שבוע של צלילות שהתבצעו מעל גבי סיפונה של ספינת פאר, שכנעו את בני הזוג איל, כי ככה כנראה נראים החיים בגן העדן של הצוללים

כתבו וצילמו ענבל וארנון איל

מהרגע הראשון שהחלטנו על טיול (שהיה בערך רגע אחרי שחזרנו מהטיול הגדול הקודם לפני כשלוש שנים), היה ברור שחלק חשוב ממנו זה הצלילות. היה ברור שהולכים על אחד מ'המקומות' הכי הכי לצלילה בעולם. היו מספר התלבטויות, ולבסוף, גם בגלל שיקולי מזג האוויר בעונה בה החלטנו לטייל (נובמבר-דצמבר), החלטנו על פלאו, מקום שלפי הסיפורים אמור להיות "התגלמות גן העדן לצוללים עלי אדמות".
ברגע שסגרנו על פלאו, התחלנו לברר את אפשרויות הצלילה שם. גילינו מהר מאוד, כי, בעיקרון, יש שתי אופציות: צלילות מהחוף, שבהן יוצאים כל בוקר מהמועדון לאתרי הצלילה באמצעות סירות מהירות להפלגה של שעה לכל כיוון, צוללים שתי צלילות וחוזרים אחה"צ לחוף לשינה באחד מהמלונות על האי המרכזי קורור. האופציה השנייה היא Live aboard, על אחת הספינות של המפעילים השונים שקיימים באזור. חיים שבוע רצוף על הספינה ומספיקים לצלול ארבע צלילות יום וצלילת לילה - ברוב הימים.
אנחנו בחרנו באופציה השנייה, בה כיכבה הספינה Big Blue Explorer, ספינה גדולה מאוד יחסית, ששימשה בעבר כספינת תקשורת לציי דייג יפני.
לפלאו הגענו אחרי כארבעה שבועות של טיול בפיליפינים בטיסה של כשלוש שעות ממנילה והיישר לאי המרכזי קורור. לפני הנחיתה הטייס עשה סיבוב מעל לאיים על מנת שנוכל לראות מלמעלה את נוף האיים והלגונות המדהימות. כמובן שבאותו רגע גילינו שהמצלמה הדיגיטלית ארוזה עמוק למעלה בתא המטען וכי במצלמת הפילם יש שתי תמונות אחרונות...
בשדה התעופה חיכו לנו טרי האוסטרלי וסיימון הבריטי, שני המדריכים שצללו עם הקבוצה שלנו בהמשך השבוע. אחרי שכולם נאספו עלינו על מיניבוס שלקח אותנו לספינה. כבר בדרך אפשר היה להתרשם מהיופי של האיים והים שמסביב.
על הספינה חיכו לנו עם משקה קר והראו לנו את החדר שבו נבלה את שבעת הלילות הבאים (במשך היום התכנון היה להיות בעיקר מתחת למים). למי שרגיל לחדרים הסטנדרטים של הספינות בסיני חיכתה הפתעה לטובה: כל חדר צויד במיטת קומתיים שהתחתונה היא זוגית, וכמובן, מקלחת ושירותים צמודים, עם מים חמים, חלוקי רחצה מפנקים ואפילו מייבש שיער (שבעלי השיער הארוך שבינינו העריכו מאד).

הספינה היתה כאמור גדולה מאוד - מעל ל-50 מ'. שלוש קומות מגורים, שני סיפונים גדולים להתארגנות לפני הצלילות, שני חדרי אוכל, אחד על הסיפון העליון ואחד בקומה האמצעית, מועדון עם מערכת קול טלוויזיה, וידאו DVD והמון ספרים ומגזינים שעוסקים, איך לא, בצלילה. כמו כן יש חדר מיוחד ויבש לציוד צילום ומעבדה לפיתוח שיקופיות, חנות ציוד ומזכרות וסיפון שיזוף עם ג'קוזי.
הספינה מצוידת בכ-100 מכלי צלילה, כולל כמות מכובדת של מכלי 15 ליטר וכמובן נייטרוקס, שכרוך בתוספת תשלום, ומומלץ מאד, כיון שבששת ימי הצלילה צוללים מעל ל-20 צלילות שרובן המוחלט עמוקות. יש גם מספר מערכות חצי סגורות, למי שרוצה.
בערב הראשון נערכה הכרות עם צוות הספינה (שמנה 16 אנשים, מתוכם 5 מדריכים) ועם שאר האורחים על הספינה. יחד אתנו היו צוללים מארה"ב, אוסטרליה, כמה מאירופה, זוג מהונג-קונג וקבוצה מקוריאה. סה"כ 22 צוללים. מייד סיפחנו את ישראל לאירופה, שעם נציגיה על הספינה בילינו את רוב השבוע.
בתכנון למהלך השבוע ואמר שהצוללים יתחלקו לשתי קבוצות, כאשר כל קבוצה צוללת בנפרד. הצלילות נעשות מסירות מהירות שמובילות מהספינה לאתרי הצלילה ובחזרה.
בבוקר היום הראשון יצאנו מהנמל של קורור, אחרי ארוחת בוקר קלה התחלנו להתארגן לצ'ק-דייב שבוצע ב- Ngemelis Canyons. במים כבר חיכה לנו הכריש הראשון (Grey reef). מייד אחרי שהוא המשיך לו בדרכו אנחנו המשכנו בצלילה רגועה לאורך הקיר המרשים, שבמהלכה נצפה גם Eagle Ray וכן המוני דגי ריף שונים.
ביציאה מהצלילה (כמו לאחר כל שאר הצלילות) חיכו לנו מגבות יבשות וחמימות על הסיפון ומייד רצנו לבדוק את הג'קוזי. החל מאותו רגע הבילוי בג'קוזי הפך לריטואל קבוע אחרי כל צלילה.
צלילה שנייה עשינו ב- Big Drop Off, צלילת קיר מרשימה מאוד, המון אלמוגים וגורגוניות מרשימות, ולקינוח עוד כמה כרישי ריף.
צלילה שלישית אחרי הצהריים עשינו לאזור הכניסה ל- German Cannel (תעלה רדודה שהגרמנים חפרו בזמן השלטון שלהם שם בתחילת המאה ה-20). מטרת הצלילה הזאת הייתה לראות מנטות שבאות לתחנת ניקוי שנמצאת שם. הראות לא הייתה משהו, אבל היו המון דגים ומספר כרישי White Tips ואחרי כחצי שעה הגיעו שתי מנטות, האחת עם מוטת כנפיים של 3-4 מטרים והשנייה קטנה יותר. בנוסף הופיעו עוד צב קטן, נפוליאון והרבה Jacks.

את היום סיכמנו בארוחת ערב גדולה, והחלפת סיפורי וחוויות צלילה מכל העולם.
את היום השני התחלנו בצלילה ל- Blue holes. נכנסים מחור (אחד מארבעה) בריף בעומק של כשני מטרים, נופלים עד לתחתית בעומק של כ-30 מ'. קרני האור שנכנסות דרך החורים יוצרות מראה מרשים מאוד. אחרי שיטוט קצר במערה יוצאים לכחול ומתחילים לצלול לאורך הקיר העצום, כאשר לא רחוק מאתנו עוברים כרישי ריף שונים ונפוליאונים.
צלילה שנייה נערכה ב- New Drop Off - עוד צלילת קיר מרשימה, המון דגי ריף צבעוניים כרישים וברקודות. צלילה שלישית שוב ל- German Cannel לחפש מנטות, הפעם ללא הצלחה.
צלילה רביעית. סוף סוף מגיעים ל- Blue Corner, שכשמו כן הוא, "פינה" בריף, שהיא נקודת מפגש לזרמים בכיוונים שונים. הזרמים החזקים מושכים לאזור הרבה כרישים ודגים גדולים אחרים. אחרי צלילת קיר מדהימה המלווה בגורגוניות ענקיות, להקת ברקודות עצומה וכמה כרישים מגיעים לפלטו המפורסם. הפעם אין זרם חזק, אז פשוט נעמדים שם וצופים בכרישים, הנפוליאונים ושאר הדגים שעוברים מולנו.
צלילת הבוקר של היום השלישי היא ב- Peleliu Express. בתדריך הבוקר מודיעה לנו לין, האחראית על הספינה, כי היא חייבת להזהיר אותנו שהאזור ידוע לשמצה בכך שכל שנה נהרג שם צולל כתוצאה מהזרמים החזקים, "אז שנשתדל להישאר קרובים למדריכים". אבל אז היא מרגיעה ומציינת כי עכשיו זו לא העונה המתאימה לזרמים וכי אנחנו יכולים לצפות לצלילה שקטה ורגועה לאורך הקיר.
הצלילה היתה הכל חוץ מרגועה. עם תחילת ההעמקה, הזרם החזק זרק אותנו מעל הריף. לאחר מאמץ הצלחנו להגיע לצידו ונסחפנו במהירות עצומה לאורך הקיר. בנקודה מסוימת נקשרנו עם הווים (וו מתכת שמחובר למאזן ע"י חבל) לנקודה מתה בריף ופשוט ראינו איך הכרישים נעים בקלילות, כמו משחקים בזרם שכמעט תולש לנו את המסכות והווסתים מהפנים. אחרי כמה דקות כאלו, התנתקנו ונתנו לזרם להרחיק אותנו לכחול ולחניית הבטיחות.
רק כשעברנו עם הסירה את המקום שבו ירדנו לצלילה, הבנו איזה מרחק עצום עברנו.
מכאן והלאה, אנחנו ושאר הצוללים כבר לא סומכים יותר על תחזיות הזרמים של הצוות... (לזכותם יאמר שמשטר הזרמים בפלאו ידוע כמאוד לא יציב ומשתנה במהירות וכנ"ל גם מזג האוויר).
צלילה שנייה התבצעה מהצד השני של Peleliu, באתר הנקרא Peleliu Wall - עוד צלילת קיר מרשימה עם הרבה הרבה כרישים מסביב.
לפני הצהרים יצאנו לסיור יבשתי על האי Peleliu, שהיה אתר קרבות עקוב מדם במלחמת העולם השנייה. עקב אי הבנה וים גבוה הסירה מאחרת לאסף אותנו, כך שנתקענו כמה שעות על האי.
לאחר ארוחת הערב ירדנו לצלילת לילה בדריפט קל, תוך שאנו מתמקדים בדברים הקטנים ובעיקר בחשופיות ובסרטנים. צלילת הלילה הייתה הרבה פחות מרשימה מצלילות היום, מה שגרם לנו, בשלב הזה, לוותר על שאר צלילות הלילה.
את היום הרביעי פתחנו בצלילה נוספת ב- Blue Corner. בהחלט אתר ששווה יותר מצלילה בודדת, וכרגיל היו שם המשתתפים הקבועים: כרישים, ברקודות, נפוליאונים ו- Big Eyes.
צלילה שנייה נערכה ל- Turtle cove, עוד חור כחול שנכנסים אליו כמעט מגובה פני הים ויוצאים לכחול בעומק של כ-17 מטר ואז לקינוח מבצעים צלילת קיר יפה. הצלילה השלישית היתה ב- Ferns Wall, עוד קיר מרשים בכמויות הגורגוניות שבו.

את היום סגרנו בצלילה נוספת ל- Blue Corner. הפעם חיכתה לנו שם 'מכונת כביסה' שזרקה אותנו קדימה ואחורה עם הזרם, מה שהקשה מאוד על העבודה עם הווים. מי שבכל זאת הצליח זכה בתואר הנכסף Underwater hooker.
היום החמישי הביא אותנו ל- Virgin Blue Hole - עוד חור כחול ויציאה בעומק 30 מ' ואז צלילה בתוך קניונים, תעלות ומערות קטנות. צלילה שנייה ל- New Drop Off, שם נצפו כרישים רבים נפוליאונים וברקודות.
