טרמפ על זנבו של כריש לוויתן ענק, משחקים עם כלבי ים, מופעי אקרובטיקה של דולפינים ואינספור פטישנים. אריאל נעים היה חודשיים וחצי בגאלפאגוס וצפה בהצגה הכי טובה באוקיינוס

מאת אריאל נעים, אקוודור

צלילה ראשונה באי וולף, אחד מאיי גאלפאגוס. נכנסים למים, תופסים סלע, מתיישבים ומחכים. בשתי דקות הראשונות לא קורה כלום. ואז, בלי הודעה מוקדמת, עוברת מעלינו להקה ובה יותר מ-100 כרישי פטיש. החוויה הנדירה הזאת, להסתכל על הכרישים מלמטה, נמשכה לפחות חמש דקות.
הגענו לאזור על סיפונה של הספינה המפנקת דפני ולאחר כל צלילה (וביום הראשון היו שלוש) חיכו לנו הפתעות ממטבחו של השף.
לא רק כרישי פטיש ראינו באותו יום. היו שם גם שפע של מנטות, עשרות צבים ולהקה של דולפינים שערכה בעבורנו מופעי אקרובטיקה.
ביום השני הגענו לאי דרווין. צלילה ראשונה בקשת, נכנסים למים, מתיישבים ומחכים שהמסך יעלה וההצגה תתחיל. ראשונים הגיעו הפטישנים ואחריהם כל תושבי הקבע של גאלפאגוס: דולפינים, צבים, ג'קי פיש, להקות דגי טונה והגדול מכולם - כריש לוויתן שעבר לידינו במהירות.
למחרת חזרנו לאי וולף. הפעם ויתרנו על ההצגה ובמקום להמתין לדגים צללנו לחפש אותם, ולא שהיינו צריכים להתאמץ. הזרם פשוט לקח אותנו לספארי ושוב ראינו שפע של דגי אוקיינוס גדולים.
אחרי 45 דקות במים בן הזוג שלי סימן לי באגרופו, כי נותרו לו במיכל 50 אטמוספרות. אנחנו מתחילים לעלות לחניית הבטיחות. תוך כדי עלייה, הזרם תופס אותנו ואנחנו נסחפים איתו. לפתע, ממש מולי, אני רואה שלושה כרישי פטיש. אני מסובב את הראש ומסב את תשומת ליבו של בן זוגי. אני מפנה מבט חזרה אל הכרישים ובמקום שלושה היו שם כבר 50. הזרם פשוט לקח אותנו לתוך הלהקה.
אחרי ארבעה ימים, 12 צלילות, מאות פטישנים ושני כרישי לווייתן הפלגנו חזרה דרומה, לקבוצת האיים המרכזיים, כשלפנינו חודשיים וחצי של צלילות. לוולף ודרווין, האיים הצפוניים של גאלפאגוס אנחנו עתידים לחזור בתחילת חודש אוגוסט.

2 אצבעות מקו המשווה
הגאלפאגוס, קבוצה של איים געשיים הממוקמת באזור קו המשווה, כ-1000 ק"מ מערבית מחופה של אקוודור.
מזג האוויר מתחלק לשתי עונות: הקרה והיבשה (מאי-דצמבר) והחמה והרטובה (ינואר-מאי).
רוב תושבי גאלפאגוס, כ-20 אלף איש, מתפרנסים מתיירות וגרים בשלושה איים, בעיקר באי המרכזי סנטה קרוז, בעיר פורטו איורה - שם אפשר לבקר במעבדה ששימשה את צ'ארלס דרווין, אבי תורת האבולוציה.
התיירים מגיעים לכאן כדי לצפות בבעלי חיים שונים, ימיים ויבשתיים, ובהם כלבי ים, איגואנות ימיות וסוגי ציפורים ובעלי כנף כולל אלבטרוסים ופלמנקו (תלוי בעונה). לבד משיט בין האיים, כדאי מאוד לטייל באיים עצמם, לתעות בצמחיה הסבוכה ולראות את צבי הים הענקיים ובעלי חיים אחרים, הייחודיים רק לגאלפאגוס.
בטיולים היבשתיים אפשר לשלב צלילות, שבמהלכן תוכלו לפגוש כלבי ים שישמחו מאוד לשחק אתכם.

מנטות ענקיות
אחרי חודשיים וחצי של צלילות באזור סנטה קרוז, ולאחר שראינו מנטות ענקיות באורך של חמישה וחצי מטר, סוגי כרישים שונים, כלבי ים ועשרות צבים, שוב עלינו על סיפונה של דפני והפלגנו לאיים וולף ודרווין.
נכנסים למים באי וולף ולראשונה אני מרגיש כאן ותיק. רישומה של הצלילה הקודמת כאן, רק לפני חודשיים וחצי, עדיין טרי.
אחרי חצי חצי דקה במים, הגיעו הפטישנים הראשונים. את 20 הדקות הבאות העברנו בישיבה נינוחה, צופים בכרישים הרבים, מסוגים שונים, שעברו לידינו. הרגשתי שאני צופה בהצגה הטובה ביותר באוקיינוס. לפתע הופיע על הבמה שחקן נוסף. כריש לוויתן ענק. זינקתי במהירות לקראתו יחד עם שאר הצוללים, שהקדימו אותי ותפסו בזנבו (ברוך השם היה מקום לכולם). אני, שכבר חששתי להישאר לבד במים, הצלחתי לאחוז בסנפיר הגב של הכריש, בדרך למסע קצרצר על גבו של הדג הגדול בעולם. אחרי כמה שניות נמאס לו מהטרמפיסטים ובהינף סנפיר הוא העיף אותנו מגופו ונעלם אל הכחול.
מאוחר יותר, אחרי ארוחת הבוקר, כשעמדנו על הסיפון, נהנים מיום מעונן טיפוסי לגאלפגוס - הוא שוב הופיע. הצליף בזנבו על המים, נעץ בנו מבט וירד למצולות.
למחרת, הפעם באי דרווין, שוב פגשנו כריש לוויתן ושוב זינקנו לעברו. הוא לא ממש שמח לקראתנו והעדיף להיעלם בטרם הצלחנו לאחוז בו.
חזרנו מאוכזבים לקיר ואחרי כמה דקות הופיע כריש אחר. הפעם החלטנו שלא להתקרב אליו והעדפנו להתרכז בצפייה בו. חוויה לא פחות מספקת.
אחרי 45 דקות במים, כאשר ריחפנו לחניית הבטיחות, הצטרפו אלינו שבע מנטות, שכאילו באו להיפרד מאיתנו לפני השיבה לסנטה קרוז ומשם הביתה, לישראל.

לא ידידותיים
תנאי הצלילה בגלאפאגוס לא תמיד ידידותיים לצולל. הראות נעה בין 5 ל-25 מטר, תלוי באתר וביום.
באיים הצפוניים, וולף ודרווין, הראות טובה יותר מאשר באיים. הזרמים לרוב חזקים ומצריכים ניסיון (לפחות 50 צלילות), אך יש גם אתרים בהם אין זרמים חזקים והם מתאימים גם לצוללים לא מנוסים.
הים לרוב גבוה, כך שהגישה לצלילה לא תמיד נוחה. טמפרטורת המים נעה בין 16 ל-21 מעלות בעונה הקרה ו-19 עד 25 מעלות העונה החמה (יש הבדל בין אתר לאתר ולפעמים גם בין יום ליום).
כיוון שהגאלפאגוס הוא שמורת טבע לאומית, כל פעילות באיים חייבת להיות מודרכת וכך גם הצלילות. לכל קבוצה, בדרך כלל, מצטרפים שני מדריכים אשר יגישו את עזרתם לפני הצלילה, במהלכה ואחריה. כל מה שנשאר לעשות הוא להיכנס למים וליהנות מבעלי החיים הקסומים.