הדרך לגיהנום, כך אומרים, רצופה בכוונות טובות. הדרך לגן העדן לעומת זאת, רצופה במטוסים רבים. לאחר שבועות של ציפייה התכנסנו אשתי ואני בשדה התעופה בן גוריון. היעד: המלדיביים. המטרה: ירח דבש שלא נשכח בחיים. האמצעי: חברת הטיולים Wild Dive, עם אנשים מוכשרים ואיכפתיים שעושים הכל כדי להפוך לך את הטיול לחוויה אמיתית.

כתב וצילם: קובי חי יעקבי 

כדאי לציין כבר מעכשיו שגם אני וגם אשתי כבדי שמיעה. מה שאומר שמבחינתנו, תיכנון של טיול כזה דורש קצת יותר זמן מהרגיל: איך נסתדר עם המדריכים? מה עם הטיסות עצמן? למי מתקשרים במצב חירום? את כל הדברים האלה כל מטייל מן השורה לוקח בחשבון. אצלנו, מדובר בלמצוא מלכתחילה פתרונות למצבים כדי לא להתמודד איתם בהמשך הדרך.

אז איך מגיעים לאיים המלדיביים? צריך בשביל זה שלוש טיסות: טיסה ראשונה קצרה מישראל לעמאן (הקצו לנו דייל מיוחד שהסביר לנו פנים אל פנים את התדריך הבטיחותי, אשר הושמע ברמקולים לשאר האנשים במטוס). משם ריצה בהולה לטיסת ההמשך מעמאן לסרי לנקה (כולל פקידה מקומית מקסימה שפשוט הקפיצה אותנו לראש התור בבידוק הבטחוני כדי להספיק להגיע למטוס הבא) ולבסוף, טיסה שלישית ואחרונה מסרי לנקה לשדה התעופה שליד העיר מאלה – בירת האיים המלדיביים.

אין חוויה מיוחדת יותר מהצפייה באטולים ובשרשראות האיים בפעם הראשונה. כבר כשמציצים מחלונות המטוס בדרך אל מאלה, עיר הבירה, משתקפים המים הכחולים האינסופיים של האוקיינוס ההודי ובו משובצים איים קטנטנים וציוריים.

האיים המלדיביים, מבט ממטוס -  צילום: קובי חי יעקבי

כמו כל דבר במלדיביים, שדה התעופה של מאלה ממוקם על אי קטנטן ופונקציונלי. הוא יותר מזכיר תחנה מרכזית של עיירה גדולה מאשר שדה תעופה של ממש, אבל הוא ללא ספק יעיל.   למי שעדיין לא ביקר במלדיביים (מהר! לכו מהר!) מגלה האוקיינוס ההודי שפע ענק של הפתעות. הארכיפלג מורכב ממספר אטולים (טבעות אלמוגים) שיוצרות מאות איים זעירים וציוריים. חלק מהאיים מוקדשים לתיירות ובאיים אחרים – גרים המקומיים. התנועה בין האיים נעשית ע"י סירות, מעבורות או מטוסים ימיים קטנים.

 בין עיר הבירה מאלה לשדה התעופה הקטן (שממוקם על אי נפרד, בעצם) המים גועשים מתנועה של סירות קטנות וגדולות ואנשים חייכנים שמברכים אתכם לשלום. כשמתרחקים ממאלה התנועה הימית פוחתת בצורה דרסטית ובמקומה מגיע שקט מבורך ונדיר, שאפשר למצוא רק בלב ים.

חייה את הרגע

פגשנו את סאנה, נציגת היאכטה "קרפה דיאם"  אשר כינסה את כולנו: תיירים נרגשים מכל רחבי העולם, כדי לעלות להרפתקת הצלילה המיוחדת שלנו באיים.

קרפה דיאם היא יאכטת צלילה (Live Aboard) שמספקת את כל שירותי הצלילה הנדרשים לשהיה בת שבוע בלב הים. מרבית הצוות מורכב ממקומיים תושבי האיים, אנשים חייכנים, סבלניים ונעימים שעושים את הכל כדי להנעים את האווירה על התיירים. הצוות כולל קפטיין, מדריכי צלילה, שף נפלא שמכין לנו את מיטב המטעמים וכמובן אנשי צוות, מנקים וצוות צלילה.

