השורשים היפניים של הצלמת סיורי טנקה ניכרים בכל תמונה, בכל זווית צילום. אבל ההרמוניה, השקט הפנימי והסדר, מהווים רק מעטפת לסערה המתחוללת מתחת לפני השטח
כתב דוד פילוסוף
סיורי טנקה (TS) אוהבת לטייל, כך היא מעידה. לטייל, ולצלול, ולצלם. טוב, אולי לא בסדר הזה, שכן יותר מכל היא אוהבת לצלם. את המצלמה הראשונה היא קיבלה בגיל בו בנות אחרות, ובמיוחד ביפן, רק מתחילות ללמוד כיצד שוזרים פרחים אלה באלה. מאותו רגע טנקה לא נפרדה מהמצלמה שלה. "בגיל 6, אני זוכרת שהייתי שמה את המצלמה ליד הכרית ולפעמים מתעוררת מוקדם ויוצאת החוצה לחצר לצלם עצים וחרקים", היא נזכרת בחיוך.
היא נולדה באוסקה, יפן. חוץ מהשיגעון לצילום היתה לה ילדות רגילה, כך היא אומרת, אם מתעלמים מגיחות הבוקר המצויידות במצלמה וסרטי צילום. המסלול משם היה די ברור, לפחות לה. היא למדה אמנות ועיצוב אופנה באוניברסיטה המקומית ועסקה בשלל עבודות שלכולן היה "גוון אמנותי/עיצובי". היא מכרה רישומים שלה, עבדה בבוטיק יוקרתי, צילמה בירידים, היתה אסיסטנטית לאחד המרצים לצילום בקמפוס ולאורך כל אותה תקופה חלמה על ימי הגדולה בצלמת בעלת שם עולמי.
ב-1993, בעקבות דחיפה של חבר שלה, היא החלה לצלול. "העולם שגיליתי היה כל כך קסום!", היא משחזרת. "מה שהכי הפתיע אותי זה היופי המיסטי שמתחת למי הים. השלווה, ההרמוניה והמראות שאין דומה להם על היבשה". מאותו רגע היא לא הפסיקה לצלול. "אבל, האסימון לא נפל לי עוד הרבה זמן .במשך שלוש שנים, למרות שכל הזמן הזה גם צללתי וגם צילמתי על היבשה, לא העליתי לרגע בדעתי שאני יכולה לחבר את שתי האהבות שלי".
ואז, החלה לצלם צילומים תת-ימיים. "וזהו. החיים שלי השתנו", היא אומרת.
טנקה עברה לצרפת על מנת להגשים את חלום עיצוב האופנה שלה. "חשבתי שאוכל להיות שלמה עם עצמי אם אהיה מעצבת, אבל, מהר מאוד הבנתי שאלה לא חיים בשבילי. הם היו משעממים מדי עבורי. הייתי זקוקה לחופש של הטבע, של הים הפתוח, של האקשן שבצילום". היא לא יכלה להשליך את הטבע הימי שלה והפכה לצלמת תת-ימית.
מאז היא מטיילת באוקיינוסי העולם ומצלמת באהבה רבה. היא צללה באוקינאווה, פלאו, מלזיה, אינדונזיה, הים האדום, מקסיקו, ונצואלה, טהיטי, צרפת ועוד.. "בכל מקום שאני מגיעה אליו ויש בו חוף ים, אני קודם כל הולכת לבדוק את המים. את התחושה שלהם, את הצבע שלהם. אחר כך אני יורדת לצלילת היכרות קצרה להתרשם מהנוף ורק אחר כך אני לוקחת איתי את המצלמה. כשאני מתחילה לצלם אני שוכחת את הכל. את כל העולם ומתרכזת רק במה שלפני. אני נכנסת למעין מדיטציה של צילום. הרבה אומרים לי שההמוצא היפני שלי ניכר בתמונות שאני מצלמת. שהן מקרינוצ מעין רוגע פנימי, שקט והרמוניה כלשהי. אבל, אני מרגישה דווקא שיש בהן איזה מין שקט שמבשר על בואה של סערה קרובה..."
להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן