סוער, אולי משום שאינם מסוגלים לשחות במהירות.
בסדרת האבובונאים (Syngnathiformes) נכללות שתי תת-סדרות של דגים: האחת, החלילוניים (Aulostomoidea) שאצלם קיים גוף ארוך או מעויין, קו צד, ולרוב שיניים בניגוד לסוסוני הים שאצלם הן חסרות, וכן זימים מסרקניים. השניה קרויה אבובונים (Syngnathoidea) ובה משפחת דגים חביבה שכונתה אבובוניים (Sygnathidae); בעולמנו נמנים עמה כ40- סוגים וכ200- מינים הנפוצים באזורים שונים בעולם, לרבות בים התיכון ובים-סוף.

17 סוגים כחול-לבן
בישראל קיימים לא פחות מ17- סוגים: אבובון, אבובון דוחדי, אבובון מקושט, אבובית, אבובנית, זמורן, חגורית, לופתנית, מחטון, מחטית, נימנון, סיחנון, סלודה, קונית, קנית, שפודית ובעיקר המינים החשובים לעניינינו, והם סוסוני הים למיניהם וסוסון האצה. מספר מיני סוסוני הים נאמד כיום בעולם בכ35- מינים שונים, אך את רובם קשה בכלל לאתר ולמצוא. הם פזורים ונפוצים בכל רחבי העולם, ומקובל להניח כי אורחות חייהם דומים. במפרץ עקבה חיים לפחות 7 מינים, מהם מגיעים לאילת ככל הנראה שניים עד שלושה, ואולי אף ארבעה מינים.
הגדול ביותר בין מיני סוסוני הים הוא סוסון הים הקריבי שאורכו יכול להגיע לכ30- סנטימטרים, בעוד ששני המינים הקטנים ביותר הם סוסון הים ההודי וסוסון הים הפציפי, ששניהם בגוון צהבהב. סוסוני ים בולטים אחרים ברחבי העולם הם סוסוני הים הקוצניים (Hippocampus remulusos) הנדירים החיים מול חופי בריטניה. סוסון הים האוסטרלי (Leafy seadragon) הנחשב אף הוא לאחד מגדולי סוסוני הים מגיע אף הוא לאורך של כ30- סנטימטרים. בגלל מורכבות גופו הוא נחשב לשחיין חלש, ולכן מה שמעניין אצלו היא ההסוואה המושלמת לסביבה העשבונית הימית שלו. הזכר מסוגל לשמור בכיס הדגירה שלו עד לכ100- ביציות. במפרץ פלורידה נחקרה התנהגות הטריפה של סוסון הים, ונמצא כי חיים בו שני סוגים, שרק מעט היה ידוע עליהם עד שנות השמונים. סוסון-ים חשוב אחר בחקר הרבייה החדשני של מינים אלה הוא סוסון הים הננסי.

במפרץ אילת חיים שלושה, או ארבעה מינים בולטים:
סוסון הים הדורבני (Hippocampus hystrix) שצבעו בהיר, המצוייד בכתר בעל ארבעה קוצים חדים המכסים את כל גופו וראשו. אורכו מגיע לכ15- סנטימטר, צבעו חום וסנפיר גבו אחיד בצבעו. קוצי הלוחיות ארוכים, בגופו 11 טבעות, ובזנב לא פחות מ34-33-.
סוסון הים החלק (H. kuda) שהוא כהה עד שחור בצבעיו, גודלו מגיע לכ25- עד 30 סנטימטרים, ויש לו רק קוץ אחד על קודקודו. למין זה אין קוצים בולטים המזדקרים ממנו, וגופו אף חלק פחות או יותר, ומכאן שמו. מין זה הוא המין הנחקר והנפוץ ביותר באזורנו. צבעו חום זיתי. שולי זנבו כהים, וגופו גבוה באזור החזה. 11 טבעות בגופו ו35- בזנבו, ומקום מחייתו בקרבת חופים.
סוסון-ים-סופי (H. fuscus). אורכו כ10- סנטימטרים. צבעו חום-אדמדם ועל גופו  ובייחוד על זנבו קיימים קוצים. 11 טבעות בגופו ו41-39- בזנבו. בסנפיר הגב מוכרים 18-17 קרניים; החרטום יותר מאורך מחצית הראש. מין זה אופייני הן במפרץ סואץ והן בים-סוף. סוסון הים הנדיר משלושת עד ארבעת המינים באילת הוא סוסון הים היאקארי שלראשו מעין ציצית בעלת חמישה קוצים; מין זה דומה אמנם לסוסון הים הדורבני, אך זר הנוצות על ראשו וקוצי גופו יותר עדינים ופחות משוננים מחברו הדומה לו.
שמו של מין אחר - קטן אך ידוע ממפרץ סואץ הוא סוסון-ים סואצי (H. suezensis). אורכו כ9- סנטימטרים בלבד. צבעו חום-כהה. 11-10 טבעות בגופו ו33-30- בזנבו. 16-15 קרניים בסנפיר הגב, והחרטום כאורך יתר הראש. התגלה במפרץ סואץ.

בים התיכון, חיים בקרבת חופי הארץ, לפחות שני מינים:
סוסון-ים ים-תיכוני (H.hipocampus); אורכו כ16- סנטימטרים; צבעו חום-אפרפר וכתמים לבנים לו. קוצי הלוחיות ארוכים. החרטום קצר, פחות ממחצית אורכו של הראש. 12-11 טבעות בגופו ולא פחות מ46-44- בזנבו. נפוץ בחוף הים-תיכוני.
סוסון-ים מדובלל (H. ramulosus) ; אורכו כ16- סנטימטרים; צבעו לרוב אפור עד חום או אדמדם מוכתם בכתמים לבנים-כחלחלים או צהבהבים. 12-10 טבעות בגופו ו40-36- בזנבו. קוצי הלוחיות חדים, ועל פני הגוף יש תוספות עוריות רבות, ומכאן שמו. חרטומו ארוך (יותר ממחצית אורך הראש). גם הוא נפוץ בחוף הים-תיכוני.

סוסוני הים ש"התיישרו"
מינים אחרים הדומים לסוסוני הים באורח חייהם הם האבובונים (Pipefish) ששוכנים לרוב באוקיינוס ההודי, ומכאן, שדגים צינוריים אלה הם קרובי משפחה של סוסוני הים. זוהי סידרה נוספת של דגי גרם השייכים לכליל-גרמיים וגם הם מיוחדים בצורתם ובמבנם. רבים מהם חיים אף הם בין עשבי הים, ונראים כסוסוני ים ש"התיישרו". הם נפוצים הרבה יותר מאשר קרוביהם וכ150- מינים משוטטים באוקיינוסים הטרופיים החמימים משני צדי קו המשווה ומגיעים בתפוצתם עד למי הקרח של הקוטב הצפוני. הם נחשבים כחוליה מקשרת בין סוסוני הים לדגים האחרים וכמוהם גם סוסוני האצה יוצאי הדופן. גם זכרים אלה נושאים ביצים, אך בניגוד לסוסוני הים אצלם מוחזקות הביצים מתחת לקפל עור או מוצמדות בפשטות לבטנם. חיצונית הם נראים כ"אשכול ענבים". אמנם, גם הם נושאים את הביצים, אך רק לסוסוני הים יש כיס סגור המזין את הביצים, ושבתוכו הן גדלות בעזרת אספקת דם ורקמות רכות המחזיקות את הביצים לבל ייפלו.

עבודה שחורה
סוסוני ים אינם שכיחים, אולי משום שהם מבעלי החיים היחידים בעולם - הן ימיים והן יבשתיים - המדגימים אסטרטגיות רבייה יוצאות דופן שבהן הזכרים מבצעים את רוב "העבודה השחורה" של נשיאת העוברים. הביולוגיה של סוסוני הים היא כזו שהזכר דוגר על הביצים ומגדל בעצמו את הצאצאים בכיס מיוחד שאליו מועברות הביצים על-ידי הנקבה. משום כך הוא אולי מהאבות היחידים בעולם שיכולים להיות משוכנעים שהם אבות הילדים. זוהי אסטרטגיית רביה של פוליאנדריה (ריבוי זכרים על נקבות). לרוב הנקבות הן שמגדלות את הצאצאים בעולם החי. אפילו בקרב בני אדם, הנשים נוטלות את החלק המרכזי בגידול הילדים והזכרים (וביניהם הגברים) לרוב מתעמתים ביניהם על הנקבות (והנשים). משום כך הגברים והזכרים כאחד נוטים לרוב להיות "קשוחים", גדולים ותוקפניים יותר (אף שידוע לכל כי יש יוצאי דופן הן בקרב בני האדם והן בקרב חיות הבר).
למרות שאמנם הזכרים "נכנסים להריון" ונושאים בכיס הדגירה שלהם את העוברים, מתברר כי הם אינם אוהבים במיוחד את המטלה הביולוגית שהוטלה עליהם. לא מכבר גילה צוות מחקר במרכז הימי בווימות, דורסט, שבחופי בריטניה, כי הזכרים מתים לא פעם לאחר כשנתיים של חיזורים ללא הפסקה, ולאחר שהם נעשו רזים במיוחד, בגלל המאמץ למצוא חן בעיני הנקבות. תוכנית יומרנית להגדלת מספרם של סוסוני הים הקוצניים בחופי בריטניה הופסקה לאחר שנשקפה סכנת חיים לזכרים שהותשו בגלל להיטותן המינית של הנקבות. צוות המחקר הבריטי החליט לאור התעייפותם של סוסוני הים הזכרים להשקיע במאמצי הרבייה שלהם, ולבודד כמה מיני סוסוני ים בחופי בריטניה במיכלים נפרדים, כדי להעניק להם "חופשת חורף", שבה יוכלו להשמין ולהשלים שעות שינה חסרות, הסביר רובין ג'יימס שהיה מנהל הפרוייקט. הוא גילה לעיתונאים כי "הזכרים היו כה עסוקים במאמצי הרבייה שלהם עד שהזיקו בעצמם לבריאותם. הנקבות המיוחמות לא אפשרו להם מנוחה והללו הותשו עד מאוד", מנוחת החורף נועדה, ביוזמת המדענים, לאפשר להם לאגור כוחות מחודשים.
עד כה היה נדמה לחוקרים כי זוגות של סוסוני ים אינם נפרדים לעולם, אך לאחר שהפרידו ביניהם התברר למרבה הפלא כי לזכרים "לא אכפת" כלל להתרחק מעט מן הנקבות הלהוטות אחריהם, והם החלו לבלות את זמנם באכילה ושינה.
התפתחותם של עוברי סוסוני הים החלקים (Hippocampus kuda) נחקרה ישירות גם בכיס הרבייה של הזכרים. במחקר אחד נמצא כי בין 20 לכ1,000- עוברים יכולים להימצא בעת ובעונה אחת בכיס ההדגרה של הזכר. התפתחותם נמשכת בין 20 ל28- יום. קוטר הביצים המופרות כשני מילימטרים ויש בהן רק כמות מועטת של חלמון (Yolk) אף ששאר מאפייני דגי הגרם מתקיימים גם אצלם. בשבוע האחרון להדגרה בכיס הזכר נוצר הפה. הגוף מתארך כדבעי ונוצרת צורתם הבוגרת של הדגיגים. אין ספק בדימיון המדהים בין רביית סוסוני הים בהשוואה לתפקידו של הרחם בנקבות היונקים (והנשים), ואפילו באספקת המזון לעוברים. גם ההורמונים המפקחים על התהליך דומים לפעילות ההורמונים האנושיים, ועובדה היא כי סוסוני הים הצעירים נפלטים מכיס הדגירה של הזכר כסוסוני ים מושלמים בזעיר אנפין.

ריקודי חיזור
בעונת הרבייה הזכר והנקבה נכרכים זה מסביב לזה. הנקבה מטילה את הביצים דרך צינור ההטלה שלה לתוך כיסו של הזכר. הזכר מדגיר את הביצים ובכיסו יתפתחו מאוחר יותר הצעירים. לאחר כמה שבועות הם יוצאים מכיסו אחד אחד או במקבץ של אחדים בבת אחת, ומתפזרים במרחב הימי. צורתם המיוחדת, השלמה ויוצאת הדופן ניכרת כבר מגילם הצעיר, אם כי חדקם גדל עם הגיל.
ייחודם של סוסוני הים הוא אפוא בכך שהזכר מצוייד בכיס רבייה בחלקה התחתון של הבטן בעוד שהנקבה בעלת בטן קצרה שאין בה כל כיס הדגרה כזה. בתחילת דרכם בחיים לא ניתן להבדיל בין זכר לנקבה, ורק לאחר הופעת כיס ההדגרה ניתן לקבוע בודאות מי "עומד להיות אבא".
בחיי האהבה שלהם סוסוני הים מתגלים כבעלי נימוסים מופתיים. בני הזוג מחזקים את הקשר הזוגי ביניהם בכל בוקר בטקסי חיזור משולהבים. אלה כוללים שילוב זנבות בריקוד מסוגנן סביב עלה של עשב-ים. הנקבה שוחה למרחקים גדולים יותר מבן זוגה בחיפוש מתמיד אחרי מזון לו היא נזקקת לשם ייצור ביציות. כאשר הללו מבשילות מתחיל הטנגו המסכם; או-אז היא מהנהנת בראשה בקשת איטית, והזכר מגיב בהרעדות משלו. ככל שהיא מהנהנת בצורה בוטה יותר, כך הוא מהנהן לה בחזרה. או-אז כשהם ניצבים זה מול זו, הם כורכים יחד את זנבותיהם ועולים כלפי מעלה במים. הם נפרדים זה מזו וחוזרים על התהליך ההדדי הזה עד 50 פעמים, ובמשך שעות רצופות, וכל זאת על מנת לייצב את עצמם במצב האופטימלי המושלם. מצב זה מאפשר לנקבה להחדיר את צינור הביציות שלה ביתר קלות לתוך כיס הדגירה של הזכר. בסופו של התהליך המייגע מנקודת התצפית של הביולוג הימי המתבונן בו, היא מצליחה להחדיר את ביציותיה ל"רחם" שלו, והזכר מצדו משחרר עבורה פרץ של זרע שנועד להפרות את הביציות.
כאשר הזוג נמצא יחד הם רוקדים מעגלית באיטיות במשך 3 עד 4 ימי חיזור הדדי. סבורים כי הדבר נועד לזכר - כדי שיהיה לו מספיק זמן להכין את כיס קליטת הביצים. כשהוא מוכן הוא מבצע תנועות דומות לתנועותיו בעת שהוא נולד, כאילו מחקה את עצמו - כדוגמאת התנהגות "בקשת המזון" של הזכרים בעופות וציפורים המחקים את קולות והתנהגות בקשת המזון של הגוזל כדי למצוא חן בעיני הנקבה המתבוננת. מבחינה זו אין הבדל בין חיזור סוסוני הים לבין חיזור העופות.
בכל בוקר כשבני זוג סוסוני הים נפגשים - והם מעדיפים קשר קבוע - הם מברכים זה את זו בריקוד מעגלי שדומה לחיזור. כשהוא מוכן לקבל את הביצים הוא מבצע תנועות דומות לתנועותיו בשעת ההמלטה (או ההשרצה). הזכר מקדיש זמן ואנרגיה להתארגנות ל'רגע הגדול' שבו יועברו אליו ביצי הנקבה, אך היא צופה בו באדישות שכן ביציה מוכנות לאירוע בתוך כמה שעות בלבד. בהזדווגות שביניהם אין לטעות שכן מאות ביצים מועברות מהנקבה לזכר בתוך פחות מכ5- שניות.
עם התקרבות עונת הרבייה, הזכר מנסה - עד כמה מהר יותר שהוא יכול - להתאים את כיס בטנו ולהכינו לקליטת הביצים. הנקבה מטילה עד לכ200- ביצים בכיס באמצעות הארכת צינור ההטלה שלה המוחדר לתוך כיסו של הזכר ב"התגפפות" חזיתית. כיס ההדגרה שלו גמיש ויכול לסייע בדחיקת הצאצאים פנימה בשעת סכנה. בשעת החדרת הביצים הזכר עולה אנכית לקרבת פני המים כדי לקלוט אוויר.
לאחר השלמת ההפרייה נסגר כיס ההדגרה. במשך 10 עד 12 ימי הריון, מבודד הנוזל בתוך כיס הדגירה מן הסביבה החיצונית לחלוטין. גם רמות המליחות והחמצן נשמרות יציבות. רקמת קרום החיפוי דמויית השלייה יוצאת מדופן כיס הדגירה ועוטפת כל אחד מן העוברים. עד כה סברו המדענים כי רקמה זו היא שמאפשרת לזכר להעביר מזון ממחזור הדם שלו אל העוברים, אך מייסון-ג'ונס הוכיחה כי השליה משמשת בעיקר לסילוק פסולת ולהחלפת גזים.
ברגע שכל הביציות מבשילות נכנס האב לתהליך הלידה שעשוי לארוך כיומיים, ובסופם, נפרץ הקרום החותם את כיס הדגירה ופרץ/זרם של סוסוני ים זעירים ומפותחים לגמרי יוצא להם בגאון בפרץ של פולסים שמייצר הזכר כדי לסייע להם לצאת לים הפתוח. הם נעשים אחראים לעצמם וחייבים להתחיל לצוד כמעט מייד, שאם לא כן יגוועו ברעב. גם ההורים אינם חדלים לרגע ממלאכתם. מתברר כי בזמן שהאב דגר על הביצים האם צמה וייצרה דור חדש של ביציות עתירות חלבון. יום אחד בלבד לאחר שהאב סיים את הלידה, שבה אליו האם וחוזרת עם קבוצת ביציות נוספת המחכה להפרייה ולהדגרה מחדש. כך מתברר כי במשך כל עונת הרבייה, הנמשכת לא פחות מכ7- חודשים תמימים, הזכר "מתפתה" לדגור על ביצים לא פחות מ12- מחזורי הריון חוזרים ונשנים ללא הפוגה, ויולד בממוצע כ300- סוסוני ים זעירים.

אקולוגיה ומקומות החיות
סוסוני הים חיים במים הרדודים. הם מתקהלים באזורים מרובי אצות ועשבי ים ובשוניות אלמוגים. לא פעם הם מתגלים בין ענפי אלמוגי הגורגוניה (Gorgonia) הכתומים, ובים סוף הם מעדיפים לשכון בעיקר בחברת צמח ימי עילאי אופייני נוסף, ההימון (Himophila), הגדל במשטחים חוליים בעומק של חצי מטר עד 20 מטרים. צמח זה מצוי בעיקר בחוף הצפוני בטאבה ובחופים הדרומיים של אילת שבהם אין דווקא שוניות אלמוגים. סוסוני הים הם אפוא דגים החיים בחברת צמחייה ימית ואינם דגי שונית אופייניים. יש קשר אובליגטורי (מחייב) בין סוסוני הים לבין צמחי ההימון, וזוהי סביבת חייהם העיקרית.
אלמוגים אינם חיים לרוב עם אצות בעוד שסוסוני הים חייבים צמחים לקיומם כדי לשרוד, ולכן, כללית הם אינם קשורים בהכרח לשוניות אלמוגים. שעות הפעילות העיקריות שלהם במפרץ אילת הן בבוקר המוקדם ובשעות אחר הצהריים, כרבים מן הדגים האחרים בשונית האלמוגים.
באילת אולי הצמח הימי הראשי הוא צמח ההימון, אך בתנאי שבי גם אצת הקאולרפה (Caulerpa) נוחה אף היא לגידול סוסוני ים; לעומת זאת, דגי הבתרן השחום (נתחן חום) (Acanturus acanturus) המגרדים אצות, ניזונים בעיקר על אצת חסת הים (Ulva). חקר האפידרמיס של סוסוני הים העלה כי חיים עליו גם מיקרואורגניזמים שככל הנראה תורמים לו כנגד התנחלות נמטוציסטים עליו.

והקשר לירח
מקום החיות המופלא במפרץ פלורידה הוא אחד האזורים הנחקרים ביותר של סוסוני הים, לא משום שהמדענים גילו שם כי קל יותר לעקוב אחריהם, אלא בגלל פעילות הדייגים המתבצעת בו ללא הפוגה, ובשל הקשר בין רביית סוסוני הים ומולד הירח. במפתיע התברר במעקב אחרי דייגים, הפורסים את רשתותיהם המתגלגלות בעשב הימי, כי סוסוני הים נלכדים אף הם תדיר מבלי שהדייגים התכוונו לכך. מצאו כי קיימת מחזוריות במספר סוסוני הים הנלכדים, לאחר שהתגלה שמספרם מגיע לשיאו בלילות ירח מלא. רבייתם קשורה אפוא גם לירח, ולגאות, ואמנם, ההזדווגויות וההמלטות היו לרוב בלילות ירח מלא. בלילות האלה רוב הזכרים קרובים להמלטות. כשמגיע הבוקר והאבות המיועדים טרם הולידו את צאצאיהם, הם נעשים חסרי מנוחה כאשר הם מגלים כי ללידה נדרש מאמץ ניכר. לעתים הלידה נמשכת אפוא יותר מיממה אחת. לאחר ההמלטה, הצעירים נסחפים עם זרמי הגאות, וצריכים לדאוג לעצמם בהעדר התנהגות אבהית מצידו של האב שמסוגל להשריץ ממאות לכאלף צאצאים. מתברר כי גם לאחר הלידה, כל זמן שהירח מלא, האבות שבים ומזדווגים (בשמחה ובעליצות).

זמן לאוכל
מה אוכלים סוסוני הים? הנושא נחקר בעיקר באזורי דיג עשירים ללכידת סרטנונים (שרימפס) בפלורידה. סוסון הים, על אף שאין לו שיניים, מסוגל לבלוע עשרות סרטנונים ביום. בעיניו הכדוריות הוא מאתר במהירות את טרפו ובעזרת הסנפיר והזנב הוא מתמרן את שחייתו לעבר קורבנו. נשקו הסודי הוא יניקה רבת עוצמה, וכדי לבצעה כיאות, הוא מכרבל את זנבו בעשבי הים כדרכם של קופי העולם החדש שהם בעלי זנב לופת, ו"ננעל" על הגבעולים הדקים. הוא נע אז עם זרם המים והגלים - "מתנדנד" בעל כורחו, כאילו במקרה. כך הוא מסוגל להגדיל את טווחי השליטה שלו במרחב ולהגדיל את סיכוייו ללכוד את מזונו.
סוסוני הים ניזונים בבעלי חיים קטנים - לרוב סרטנים קטנים ודגיגים - שהם שואבים בחדקיהם לתוך לועם הצר. בעין אחת סוסון הים סורק את הים, או השונית, ובעין שניה, יש אומרים, כי הוא מחפש את רודפיו ואויביו. בין עשבי הים שנחקרו אותרו במשך השנים מגוון רחב ביותר של יצורים ונמצא כי רבים נודדים אליהם במכוון למטרות רבייה. דיירים קבועים, לדוגמה, הם קיפודי ים ומדוזות המזדמנים לאזור ומתחרים עם סוסוני הים על יצורי הים הזעירים. תמיד יימצאו בו דיירים אחרים בשלבי גידול שונים שהצעירים ביניהם, כמו סוסוני הים רעבים תמיד. קיים רק מעט מידע על טיפוסי מזונם של סוסוני הים. מניחים כי הם ניזונים מסרטנים ומדגיגים קטנים, אך המידע המדוייק על כך מועט. מעריכים כי סוסון-ים צעיר מסוגל ללכוד כ3,000- יצורים זעירים (פלנקטון) ביום. למרות זאת, כיצורים ימיים אחרים הם צריכים לפתח זריזות ומיומנות כדי להימלט משלל אויביהם.
בגיל צעיר אוכלים סוסוני הים סרטנונים ויצורי פלנקטון זעירים, ובגיל מבוגר יכולים כבר לאכול דגיגים. בשבי המזון הניתן לסוסוני הים בגיל צעיר מיוצר בין השאר במעבדות "חקר ימים ואגמים" ומועשר בחנויות לממכר מזון לדגים, שם קונים בעיקר חומרים עתירי אנרגיה, כמו חומצות אמיניות מרוכזות ושומנים. אלה נאכלים על ידי הסרטנים ולא על ידי סוסון הים, אך כאשר מעשירים את מזונם של סוסוני הים (קרי: סרטנונים), הם יכולים לאכול מאוחר יותר תזונה מועשרת, ולגדול פי שניים עד פי שלוש מהר יותר בהשוואה לסוסוני ים המתרבים בטבע, וצריכים לדאוג שם לעצמם ללא עזרת האדם. במצפה התת-ימי באילת מציפים את סביבת החיים של סוסוני הים בסרטנונים קטנים בגודל כ80- מיקרון (פחות מעשירית המילימטר) ש"חגגו" בעצמם על פריטי המזון המועשר. כך זכו סוסוני הים ב"מעדן" בלתי צפוי שסביבת חיותם הוצפה בו במכוון.

אויבים
אויבי סוסוני הים הם דגים טורפים למיניהם וסרטנים החיים בין צמחי ההימון. כאשר סוסון הים מבחין באחד מאויביו המתגנב בין גבעולי ההימון, הוא נאחז בזנבו באחד מהצמחים, מותח את גופו ומקנה לו צורה של עלה. כך הוא מנסה להסוות את עצמו. אולם, במידה ואויבו זיהה אותו למרות מאמציו, ומנסה לתוקפו, הוא מבצע תנועות מהירות בראשו מעלה-מטה, תוך נסיון לדקור את התוקף באחד מקוצי ראשו.

בעיות גלובליות
סוסוני הים נחשבים לדגים נדירים, או שאינם שכיחים במקומות חיותם, ושעדינותם והדימוי הלא גשמי שלהם לא תמיד פעלו לטובתם. משערים כי גם בגלל אופן הרבייה החריג שלהם, הם עלולים להיפגע, בין השאר, בגלל מאמצי החיזור הניכרים של הזכרים. מעט מאוד סוסוני ים מגיעים אפוא לבגרות.
וינסנט, הנחשבת למומחית הגדולה ביותר בעולם לחקר סוסוני הים בסביבתם הטבעית ובשבי, טוענת כי איש לא יודע באמת מהו מספר הפרטים של סוסוני ים שנותרו באוקיינוסים הטרופיים ברחבי העולם, וכי רק מדינות מעטות טורחות בכלל להגן עליהם. לטענתה, בשמונה השנים האחרונות הצטמצמו אוכלוסיותיהם בכ50- אחוז. מתברר כי הסינים נוהגים לדוג את סוסוני הים במאות אלפים לצורכי הרפואה הסינית המסורתית, והביקוש להם גדל בד בבד עם הפריחה הכלכלית בסין. צדים אותם בכל העולם למכירה כדגי אקווריום, והקמת מיכלי ענק אצל העשירים הישראלים בשנים האחרונות, היא דוגמה לביקוש הער שיש להם, אף שעל-פי-רוב הם אינם מחזיקים מעמד בשביה. כמו כן צדים בהם ללא הרף גם כדי להופכם למחזיקי מפתחות, משקולות נייר ומוביילים.
סביבת הגידול הימית של סוסוני הים סובלת גם מהזרמה בלתי פוסקת של פסולת חקלאית ושפכים, דיג-יתר, תנועת אוניות מוגברת בים ופעילות אנושית מגוונת אחרת באוקיינוסים. פיתוח מואץ של החופים והפגיעה הניכרת בשוניות האלמוגים בים התיכון, בים סוף ובאוקיינוסים וימים אחרים מסבים אף הם נזקים לאוכלוסיות הפגיעות שאינן נפוצות כדגי אלמוגים אחרים. זיהום הים התיכון וים סוף בשפכים ובפוספטים, וגידול מואץ של דגים בכלובים בים התיכון ובים סוף מעשיר את הימים בנוטריינטים שאינם מסייעים ליצורי השונית האחרים וכמובן גם לא לסוסוני הים.
וינסנט יזמה בעבר הקמת רשת עולמית של מדעני-ים וחובבי בעלי חיים ואיכות סביבה באשר הם, שפועלים ללא לאות להצלת סוסוני הים בעולם. הם ייסדו לובי לאכיפת תקנות הפיקוח והבקרה על הסחר הבינלאומי בסוסוני הים, דוחפים לקידום תוכניות לגידול מסחרי שלהם, על מנת שהרבייה שלהם בשביה תחליף את הדיג חסר המעצורים הקיים לגביהם. הם אפילו מתייעצים עם מרפאים סיניים מסורתיים כדי ללמוד אילו חומרים עשויים לשמש תחליף לתמציות המופקות מהסוסונים.

חזרה אל הטבע
במפרץ אילת בישראל קיימים כ4- קילומטרים בלבד של חוף, שלאורכו גדלות לרוב שוניות אלמוגים, ואם כי חשיבותם הגלובלית של סוסוני הים בישראל הינה זניחה, יש צורך רב - מוסרי, אתי ועקרוני, לנסות לסייע למפרץ להכיל את סוסוני הים היפהפיים המוסיפים לחובבי הצלילה והטבע את אחד הדגים הססגוניים ביותר שלו.
מאז 1989 נראה היה כי היעלמותה של צמחיית ההימון ממפרץ אילת היתה אחד הגורמים העיקריים האחראים להתמעטות סוסוני הים באזור. התברר כי הללו חיים לרוב באזורים שבהם קיימת צמחיית ההימון, ואותו הימון בדיוק נפגע מזיהומים שונים, בעטיין של סערות דרומיות ובגלל עכירות גוברת במים ובחול המכסים את הצמחים בהדרגה, בין השאר, תולדה של פיזור הפוספטים באזור הנמל וסביבותיו. ב1992- אירע שיטפון גדול בנחל שלמה, שבעטיו זרם טין רב למפרץ אילת, שחנק את צמחי ההימון שגדלו במפרץ, והגביר את הבעיה. אמנם, עם השנים התאוששו צמחי ההימון כצפוי, אך סוסוני הים שנוהגים להסתוות בין גבעוליהם טרם חזרו. התנאים הביואקולוגיים במפרץ אילת לוטים בערפל, ולא בטוח כי יישמרו בגלל פעולות הפיתוח של האדם. במצפה התת-ימי באילת חשו כי מן הראוי לנסות לאושש את האוכלוסיות המתמעטות של סוסוני הים, והתגייסו להצלתם.
מאז תחילת שנות ה90- של המאה ה20- נצבר נסיון רב בהשבת סוסוני ים שגדלו בתחומי המצפה התת-ימי ושוחררו לים במכוון במפרץ אילת. הרעיון החל כאשר אהרון מרוז, מנהל המצפה התת-ימי באילת באותם ימים, שהיה גם צולל ותיק, גילה, כי גם במפרץ אילת מתמעטים סוסוני הים. הוא התייעץ בנדון עם ד"ר רוני קינג, שהיה באותם ימים הביולוג המחוזי של רשות הטבע והגנים באזור, וביחד, הם הגיעו למסקנה כי יש מקום לעודד רבייה של סוסוני ים בשבי, ולנסות להשיבם לטבע. המטרה המוצהרת היתה לגוון ולעודד את אוכלוסיות הבר.
באפריל 1992 שוחררו לטבע כ150- סוסוני ים שגילם היה מ3- עד 8 חודשים. הם שוחררו לטבע בתיאום עם "רשות הטבע והגנים הלאומיים", בחוף הצפוני בעומק של 15 עד 20 מטרים, שם צומח ההימון. ההשבה תוכננה מראש בקרבת שונית אלמוגים מלאכותית שהוקמה שם באותם ימים על ידי "העמותה לסביבה - מדבר וים".
גם בשנת 2000 השקיעו במצפה התת-ימי באילת מאמצים ניכרים לשיקום אוכלוסיות סוסוני הים. היה זה לאחר שמאות מהם הצליחו להתרבות בשביה. הם החליטו לגדל את סוסוני הים בסביבה קרובה ככל האפשר לסביבת החיים הטבעית שלהם, שיש בה גם את אותם הצבעים או קרובים אליהם. מנסיון שנצבר, הוחלט לשחרר לטבע את סוסוני הים בגיל כשלושה חודשים לסביבה שבה יצליחו למצוא מחסה במהירות המקסימלית לאחר שמצאו שבגיל זה הם מסוגלים להתיישב על קרקעית הים ולהיאחז בהצלחה בגבעולי האצות והצמחים האחרים שבקרבת השונית.
ההשבה המתוכננת השניה לטבע החלה בספטמבר 2000, כאשר גיא אלון, המנהל הנוכחי של המצפה התת-ימי הפעיל תוכנית להשיב פעם שניה לטבע את סוסוני הים. הפעם התכנון היה מעמיק יותר, והוחלט להשיב לטבע כ400- עד 500 סוסוני ים במקבצים של כ100- בכל פעם, ובהדרגה מדי חודש עד החורף. ההשבה מתבצעת לפי שעה ללא מעקב מסודר בהנחה כי סוסוני הים יצליחו להסתגל לשונית בכוחות עצמם.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>

תודות
לד"ר דני סימון מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ולגיא אלון - המנהל המדעי של המצפה התת-ימי באילת, על עזרתם בהכנת הכתבה.

* נדב לוי הוא זואולוג ואקולוג, מרצה, חוקר ומדריך טיולים זואואנתרופולוגיים, בעיקר באפריקה.