רמת היאכטה גבוהה ביותר (שווה ערך למלון 4 כוכבים). החדרים מרווחים וספוני עץ. המיטות נעימות ומרופדות. בכל חדר יש מיזוג, שירותים ומקלחת צמודים. את המגבות מחליפים כל הזמן (יש מכבסה קטנה ביאכטה עצמה) ואת החדרים מנקים ומסדרים פעמיים ביום. לאחר שנעשתה שיחת היכרות עם הצוות ירדנו לצלילת היכרות ראשונה, כדי להכיר את התנאים במלדיביים וכדי לאפשר למדריכים להכיר אותנו כצוללים במים. אשתי ואני שובצנו לקבוצה עם צריכת האוויר הטובה ביותר, קבוצה שהורכבה ממדריך ראשי אוסטרלי ובת זוגו ולאחר מכן, התרחבה כשהתווספו אלינו שתי בנות מבריטניה ושוודיה. קיבוץ גלויות של ממש.

הקרפה דיאם: בית מלון צף - צילום: קובי חי יעקבי

 החיים ביאכטה מתנהלים סביב פעמון קטן (בגלל שאנחנו כבדי שמיעה באו אלינו לחדר להודיע לנו שהפעמון מצלצל): אם אכלנו כבר, הפעמון מכריז על ירידה לצלילה. אם צללנו, הוא מכריז על אוכל. שאר הזמן מוקדש למנוחה, תפיסת שמש על הגג, קפיצה למים הכחולים החמימים או למידה על חיי הים המקומיים מערימת הספרים והצוות שנגישים תמיד לכל שאלה.

ביאכטה יש חיבור (חלש יחסית) לאינטרנט וניתן לרכוש כרטיס סים מקומי שמאפשר קליטה סלולארית מרוב הנקודות בהפלגה. אבל חלק מהחוויה האמיתית היא להתנתק לחלוטין מהעולם החיצון ולחיות את הרגע.

האוכל עצמו מצויין וכולל שפע של פירות טרופיים טריים (טעימים לאללה! הרבה יותר מהמקבילות הישראליות בדרך כלל), דגים מקומיים, תבשילים חריפים וקלילים בחלב קוקוס והרבה אורז – "הלחם" של המזרח. בארוחות הבוקר מכינים חביתות לפי טעמכם (השף מברר בערב קודם איזו ביצה אתם אוהבים) ולפעמים מגיעות הפתעות כמו "מלאווח" מקומי, בליווי של סלסת דגים חריפה.

אחד הערבים כלל ירידה לאי קטנטן (קו חוף של כ – 200 מטרים בלבד), עם צמחייה ירוקה שופעת, עצי קוקוס וחול לבן בתולי.  

זה לא היה כריש הלוויתן היחיד שראינו - צילום: קובי חי יעקבי

במהלך אותו הערב הכין הצוות פסל – חול של כריש לוויתן, אשר עוטר בחול שחור ובנקודות לבנות ולקינוח, הוסיפו לו סנפירי עץ. הם טוענים שזה מביא מזל, ובאמת – למחרת היום ראינו כרישי לוויתן! מוקדם יותר באותו היום קפצו השף והעוזר שלו לסירת המנוע הקטנה, עם כמה חוטים ופתיונות. חצי שעה לאחר מכן הם חזרו עם חיוך רחב על הפנים... ולוטיין אדום ענקי. הלוטיין כיכב בארוחת הערב על האי, כשהוא נצלה על גחלים לוחשות בליווי תפוחי אדמה והוגש לצד אורז מבושל, פירות וירקות. כשחזרנו לחדר מאוחר יותר, חיכתה לי ולאשתי הפתעה נעימה: סידור פרחים נפלא וברכות לרגל ירח הדבש שלנו המתינו על המיטה. קשה מאד שלא להתאהב בצוות אחרי השקעה כזו.

הכנות לצלילה

צלילות הקיץ במלדיביים הן ברובן צלילות זרם או "דריפט" ומתרכזות בחלקים המערביים של הארכיפלג. המסלול אותו עשתה היאכטה שלנו בשבוע כלל את החלקים הצפוניים והדרומיים של אטול מאלה, ואת החלקים הצפוניים והדרומיים של אטול "ארי". ברוב המקרים ירדנו לפסגות תת מימיות (הקרויות "טילה") בשפה המקומית: בלט קרקע אשר עולה מן המעמקים ומקיים עליו שונית אלמוגים.

בשונה מ"הבריכה" האילתית המוכרת לנו, במלדיבים זרם הוא שם המשחק. זרם המים החזק מביא לשוניות שפע של חומרי מזון ומקיים מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת. החסרון כאן הוא שכאשר מתכננים צלילות צריך לקחת את הזרמים בחשבון: לפעמים מדובר בזרמים חזקים, גועשים, שלא מאפשרים להתקדם מולם. לפעמים, המים שקטים וצלולים כל כך שפשוט כיף לרחף בהם.

 
ציוד חובה לצוללים במלדיביים:

חליפת הגנה ארוכה (אל תסתפקו בחליפות הקצרות שמרבית היאכטות והריזורטים מספקים; חליפה קצרה מתאימה אולי לאקלים, אבל כאשר תתרסקו בנחיתה כואבת על שונית אלמוגים אתם תברכו את עצמכם (ואותי) על חליפה ארוכה ומגוננת. כפפות ניתן לרכוש כפפות חד פעמיות עם בטנה עבה יותר. כדאי יותר לרכוש כפפות צלילה יעודיות (1 ממ מספיקות בהחלט) אבל בכל מקרה מומלץ בחום שלא לוותר על כפפות כאשר צוללים במלדיביים. הסיבה העיקרית לכך היא שתרצו להגן על הידיים שלכם כשאתם נאחזים בשונית כדי לא להיסחף הלאה.

מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת צילום: קובי חי יעקבי

נקניק או מצוף חירום חובה לכל צולל (אגב הם דורשים שיהיו לכם ומתרגלים אתכם העלאת מצוף בצלילה הראשונה). במקרה של היסחפות הלאה עם הזרם הרמת מצוף תסמן לסירת הצוללים איפה אתם והם יגיעו כדי לאסוף אתכם. רצוי שתהיה לכם גם חתיכה טובה של חבל: תוכלו לבצע הרמה של הנקניק לפני חניית הבטיחות ולחסוך זמן המתנה מעל פני המים. כדאי גם להצטייד במשרוקית פשוטה. לא תאמינו עד כמה היא שימושית כדי להסב את תשומת הלב של הצוות אליכם.

מצב רוח טוב וסבלנות חיים על סירה יכולים להיות חוויה מאתגרת, במיוחד למי שלא רגיל אליהם. גם הצלילות יכולות לפעמים להיות קשות (זרמים!). חשוב לקחת הכל ברוח טובה ולזכור שהים מספק לכולנו אתגרים פה ושם – והצליחה שלהם הופכת להיות פרס משתלם ביותר.

ריף הוק אמנם לא ציוד חובה אבל מומלץ בכל מקרה. זהו קרס נירוסטה עם תופסן שניתן לאבטח למאזן. את הקרס נועצים בתוך או בין סלעים בריף כדי להיאחז טוב יותר בשונית במקרים של זרם. ניתן לרכוש ריף הוק ישירות מהמדריכים (הם מכינים אותם לבד על פי רוב) וזו קניה שמחזירה את עצמה ממש כבר בתחילת הדרך.

אז למה לצלול במלדיביים?

רעדו לי הידיים. אתם לא הייתם מתרגשים? - צילם: קובי חי יעקבי

הזרמים מספקים חומרים מזינים לשוניות והן הופכות לנווה מדבר ענק ויפייפה, שופע בחיים. תוכלו למצוא כאן פרפרונים, אנג'לים, נתחנים (כולל נתחני נאסו ובלו פאודר ענקיים), דגי עטלף סקרנים שיעוטו עליכם ממש בתחילת הצלילה, סטינג ריי, איגל ריי, צבי ים, כרישים, מנטות ואפילו כרישי לוויתן. הכמות של בעלי החיים הללו עצומה, ההפתעות מחכות מאחורי כל פינה, בלט סלע או ריף. לחובבי החשופיות מחכה גן עדן מדהים.   לבעלי העיניים הטובות מזומן האתגר למצוא דרקוני ים ופרוג פישים. לצלמים זו בכלל חגיגה.

הצוות המיומן של "קרפה דיאם" לקח אותנו פעם אחר פעם לאתרי צלילה מרהיבים: אם מדובר בלגונות שבהן מנטות רעבות, אוניות טרופות או פסגות של הרים תת מימים, שופעות חיים. ב MAYAA THILA עברנו צלילת לילה בלתי נשכחת עם כרישים בכל פינה, סטינג ריי, צבי ים ולוקוסים ענקיים משחרים לטרף. למחרת עברנו באותו אתר צלילת יום וראינו אוכלוסיית דגים אחרת לחלוטין, עם שושנונים, נתחנים, אנג'לים (כולל בלו פייס נדירים ביותר!)  קיסרונים, תוכינונים, דגי נפוליאון חלילונים, נצרנים ועוד.

בערב אחר הגענו ללגונה שקטה, שבה הדליק הצוות אורות שמשכו כמויות עצומות של פלנקטון. לאחר מספר דקות של המתנה הופיעו צלליות שקטות מתחת לפני המים: זוג מנטות עלו לאכול. בתוך שניות המים געשו בתיירים נלהבים שקפצו עם הבגדים ומצלמות לצלם את הענקים הרעבים. המנטות המשיכו לאכול עוד שעה ארוכה, רוקדות בדרכן הקסומה והמיוחדת ומהוות את מוקד תשומת הלב. למחרת הן נצפו שוב גם בצלילה. כנראה שהן באו לאמר שלום ותודה על ארוחת הערב.

גן עדן מדהים - צילום: קובי חי יעקבי

כמו כל דבר אחר ב"קרפה דיאם", גם הצלילות הן עניין מתוקתק ביותר. כולן מתנהלות בשעות קבועות (הראשונה בשעה 6:30 בבוקר! כדי להספיק כמה שיותר). על פי רוב יש שלוש צלילות ביום. מכיוון שגם אני וגם אשתי כבדי שמיעה, דאגו להודיע לנו מראש על התכנסות לתדרוך ובנוסף, מדיי ערב נרשמה תוכנית הצלילות ליום הבא ע"ג לוח גדול.

התדרוכים נערכו בחדר התכנסות גדול בקדמת היאכטה וכללו תמיד מפות מצויירות ביד אמן ע"ג לוח מחיק. חשבנו בתחילה שכל המפות צויירו מראש עד שגילינו את המדריכים יושבים לפני כל צלילה ומציירים אותן מחדש: הם טוענים שזה עוזר להם להכיר טוב יותר את אתרי הצלילה המגוונים.

לפני כל צלילה נידון מצב הזרמים, תנאי הצלילה והעומקים המתוכננים. נקבעות נקודות כניסה ויציאה, נמנים בעלי החיים אותם אנו מקווים לראות במהלך הצלילה ובדרך כלל מועלות לפחות שתי תוכניות צלילה, בהתאם לזרמים הצפויים (במקרה של זרם חלש נקיף את הריף. במקרה של זרם חזק, זו תהיה צלילת "דריפט").

לאחר התדרוך עוברים לסירת הצוללים הקטנה יותר שמקפיצה אותנו מעל אתר הצלילה. אחד המדריכים קופץ למים לבדוק את הזרם והראות ונמסרים לנו פרטים סופיים לגבי תיכנון הצלילה. על הסירה הקטנה יש לכל צולל מושב, מיכל קבוע וסלסילה עם כל הציוד שלו בתוכה (מחשב, סנפירים, משקולות, מסיכה וכו'). נערכת בדיקה של המיכלים (לצוללי נייטרוקס למשל) וכשניתן האות, יורדים לפי הקבוצות שנקבעו לאתר הצלילה. כשמסיימים את הצלילה מרימים "נקניק" והסירה באה לאסוף אותנו. 
 

 אשתי והבלני ב Kudhi Maa Wreck - צילום: קובי חי יעקבי

צילום

כדי לצלם במהלך הצלילות במלדיביים כדאי להיעזר באיזון טוב, בבאדי אמין שיודע לאתר דברים, בזוג רגליים חזקות (זרמים, זרמים) ולפעמים גם ב"ריף הוק" (ראו לעיל "ציוד חובה לצוללים במלדיביים"). גם כאן מומלץ בחום להצטייד בסבלנות רבה וגם במצלמת גיבוי קטנה: לא תרצו להגיע עד למלדיביים כדי לגלות שהמצלמה שלכם מוצפת.

מלבד זאת, כאשר נצפות מנטות או כרישי לוייתן, מצלמת הגיבוי הקטנה הופכת למרכזית מאד כשכולם חוטפים סנפירים ושנורקלים וקופצים למים לתעד את החוויה. בדרך כלל, אין מספיק זמן להתארגן לצלילה של ממש ומצלמה גדולה ומסורבלת רק תעכב אתכם בדרך לצלם את החיות המופלאות הללו. לצערי הרב מזלי לא שפר עליי בתחום המצלמות במהלך ההפלגה: אחת טבעה לי והשנייה לא הפסיקה לעשות בעיות, אבל זה בהחלט חלק מהחוויה!
 

צבירת חוויות

בעצם, זה החלק הכי חשוב בכל פעילות שהיא – וצלילה לא שונה בהרבה מובנים מפעילויות חברתיות אחרות. ביאכטה תוכלו להכיר אנשים אחרים שיש להם את אותו התחביב המשותף גם לכם. תוכלו ליצור חברויות חדשות מכל רחבי העולם (כבר קיבלתי הזמנה מחבר לבוא לצלול בתאילנד) והכי חשוב – וזה מובטח, לבלות את החופשה הכי טובה בחייכם.