צלילה שלישית ב- Siaes Tunel: נכנסנו דרך פתח ענק בקיר, צללנו כ-50 מ' במערה ויצאנו דרך פתח מקושט בגורגוניות ענקיות במיוחד.
לפני הצלילה הבאה, במקום לחזור לספינה, ירדנו לחוף Ulong beach, חוף לבן ומדהים, עם עצי קוקוס ומים בצבע טורקיז. על החוף אנחנו נחים קצת עם קפה ועוגות ומי שלא התעצל ויצא לשנרקל זכה לראות המוני דגי Picasso trigger קטנטנים. מייד אח"כ צלילה ב- Ulong Channel. בתדריך נאמר כי בדרך כלל צוללים עם הזרם לתוך התעלה. לנו לא היה זרם, אז צללנו לאורך הריף. בצלילה זו נצפו, שוב, כרישים רבים וכן שני Devil Rays.
יום הצלילות האחרון החל בשנירקול מדהים ב- Jellyfish Lake, אגם מים מלוחים שמקושר אל הים דרך חלחול בלבד, ובו אינספור מדוזות שנכלאו באגם, ללא קשר לים הפתוח. עם הזמן הן איבדו את הארס שלהן, זאת כיוון שאין להן כמעט שום אויב טבעי באגם. את המזון שלהן הן משיגות באמצעות סימביוזה עם אצות פוטו סינטטיות. באגם חיות כיום, על פי ההערכה, כ-20 מיליון מדוזות, שקופות ועדינות (טילוף לא זהיר עם הסנפירים יכול להפוך את המספר בקלות ל-40 מיליון). קשה לתאר במילים את החוויה המדהימה של שחייה בתוך ענן המדוזות שעוטפות אותך מכל הכיוונים. אומנם זה "רק" שנירקול אבל זו בהחלט אחת החוויות התת-ימיות המדהימות ביותר.
הצלילה הבאה הייתה ל- Iro-Maru Wreck, ספינת משא יפנית שנפגעה במלחמת העולם ה- II ושקעה. ריאות לא כל כך טובה, אבל Wreck מרשים בגודלו.
אחרי הצלילה הזאת הספינה מפליגה חזרה לנמל בקורור. מגיעים ויוצאים שוב, הפעם לצלילה ב- Chandelier Cave. זוהי מערה המורכבת מארבעה חדרים, שבכל אחד מהם התקרה היא מעל לקו המים והמעבר מחדר לחדר הוא בצלילה רדודה של בין ארבעה לתשעה מטרים. בתוך המערה יש נטיפי סלע מרשימים.
צלילה אחרונה בפלאו הייתה ל- Mandarinfish Lake - מפרצון סגור כמעט לחלוטין, שבו דגי Mandarin יוצאים לחיזור והזדווגות לפני השקיעה. אלו דגים קטנים וצבעוניים מאוד, אך גם ביישנים ופחדנים וקשה למדי למצוא אותם ועוד יותר לצלם אותם. לנו המליצו כי מי שבכל זאת רוצה, כדאי לו להכנס למים לפני שחשוך לגמרי, לא להדליק את הפנס ולחכות עד שזוג מוצא זה את זו. רק אחרי שהם "עסוקים", לא מפריע להם יותר אור הפנס, או נוכחות הקהל. אנו קיבלנו תדרוך שאין לצאת מהמים ללא הוכחות שראינו אותם. אחרי כשעה יצאנו עם הוכחות, אך בחוסר רצון, בידיעה שזו הצלילה האחרונה שלנו בפלאו.
את הערב האחרון על הספינה חגגנו בבר-בי-קיו חגיגי וביום המחרת עשינו סידורים אחרונים: החתמת לוג בוקים, תשלומים, החלפת כתובות ותמונות אחרונות ועזבנו בצער רב את הספינה לכיוון המטוס שיחזיר אותנו למנילה ויותר מאוחר לארץ.