שני צוללים שביקשו לעלות אל פני המים באילת, לא מצאו את המדרון ועלו בלי להיעזר בחבל או באנך. הם לא הצליחו להתאזן בחניית הבטיחות וטסו למעלה. סוף הצלילה היה בתא לחץ

מאת יוני אלון

מוקדש לזכרו של יגאל מלניק ז"ל, בחור רגיש, נבון ורב כישורים, אשר לא עמד בלחץ חברתי ונהרג בצלילה מיותרת ב"בלו הול". יהי זכרו ברוך.

בחודש אוקטובר טופלו בתא לחץ צולל ובן זוגו לצלילה בעקבות מה שתואר על ידם כעלייה לא מבוקרת.
השניים סיימו קורס צלילה לפני כשנה ומאז ביצעו שש צלילות, כשהאחרונה היתה ארבעה חודשים לפני המקרה אשר יתואר בהמשך.
שני הצוללים בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם. האחד צנום וגבוה והשני בעל מבנה גוף מלא, מעל הממוצע.
הם ירדו לאילת כדי לנוח וכדי לבצע צלילה אחת שאותה תכננו לעומק של 25 מטר למשך 25 דקות.
הם שכרו ציוד צלילה, הרכיבו ובדקו אותו ולאחר תדריך ותיאום צלילה מסודר נסעו לאתר הצלילה, מול מלון הנסיכה באילת.
השנים חגרו את הציוד, הגיעו לשפת המים, ביצעו בדיקה הדדית אחרונה ושקעו במים.
כעבור 15 דקות, כאשר בדקו את לחץ האוויר במיכלים, התברר שצריכת האוויר של אחד מהם גבוהה מהמתוכנן ולפיכך החלו לחפש את המדרון כדי לעלות לכיוון החוף. החיפוש ארך כשתי דקות וכאשר לא זיהו את המדרון החלו לבצע עלייה במים כחולים אל עומק חניית הבטיחות.
כאב האוזניים המחיש להם, כי למרות ניסיונותיהם אין להם שליטה ו/או בקרה על מהירות העלייה. על מנת לנסות ולהאט את קצב העלייה, הם שיחררו מעט אוויר מהמאזנים ועוד מעט אוויר ומהר מאוד הם שוב מצאו את עצמם על הקרקעית, בעומק של כ-25 מטר.
הם עלו שוב - לטענתם, בקצב הבועיות הקטנות - אולם כשהגיעו לעומק חניית הבטיחות, לא הצליחו להתאזן ונפלטו אל פני המים.
כשהגיעו אל פני המים שחו השניים לכיוון החוף, העמיסו את הציוד על הרכב, חזרו למרכז הצלילה ודיווחו בדלפק על האירוע.
בדלפק יעצו להם להמתין במרכז הצלילה ולראות האם יש שינוי לרעה בהרגשתם הפיסית.
לאחר כשעה דיווח אחד הצוללים (הבחור היותר מלא) על חולשה ועל גירוד בעור. מיד המליצו לו להגיע לחדר המיון בבית החולים יוספטל.
הבחור המלא גם נהג בעצמו לבית החולים, כיוון שהביטוח לרכב היה על שמו בלבד.
בחדר המיון, אחרי כמה בדיקות, הם הופנו לטיפול בתא לחץ.
וכעת למסקנות ותחילה שלוש הערות חיוביות, על התנהגותם של השניים:
הם תכננו באופן מסודר את הצלילה, כולל התחשבות בזמן ובעומק.
הם קיימו תדריך לפני הצלילה.
הם בדקו את הציוד (תקינות והתאמה) בשלב ההרכבה.
וכעת לנקודות הטעונות שיפור:
קורס הצלילה מקנה לצוללים כלים בסיסיים להתמודד עם התקלות השכיחות שמזמנת לנו הצלילה. הצולל האחראי ימשיך לפתח, לשפר, להעמיק, לסגל, להקנות ולהרחיב לעצמו את בסיס הידע והמיומנויות שלו. ביצוע צלילת עומק יכולה בהחלט להסתיים במצב שאנו נאלצים לעלות במים כחולים, משום שלא הגענו אל המקום או הכלי שעליו התכוונו להתבסס בעת ביצוע העלייה (חבל העוגן, אנך, מדרון וכו').
עלייה במים כחולים היא מיומנות קלה לרכישה, אבל נדרש לתרגל אותה בשלבים. לפני שעושים זאת, כדאי להתייעץ עם מדריך הצלילה שאצלו הוסמכתם או כל מדריך אחר מהי הדרך הטובה והבטוחה כדי לרכוש מיומנות זו.
בחירת העומק המירבי לצלילה צריכה לנבוע מכישורי הצולל, הן ברמה הכללית והן בזמן נתון מסויים. אם אני לא צולל במשך חודש וחצי, הצלילה הראשונה שלי תהיה לעומק רדוד. לפני כן, בעומק עמידה ובנוכחות בן/ בת הזוג שלי לצלילה, אנחנו מתרגלים מיומנויות בסיסיות כמו ריקון מסיכה, גילוי וסת שנשמט והנשמה בדו-וסת.
משך הזמן לצלילה הוא תוצר של כמה גורמים שביניהם ניתן לאזכר את זמן האוויר וזמן הטבלה. בזמני הטבלה צריך להתחשב בגורמי הסיכון ולהפחית מהזמן המירבי בהתאם. אגב, שומן וכושר גופני לקוי בהחלט נחשבים לגורמי סיכון. דבר זה נכון גם ביחס לצוללים המשתמשים במחשב. אל תצללו עד הדקות האחרונות של ה- N.D.L, המחשב לא מודע לגורמי הסיכון הספציפיים שלכם.
בדיקת כמות אוויר/גז שנותר במיכל הצלילה, והצצות במד עומק ובשעון צריכות להתבצע לעתים תכופות בכל מהלך הצלילה וזאת מטעמי בטיחות.
ומה עושים כשיש חשש למחלת הדקומפרסיה?
בזמן הפינוי, הנפגע צריך להיות במנוחה, תחת השגחה ועדיף שינשום חמצן. גם אם הוא מרגיש שמצבו טוב ושהפגיעה בו אינה סופנית, הידרדרות במצב יכולה להגיע בהפתעה ותוצאותיה עלולות להיות הרות אסון. אם הפינוי לא מבוצע באמבולנס, ניתן להשתמש במונית או ברכב של מרכז הצלילה או של צולל אחר או של הנפגע עצמו ובתנאי שלא הוא הנהג.