לצולל של היום חם יותר במים מאשר לצוללים של לפני 20 שנה, אבל, זה לא אומר שהבעיות הקשורות באובדן חום הגוף במים קרים, נעלמו מן העולם. המדריך לשרידת צלילות החורף

מאת עמרי ברונשטיין ודני יונסקו

החורף הגיע ועימו גם אותו חשש ידוע מהכניסה למים הקרים. זה בדיוק הזמן להקדיש מחשבה לנושא ההגנה התרמית (הגנה מפני קור). וכאן יש לזכור, כי השמירה על חום הגוף בזמן הצלילה חשובה מאוד - ולא רק משיקולי נוחות ופינוק, אלא גם, ובעיקר, משיקולי בטיחות.
כדי להבין טוב יותר על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "הגנה תרמית", חשוב לדעת "הגנה" מפני מה? למים, מסתבר, מוליכות חום טובה פי 25 מאשר לאוויר. משמעות הדבר היא שהצולל יאבד את חום גופו במים פי 25 מהר יותר מאשר באוויר... מכאן, שגם צלילה במים חמים יחסית, עלולה לגרום לאובדן חום משמעותי.
צלילה ממושכת במים בטמפרטורה של 26 מעלות צלזיוס, (טמפרטורה הנמוכה משמעותית מזו הרגילה של הגוף) ללא הגנה מספקת על חום הגוף, יכולה להוביל צולל בסופו של דבר למצב של היפותרמיה (סינדרום אובדן חום) מתקדמת. בים התיכון, רצוי לזכור, מגיעה טמפרטורת המים בחורף ל-14 מעלות ובאילת ל-19 מעלות.
היפותרמיה היא מצב שבו חלה ירידה של חום הגוף מתחת לטמפרטורת הגוף הנורמלית (שהיא בסביבות 37 מעלות). היפותרמיה נוצרת כתוצאה ממצב שבו הגוף מאבד חום בקצב גדול יותר מזה שבו הוא מייצר חום.

קשה לקבל החלטות
נהוג לחלק את שרשרת ההתרחשויות של הארועים הקליניים בהתפתחות היפותרמיה לשלשה שלבים:
השלב הראשון מאופיין ברעידות שרירים, הופעת עור ברווז, ירידה בכושר התחושה, וכן ירידה רבה בקואורדינציה וביכולת המנטלית של הצולל.
השלב השני מאופיין בירידה משמעותית ברמת הפעילות הרצונית של הגוף ובנשימות מהירות ורדודות, הגורמות לצריכה מוגברת של אוויר, חולשה, בלבול, שכרון והכרה מעורפלת.
בשלב השלישי, הנפגע יאבד את ההכרה ואף עלול להגיע למצב של דום לב. יחד עם זאת חשוב לדעת שצולל אשר קיבל דום לב בסביבה היפותרמית הוא בעל סיכוי טוב להצלה על ידי פעולות ההחיאה הרגילות.
ניסויים רבים מצאו קשר ישיר בין ירידת חום הגוף ליכולת הנפשית והפיזית של הצולל. צולל שסובל מאיבוד חום גוף יתקשה לקבל החלטות נכונות ואף עלול להיכנס לפאניקה, שהיא כידוע הגורם הראשי לתאונת צלילה.
חשוב לציין שלירידת חום הגוף השפעה ישירה גם על מחלת הדקומפרסיה. בשל הקור, תנועת הדם בגוף תקטן, דבר שיגרע מיכולת פינוי החנקן, או במילים אחרות: זירוז הופעת מחלת הדקומפרסיה. לכן, אם בן הזוג סובל מאיבוד חום - גם מי שצולל עימו בבעיה! יש מחקרים הסוברים שצלילה בסביבה קרה מצד אחד, וביצוע חניית הבטיחות במים חמים יותר, או בסביבה חמה יותר, יכולים להקטין את הסיכויים למחלת הדקומפרסיה. מצב זה יכול להיות משמעותי בצלילות עמוקות דווקא, בקיץ ובעונות מעבר. כולנו מודעים לקיומה של תרמוקלינה בעונות אלו, גם אם לא ממש הכרנו את השם עד היום. תרמוקלינה הינו מצב בו המים משוכבים מבחינת טמפרטורה, כלומר שכבה חמה שמתחתיה שכבה קרה יותר. לרוב אנו מתלבשים בהתאם לטמפרטורה הנמוכה מבין השתיים, אך לפעמים כדאי לחשוב על התאמת החום למצב ביניים, כך שלא יהיה לנו קר במהלך השהייה בעומק, אך כן נחוש בהתחממות בחזרה לשכבה העליונה.
גופנו מכיל בתוכו מנגנונים שונים להגנה מפני קור. לדוגמא, כבר במגע עם מים קרים יותר ובמיוחד מגעי פנים, נכנס לפעולה רפלקס הקיים בכל היונקים. באופן מיידי חלה האטה בקצב הלב והצרה של כלי דם פריפריים (קרובים לצד החיצוני), דבר הגורם לצמצום חשיפת הדם לסביבה החיצונית ובכך פחות חום הולך לאיבוד לסביבה. בצורה כזו מרבית הדם מתרכז במסלול הנע בין הלב הריאות והמוח, עובדה המאפשרת שרידות גבוהה יותר בתנאי קור קיצוניים. מעבר לכך, כאשר מנגנון זה כבר לא משפיע נכנס לפעולה מנגנון הרעדה, אותו מכירים כולם, בנסיון אחרון לחמם את הגוף.
חשוב לזכור: במצב בו חשים קור בלתי נסבל, או את הקל שבתסמינים שצוינו למעלה, חייבים להפסיק את הצלילה מייד. קשה להבין למה מישהו ינסה בכח להמשיך פעילות שאמורה להיות מהנה ובעצם גורמת לו לסבל. במקרה של היפותרמיה, או הרגשת קור עזה, בניגוד למה שרבים חושבים, אסור לבצע פעילות פיזית, כגון שחיה מהירה וכדומה, "כדי להתחמם". פעילות כזו רק תאלץ את הדם להגיע לכל חלקי הגוף ובכך תחשוף יותר ממנו לסביבה הקרה. בעצם זוהי רכבת אקספרס לעבר ההיפותרמיה.

חידושים מחממים
בעבר, נושא ההגנה התרמית מנע מרבים להצטרף לחבורת הצוללים בטענה ש"זה לא בשבילי, זה קר מדי...". אבל כיום, המצב שונה. חידושים ופיתוחים רבים בציוד הצלילה עוסקים בכל הקשור להגנה התרמית, ולצולל חם יותר במים מאשר לצוללים לפני 20 שנה.
את ההגנה התרמית אפשר לחלק לשני חלקים: הגנה אקטיבית והגנה פסיבית.
בהגנה אקטיבית: מעורב מקור חום חיצוני. בעבר היו נפוצות שיטות שונות לחימום הצולל, שעבדו על העיקרון של החדרת מים חמים אל תוך חליפת הצלילה, כדי לגרום לחימום הגוף. שיטה זו טובה ומחממת, אך היא אינה פרקטית כאשר מדובר בצולל הספורטיבי. שיטה טובה יותר היא השימוש במכשירים חשמליים, כדוגמת ה- AQUA HEAT. בדרך זו, הצולל מצמיד לגופו מכשיר המופעל על ידי סוללות ופועל בעצם כמו סדין חשמלי. על אותו עקרון פועל ה- RE-HEATER שהוא בעצם שקית חימום המופעלת על ידי תגובה כימית ולא על ידי סוללות.
למרות השיטות הנהדרות האלה עדיין נפוץ יותר השימוש בהגנה הפסיבית. או, במילים אחרות: חליפות הצלילה. הגנה זו פועלת על עקרון שמירת חום הגוף של הצולל, וצמצום איבוד החום לסביבה (אביזרים נוספים המשפיעים ועוזרים לשמירת חום הגוף הם: כפפות לידיים, נעלי צלילה וכובע שמגיע כחלק אינטגרלי בחליפות יבשות וחצי רטובות).

ישנם שני סוגים עיקריים של חליפות צלילה: חליפות רטובות וחליפות יבשות.

חליפות רטובות
החליפות הרטובות הן החליפות הנפוצות ביותר באזורינו והן עובדות על העיקרון שמים חודרים אל תוך החליפה ומחוממים על ידי חום הגוף. היות והחליפה צמודה לגוף, כמות המים שמתחלפים בין הגוף לחליפה היא מינימלית וכך מצליח הגוף לשמור על חומו. החומר שממנו עשויה החליפה נקרא נאופרן, שהוא למעשה גומי מוקצף, הכולא בתוכו בועיות אויר, המסייעות בבידוד ושמירה על חום המים שחוממו על ידי הגוף. כיום מפותחים גם חומרים אחרים לייצור חליפות.
חליפות נבדלות האחת מהשניה בעובי החליפה (המשפיע על איכות הבידוד) ובאזורי הכיסוי שהן מספקות. ככל שתחלופת המים קטנה יותר, גדלה יעילות החליפה ושמירה על החום. כיום ישנן חליפות המשלבות סיבי טיטניום התורמים לבידוד ולשיפור שמירת חום הגוף. חשוב לציין שהראש (שם אין כמעט היצרות כלי דם), הצוואר, בית השחי והמפשעה הם המקומות העיקריים לאיבוד חום במים, ויש להתחשב בכך בעת בחירת חליפה.
חליפות רטובות נבדלות האחת מן השניה בעיקר בעובי שלהן. עובי החליפות נע בין 3 מ"מ ל-7 מ"מ (בעבר ייצרו גם עבות יותר). חליפות רטובות טובות לטמפרטורות של מעל ל-20 מעלות, למרות שמספר זה יכול להשתנות בצורה משמעותית בין צולל לצולל.
החליפות יכולות לבוא בכמה צורות. ראשית, חליפות ברמודה. אלו חליפות 3 מ"מ, או 5 מ"מ, בעלות שרוול ומכנס קצר ורלוונטיות יותר לקיץ. חשיבותה של חליפה בקיץ נובעת, מעבר לנוחות הציוד שעלינו, גם בעובדה שהיא יכולה להציף אותנו במקרי חירום מסוימים. הצורה השניה המוכרת של חליפות רטובות הינה החליפות הארוכות. אלו בתורן יכיולות לבוא כשני חלקים נפרדים, או כחלק אחד. לכל מבנה יתרון משלו.
חליפת שני חלקים מאפשרת גמישות מבחינת טמפרטורות ולפעמים יכולה לחסוך קנייה של חליפה נוספת. מצד שני, אין ספק שחליפה הבנויה מחלק אחד ויושבת טוב על הגוף, אוטמת הרבה יותר טוב מחליפת שני חלקים. חליפות אלו, לרוב, באות עם כובע. כובע אינטגרלי הוא לא תמיד הדבר הטוב ביותר ולפעמים עדיף להשקיע בכובע נפרד. כובע כזה מאפשר תנועת ראש טובה יותר והוא לרוב גם מוסיף אטימה נוספת באזור הצוואר. אם בוחרים לקנות חליפה עם כובע אינטגרלי חשוב לבדוק היכן נסגר הרוכסן. במידה והוא נסגר ממש במרכז הפנים, מומלץ לחפש פתרון אחר.

חליפות חצי רטובות/חצי יבשות
חליפות רטובות אשר בקצה השרוול, או הרגליים, יש אטמי גומי, אינן בהכרח חליפות חצי יבשות, אלא לרוב חצי רטובות. האטמים הנוספים מקטינים את תחלופת המים, אך עדיין אין זו חליפה חצי יבשה. ישנם בנוסף יצרנים המוסיפים רוכסנם בשרוולים וברגליים בכדי להקל על לבישת החליפה. הכלל הקובע הוא פשוט - כמה שיותר רוכסנים בחליפה ככה יותר מים יכולים לחדור פנימה.
החליפות החצי יבשות נעזרות בסוגים שונים של גומי וסיליקון, לצמצום תחלופת המים בין החליפה לגוף. בחליפה חצי יבשה מוסיפים חלקי גומי לחליפה בקצוות ובאזורים בהם גדולה האפשרות לחדירת מים. יעילותה של חליפה זו בשמירה על החום טובה בהרבה מיעילותה של החליפה הרטובה.
חליפות אלו תמיד יהיו מורכבות מחלק אחד בלבד. כאשר בידיים, רגליים ובצוואר יש אטמי גומי עבים יותר מזה של החליפות החצי רטובות. חליפות אלו לרוב בעלות רוכסן אחד אטום למים (מרכיב נכבד ממחיר החליפה) למרות שישנן חליפות בעלי שתי רוכסנים האחד פנימי והשני חיצוני, בכדי ליצור אטימות טובה יותר. חליפות אלו מגיעות בעובי של 5 מ"מ ועד 7 מ"מ והן מתאימות לטמפרטורות של עד 10 מעלות לערך.

חליפות יבשות
החליפות היבשות נבדלות מהחליפות הרטובות בכך שהמים לא באים במגע עם הגוף. את תפקיד הבידוד ממלא אויר שמוחדר אל תוך החליפה על ידי התקנים מיוחדים, והוא שמונע איבוד חום לסביבה. מתחת לחליפה היבשה ניתן ללבוש כל בגד, בתנאי שלא יהיה מסורבל ויקשה על תנועת הצולל במים. חשוב לציין ששימוש בחליפה יבשה מצריך הכשרה והתנסות בקורס מיוחד.
גם בתחום החליפות היבשות ישנה התקדמות מתמדת והן הולכות ונעשות טובות יותר, יעילות ונפוצות יותר. עדיין רוב הצוללים בארץ משתמשים בחליפות רטובות וחצי יבשות משום שהחליפות היבשות חמות מדי לאזורינו.
חליפות יבשות הן נושא בפני עצמן ואינן שימושיות בארץ. וריאציות שונות של חליפות אלו מתאימות גם לצלילה במי קרח. למרות שישנם דגמים עבים השומרים על חום ומבודדים בעצמם, מרבית החליפות היבשות רק אוטמות והחימום, או הבידוד, נעשה באמצעות עזרים אחרים. ברך כלל ניתן ללבוש כל בגד מחמם מתחת לחליפה, אך ישנם גם בגדים תרמיים יעודים לכך. הבידוד בחליפות אלו נעשה על ידי מערכת גז חיצונית המזרימה גז כבד, כגון ארגון, אל תוך החליפה. שימוש בחליפות אלו דורש הדרכה ואימון מוקדמים. הסיבה לכך נעוצה הן בכיסי הגז המצויים החליפה ויכולים לגרום להצפתו של הצולל באופן פתאומי ובלתי מבוקר, וכן בעובדה ששימוש לא נכון בחליפה יכול לגרום למילויה במי קרח, חוויה לא נעימה כלל וכלל. ודרך אגב, חשוב לזכור שבחליפות יבשות לא ניתן להתחמם בדרכים "קונוונציונליות", כגון הטלת שתן. לשם כך יש עזרים מיוחדים.
באופן כללי, כאשר באים לקנות חליפה, ישנם כמה שיקולים מעבר לאלו הכלכליים. ראשית, על החליפה להתאים באופן מושלם לגוף, ללא קפלים ללא חללים. לא קצרה מדי, לא ארוכה מדי. לא חונקת ולא רחבה. לרוב אין בעיה למצוא חליפה סטנדרטית שתענה על צרכים אלו, אך במידת הצורך ניתן לתפור חליפה לפי התאמה אישית, בתוספת תשלום לא מוגזמת. חליפות המכוסות בד מגבת בצדן הפנימי יקרות יותר במעט אך הנוחות הנובעת מכך הן במהלך הצלילה והן בתהליך לבישת והורדת החליפה, הופכות את הקניה לכדאית.
כפפות יכולות לעזור מאוד לשמירה על חום הגוף במהלך צלילה, אך גם יכולות לסרבל. ישנם דגמים של כפפות דקות אשר גם מבודדות בצורה סבירה מצד אחד, וגם יושבות צמוד מאוד ליד וכך משיגות את כל המטרה.
גופיות הן עזר נחמד למי שצולל כל השנה וכן למי שרוצה תוספת חימום באזור הגב והחזה מבלי לרכוש חליפה חדשה, עבה יותר. לאלו מכם הרוכשים גופיה, מומלץ לרכוש גופיה לא עבה מדי, בסביבות ה-3 מ"מ, אליה מחובר כובע. שילוב זה אולטימטיבי לשימוש גם עם חליפה בחורף וגם בעונות מעבר.
השמירה על הציוד אינה קשה, אך היא חשובה בכדי לא לקנות חליפה בפרקי זמן קצרים מדי. שטיפת החליפה במים מתוקים כמעט מובנת מאליה, אך בכל חשוב להזכיר שמים מלוחים ושתן, הורסים את החליפה - אם לא נשטפה. מומלץ גם שלא לשמור על החליפה מקופלת. אין גם להניח שום דבר על החליפה היות והמשקל יגרום לפיצוץ בועיות האוויר בנאופרן.
אם אתם מאחסנים את החליפה בארון על קולב, חשוב לרכוש קולב בעל כתפיים רחבות ככל הניתן בכדי לא ליצור כפלים באיזור הכתפיים. אחסון מסוג זה עלול לגרום למתיחה של החליפה לכן הקפידו לתלות את החליפה, אם אין בררה, רק כאשר התייבשה לחלוטין. ודבר אחרון: אין לייבש את החליפה בשמש! עדיף להמתין עוד כמה דקות מאשר להרוס חליפה טובה.