מי שנחשב במשך זמן רב למכונת אכילה טיפשה, מתגלה בשנים האחרונות כבעל מוח גדול במיוחד, יכולת ללמוד להשלמת 'דמותו של הכריש המצוי'

נואל קמפ מיוחד ל"ים"

קשה ללמוד על אורח חייהם של הכרישים. זנים רבים, כולל המסוכנים שבהם, גומעים מרחקים ארוכים במשך שגרת יומם. והמעקב קשה, עד בלתי ניתן לביצוע. כדי לראות אותם בפעילות יומיומית יש צורך על פי לרוב לשים פיתיון במים ורק אז לשבת לתצפית בזמן שהם עסוקים באכילה. בחצי פה, אומרים כיום החוקרים הימיים, בי המידע הנוכחי שיש להם על כרישים דומה להפליא למידע שהיה להם על חיות אלה עוד בתחילת המאה העשרים. אך למרות הקשיים, הרבה נלמד על הכרישים וקרוביהם, בשנים האחרונות. נקודת המבט הכללית על הכרישים משתנה. בעבר נחשב הכריש לחיה טיפשה - חוטם שוחה המחובר למכונת אכילה, דג שהיה צריך להעלם עם הדינוזאורים. עתה נחשב הכריש לחיה מפותחת, טורף יעיל עם מוח, שביחס לגודל גופו, גדול משל ציפורים ויונקים אחרים. עוד מתברר כי כרישים לומדים מהר יותר מדגים בעלי עצמות, בקצב הדומה לעכברים לבנים ויונים. במעבדות שונות, כרישים צעירים אומנו לבוא לנקודה מסוימת לאחר השמע אות מסוים, לגעת בחפצים שונים בפקודה מסוימת ולהרים חישוק הנזרק לכיוונם.

קר וחם
קיימים הבדלים גדולים בגודלם וצורתם של 344 הזנים של הכרישים הידועים. הדג הגדול בעולם הוא כריש הלויתן (Rhiniodon lypus) המגיע לאורך של 2ו מטר, והכריש הקטן ביותר הוא הכריש הגמדי (laticaudus Sgualiolus), הנמתח לאורך 150 מילימטר. הכרישים מאכלסים את כל האוקיינוסים בעולם, מאזור  הקוטב ועד אנטארקטיקה, חלקם אף מאכלסים נהרות הזורמים אל הים ואגמי מים מתוקים.
למעשה, זן אחד, כריש השור (leacas Carchrhinus), שכיח במיוחד במים מתוקים.
בעבר חשבו ששלושה זני כריש חיים במים מתוקים: כריש נהר הזמבזי, כרישי נהר הגנגס וכרישי אגם ניקרגואה, אולם עתה נקבע שהם כולם שייכים לאותו הזן - כריש השור, בין המסוכנים ביותר לאדם, והאחראי למספר תקיפות בלתי מבוטל באזורים רבים בעולם.
אופן נדידתם של כמה כרישים נלמד רבות בשנים האחרונות. במחקרים התגלה כי הטמפרטורה היא הגורם הסביבתי העיקרי המשפיע על תנועתם של הכרישים. כרישים אחדים ידועים כבעלי דם חם (דוגמת שלושת זני הכריש החבטן, שני זני של כרישי המאקו, כריש הסלמון וכרישי פורביגל), אך רוב הכרישים הם בעלי דם קר. הכריש הכחול (glauca Prionace) אוהב מים "פושרים" והוא נדיר בימים שטמפרטורת המים שלהם עולה על 25 מעלות צלזיוס, או יורדת מתחת ל15- מעלות צלזיוס. הכריש הכחול הוא זן הנודד למרחקים ארוכים. כרישים כחולים שסומנו בחוף המזרחי של ארה"ב נתפסו בחוף אפריקה. במקרה אחד, כריש כחול שסומן בצפון אפריקה נתפס 965 ק"מ דרומית לקו המשווה.
מעט ידוע על השפעת טמפרטורת המים על הכרישים השוכנים במים רדודים. כרישי המים הרדודים נעים בתגובה להשתנות טמפרטורת המים. באזורים הטרופיים, בהם אין כמעט שינויי טמפרטורה, הכריש נשאר באזור יחסית מוגבל רוב חייו. כרישי מים אחדים כמו כרישי Nurse פשוט נעשים פחות פעילים כשהמים מתקררים.
כיוון שכל הכרישים מקבלים את מלאי החמצן מהמים, דרך הזימים, הם נוטים להימנע ממים חמים מעל 32 מעלות צלזיוס (המכילים פחות חמצן ממים קרים). צחות המים חשובה אף היא במיוחד לבריאות ארוכת הטווח של כרישים הנמצאים בשבי. כרישים, במיוחד הגדולים, הינם במפתיע שבריריים. אמנם, לפעמים קשה מאוד להרוג כריש במהירות, אולם קל מאד לפצוע אותם במהלך תפיסתם, או העברתם. לרוב, כריש פצוע נפטר ימים אחדים, או שבועות לאחר פציעתו. פציעות רבות קורות בגלל העובדה שלכריש אין מבנה של שלד עצמות המגן על איבריו החיוניים. מצד שני, מחלות הן דבר נדיר אצל הכרישים. לרוב הכרישים יש טפילים חיצוניים ופנימיים, אך הם לא מסוכנים לבריאותם. האיום הגדול ביותר על חיי הכרישים הוא מהאדם ומכרישים אחרים.

עניין של איזון
הגורם הקובע את הגודל המקסימלי של הכרישים אינו ידוע, אולם כמו אצל האדם ויונקים אחרים גידול הורמונלי יכול להיות הסיבה. במקרה של אחד הזנים הגדולים, כריש הנמר (cuvier Galeocerdo) הגדל ליותר מ - 5 מטר, הוצע כי גודלם המקסימלי מוגבל על ידי גודל הכבד, המכיל כמות גדולה של שמן המספק את האיזון לכריש.
כריש אחר, נמר החול (Eugomphodus taurus) השוחה לרוב באיטיות רבה ובוירטואוזיות רבה נשאר ללא תזוזה במים, כנראה שפיתח דרך אלטרנטיבית לרכישת איזון. כרישים אלו עולים מדי פעם לפני המים ונראה שהם מכניסים אויר לבטנם וזה עוזר למנוע טביעה לקרקעית כאשר אינם זזים.
בעבר חשבו שהכרישים אינם ישנים, או עוצרים משחייתם לזמן ממושך, כיוון שיש להם שויוי זימים חלשים ולכן הם חייבים להמשיך לנוע כדי לקבל חמצן מהמים. זנים מעטים נראו ישנים. אולם, עם הזמן, תצפיות רבות שנעשו על כרישים בשבי ובים הפתוח, הראו על עוד זנים רבים הנעצרים וישנים זמן ממושך.
הכרישים מזיזים את זנבם מצד לצד כדי לשחות כמו דגים רבים אחרים. לכל הכרישים יש זנב א - סימטרי. חלקו העליון של הזנב גדול יותר מחלקו התחתון. כרישים שוכני קרקעית רבים חסרים את החלק התחתון של הזנב  לחלוטין.
החלק העליון הגדול של הזנב מספק את הדחיפה לאיזון הסנפיר החזי, כך שהכרישים יוכלו לשחות ישר.
הכרישים שוחים לרוב בקצב של אחד לאחד, מטר לשניה, אך כמה מהם מסוגלים לפריצה קצרה במהירות גבוהה. כריש מאקו אחד נצפה שוחה במהירות של 32 קמ"ש לשניות אחדות. השחיינים החזקים ביותר הם הכרישים בעלי הדם החם. מכיוון שהשרירים חזקים אצלם יותר משל הכרישים בעלי הדס הקר. לכרישים אלה יש גם עור חלק יותר מלכרישים אחרים המוריד את התנגדות המים ומגביר את יכולת השחייה.
בהשוואה לדגים אחרים, הכרישים אינם חזקים במיוחד. כריש השור מפתח מהירות מקסימלית של 0.25 כוח סוס בעוד שברקודה ממוצעת מייצרת מהירות של 0.75 כוחות סוס. הברקודה מסוגלת להישאר במצב של כמעט עצירה מוחלטת ולהאיץ למהירות רבה כדי לתפוס טרף.

זיווג גורלי
ההזדווגות של כל הכרישים דומה לשאר היונקים: הזכר שופך זרע ישירות לאברי הרבייה של הנקבה. לזכרים יש שני איברים הנקראים Claspers כדי לבצע את זה, אך ככל הנראה הם משתמשים רק באחד בכל פעם. איברים אלה יוצאים מאזור אגן הירכיים של הזכר. חיזור וזיווג נצפו בזנים אחדים. בכמה הזדווגויות אינטנסיביות הפעילות נראתה אלימה למדי. נקבות בוגרות נראו עם קרעים בסנפיר החזה ובגבם וצדדיהם, שם נשך אותם הזכר לפני ההזדווגות. בזנים אחדים, לזכר שיניים קטנות יותר משל הנקבה, ולנקבת הכריש הכחול יש עור עבה פי שתיים משל הזכר באזורים קריטיים.
הניחוש הטוב ביותר לשאלה איך זכרים מזהים נקבות המוכנות לרבייה הוא: בעזרת חוש הריח הנפלא שלהם.
ולדות הכרישים באים אל העולם בשלושה אופנים, בשינויים קלים: כרוב היונקים, חלק מהכרישים נושאים את ולדותיהם בתוכם עד ההשרצה, יש כרישים המטילים ביצים ובדרך השלישית, הנקבה מטילה ביצים ונושאת אותן בתוכה עד הבקיעה.
כריש נמר החול הוא מקרה יוצא דופן. נקבת כריש זה מטילה מאות ביצים בגודל של אפונים בתקופה של כמה חודשים. ביצה אחת בצינור הביצים מתפתחת מהר יותר מהשאר ובוקעת ראשונה ואז הוולד מקיים את עצמו באכילת אחיו הבלתי מפותחים. כריש נמר החול מצליח ליצור רק תינוק כריש אחד. בעת ניתוח רחם של נקבת כריש נמר החול ננשך אחד המדענים על ידי תינוק כריש שעדיין לא נולד. זוהי תקיפה של כריש הצעיר ביותר עד כה והיא נרשמה כהתגרות...
הריון נקבת הכריש נמשך בים 22 9- חודשים. מספר הוולדות הנולדים משתנה מזן לזן.

קדימה אוכל
הכריש נושא עמו צללית של רוצח לכל מקום בו ישחה. גם אם מדענים מנסים להרגיע את הרוחות ולהחדיר את האמת שמוכיחה ש80- אחוז מ370- המינים של הכרישים הם בלתי-מזיקים, הטורפים האופייניים שביניהם עדיין מוציאים שם רע למשפחה. עם מבנה אתלטי ומלתעות קטלניות, הכריש מיוחצ"ן כטורף בלתי מנוצח, עם יתרון במבנה השיניים, חוש ריח, ותאים רגישים ועוד איברי חישה המקיפים את חיוכו ה'לבבי'.
למרות העובדה שחפצים דוממים נמצאו בקיבות כרישים, הם כולם טורפים. טווח האוכל של הכרישים נע בין פלנקטון לכרישים הגדולים מהם. הכרישים מעדיפים אוכל חי וטרי, אולם לפעמים גם אוכלים בשר רקוב. אולם, אין במשפחת הכרישים זן המתמחה באכילת בשר מת. האוכל החביב עליהם, הוא כנראה, ולדות כרישים. כאשר כרישים נתפסים ונכלאים בשבי, קשה לשכנעם לאכול. הפתרון לבעיה, כך התגלה, יכול להיות, אם נותנים להם ולד כריש חי, או כבד כריש טרי.
ניסיון מדעי עשיר, מאשר את שנראה במבט ראשון: החיה הזאת הסתגלה בצורה יוצאת דופן לצייד בשעות הפנאי. הוא לא בדיוק מתרגש מסימני חולשה, מה גם שבעל חיים פצוע, קל יותר לתפיסה ומציע חומרים עתירי אנרגיה, בלי השקעת מאמץ. אמפולות לורנציני, הממוקמות בראשו, מאפשרות לכריש לאתר שינויי טמפרטורה ולהרגיש בשינויים בשדה החשמלי סביבו. כל עווית של דג, תנועה קטנה ביותר של סרטן, נקלטת על ידי הכריש מטווח של 2 ק"מ. אפילו התריסניות המתחבאות בחול מתגלות כך. חוש ריח, כמעט על-טבעי, שמקורו בנחיריים עצמאיים, הממוקמים בתחתית האף, מאפשר לכריש לגלות אפילו טיפת דם אחת בנפח של 900 מ"ק של מים, שהם כנפחה של בריכה אולימפית...
מכיוון שלכרישים שיניים כל כך חזקות הם לא צריכים שרירי לסת חזקים. למרות זאת, מדידות הראו שחלק מהזנים יכולים להפעיל כוח מרשים בנשיכה. עד 587 טון נמדדו בין מלתעות של Carchrhinus shark usky (obscurus). מכיוון שהכוח הזה מתרכז בקצה החותך של שיני הכריש, הוא יכול לגרום לנזק רציני לציוד של אוקינוגראף ושאר ציוד חשוב, שלא להזכיר את גופו השברירי של האדם.
הלוע המיתוסי, הגיבור הראשי של הטרילוגיה ההוליוודית "מלתעות", שהוא הסמל הבלתי ניתן לערעור של הטורף המושלם, גומר את העבודה. מראהו של שחיין שאיתרע מזלו וזכה לנשיקת המוות, כשקשת של סימני שיניים מעטרת את חזהו, טבוע היטב במוחם של מרבית הנופשים בחופי הרחצה.

לקראת הסוף
דבר אחד בטוח: מראהו הכבד והתדמית הנוראה של הכריש בתקשורת, לא תרמו ליצור הזה שנמצא כיום בסכנת הכחדה, האדם הוא עדיין האויב מספר ו של הכריש. והוא עושה עבודה יעילה ביותר במרדף אחרי הכרישים במרחבי הימים והאוקיינוסים עלפני הגלובוס, תוך שהוא דואג שחייו של הטורף יסתיימו בתוך מרק, כרצועה לשעון, או שלועו יימכר כמזכרת, כדי לעשות רושם על החבר'ה.
גם הדיג האינטנסיבי ברשתות ענקיות הגורפות עמן כל דבר הנקרה בדרכן, לא מאפשר לבחור בין דגים השווים מבחינה מסחרית, לבין אחרים. וכך, אדון הים נראה כרגע כעומד להיכחד, לפי נתוני הארגון העולמי למען הטבע (WWF) במיוחד נמצאים בסכנת כליון כריש הנזיר, כריש הפטיש והכריש הלבן.
כמה עצוב לחשוב שהדג המוצג כמכונת הרג שקטה, המפטרלת ללא סוף במימי האוקיינוסים בחיפוש אחר בשר אדם, גומר את הקריירה שלו כעוד קורבן תמים של הטורף הגדול מכולם - האדם.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>