נעמה שרמן, צלמת בת 17 וחצי, משלבת את שתי אהבותיה הגדולות, הים והצילום, בתערוכה ראשונה. "התקרבתי אל החול, אל המים, אל תנועת הגלים והקצף שעל פניהם, אל הבועות שיוצרות את הקצף ומרכיבות בכך אינספור תמונות קינטיות"

מאת אליה סידס

אני מאוד אוהבת את הים, אומרת נעמה שרמן, בת 17 וחצי ממעגן מיכאל, תלמידת י"ב בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. היא לומדת במגמת צילום כבר ארבע שנים, התמונות המוצגות כאן, הן מתוך תערוכת צילומי ים שהציגה כעבודת סוף שנה בבית הספר ובגלריה של קבוץ מעגן-מיכאל.
נעמה גרה ליד הים והיא אוהבת לגלוש, לצלול ולהפליג. העיקר שהיא מרגישה את הים.
באופן טבעי, חברו בתערוכה  שתי אהבותיה הגדולות - הצילום והים. תחילה באוסף מקרי של צילומים שונים בחוף - זריחות ושקיעות וכו', ובהמשך מתוך מחשבה לזהות ולתעד חלקים קטנים, שיחד יוצרים את הדבר היפה והאינסופי הזה.

"צילמתי בבקרים, לפני ובזמן הזריחה, בשעות הצהרים ולפנות ערב, כשהאור נעשה רך ומחמיא", היא מספרת. "ניסיתי להפריד בין הרגעים, לראות כל רגע כעולם בפני עצמו ולהקפיא רק אותו. חיפשתי זוויות שונות של צילום וחשיפות מגוונות של האור, כיצד הוא משנה את המרחב עצמו ואת החלקיקים הקטנים ביותר למשהו אחר. התקרבתי אל החול, אל המים, אל תנועת הגלים והקצף שעל פניהם, אל הבועות שיוצרות את הקצף ומרכיבות בכך אינספור תמונות קינטיות.
"במשך כארבעה חודשים צילמתי כמעט רק ים ומאד התקרבתי אליו בתקופה זו. הסתכלתי עליו, הקשבתי לו, טעמתי והרחתי אותו, הייתי בתוכו וכך זכיתי לראות עוד ועוד רגעים ופנים שונות של ים, שקודם לכן כמעט לא שמתי לב אליהם.

"בזמן הצילומים, נחשפתי אל שירת ההאיקו היפנית, שירת נזירים מינמליסטית, המבטאת במלים ספורות עולם ומלואו. שירת ההאיקו סייעה לי להתחדד ולהתכוון אל אופי הצילום בו בחרתי, ובכך למקד את התמונה הגדולה לשבריר של שניה, לרגע קסום של הטבע".
התמונות צולמו במצלמת קנון EOS E 50 בעדשות 0/2108 28/80 ובמצלמת מים C.N.C. MX5 בעדשה קבועה של 28 מ"מ.

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן