המוטו די פשוט, אומר הכותב וצריך רק ליישם אותו. וזה הולך ככה: מוכנות היא המפתח לניהול מקרי חירום במהירות וביעילות. את המוכנות ניתן ליישם בשלושה תחומים: מוכנות אישית, מוכנות בציוד ומוכנות במידע. ואפשר גם לעבור קורס צוללי הצלה

* דורון זיו

צלילה. הכחול הגדול. למי שיודע מה זה, אין צורך להסביר. למי שלא יודע - אי אפשר להסביר. לך תסביר את תחושת הריחוף המופלאה, לך תסביר את החוויה הכמעט דתית של קירבה וחיבור לטבע באופן ישיר וחזק. לך תסביר את הרגשת האינדיבידואל, ה"אני" הקורא תיגר על אופקי המין האנושי, להם הורגלנו משחר ילדותנו. ובכל זאת, לעיתים, מתלווה לצלילה ולתחושות המופלאות הללו גם פן מאיים משהו. תחושת הסיכון והסיכון עצמו.
כל צולל חשוף לשורה של סיכונים מעצם כניסתו לסביבה הימית. נכון, ציוד הצלילה, ההכשרה אותה עברנו ונהלי הצלילה עליהם אנו שומרים, אמורים להוריד את רמת הסיכון למינימום. אך, כמו בתחומים נוספים בחיים, גם כאן אין רק "שחור" ו"לבן". התחומים האפורים בניהול סיכוני הצלילה הם הקובעים את מידת חשיפתנו לסכנה, ולרוב, את יכולתנו להגיע אל אותם תחושות ורגשות נחשקים.
השאלה הראשונה אותה יש לשאול היא "מה אני יכול לעשות על מנת להיות מוכן למקרה חירום"? בואו ניקח לדוגמא צניחה חופשית,. ספורט אתגרי, מלא באדרנלין, מיוחד, המתבצע בסביבה חריגה. כולנו יודעים ומבינים מדוע כל צנחן נושא עימו מצנח רזרבי, אפילו מבלי שאנו עוסקים בספורט. מוכנות. זה שם המשחק.
בחזרה לצלילה, מוכנות היא המפתח לניהול מקרי חירום במהירות וביעילות. את המוכנות ניתן ליישם בשלושה תחומים: מוכנות אישית, מוכנות בציוד ומוכנות במידע.
מוכנות אישית היא לא יותר מאשר שמירה על כושר גופני ונפשי מתאים לצלילה. כולנו זוכרים כי אין לצלול כאשר אנו מצוננים, נוטלים תרופות או מרגישים ברע. אבל מה לגבי צולל שמן במקצת, שהפעם האחרונה בה עלה במדרגות היתה לפני שנתיים, ואשר יוצא לצלילה בסטי"ל בנהריה, בה יש זרם קל? צולל זה יגיע מן הסתם במהרה למצב של מאמץ גופני לו הוא אינו רגיל. מאמץ מתחת למים מוריד מיידית את רמת ההנאה מהצלילה, ובהחלט מהווה גורם משמעותי בהעלאת הסיכוי למקרי חירום. עלינו לשמור על כושר גופני המתאים לסוג הצלילה ולתנאי הים באתר בו אנו מבקשים לצלול. לא פחות חשוב הוא הכושר הנפשי, או מידת מוכנותנו מבחינה נפשית ורגשית לצלילה. נסו להיזכר בתחושות לפני צלילת הלילה הראשונה שלכם. פרפרים בבטן, לחץ נפשי קל וגרון יבש, היו מנת חלקי בפעם הראשונה בה עמדתי לפני צלילת לילה. אני מרגיש חופשי להניח שגם אתם סבלתם מתחושות דומות. לחץ נפשי הוא אחד הגורמים העיקריים לשיקול דעת לא נכון, וכתוצאה, לפעולה לא נכונה מתחת למים. איך מתגברים? טכניקה אחת היא "חזרה מנטלית", מעין ויזואליזציה של העומד להתרחש וחזרה על הפעולות הנדרשות. טכניקה אחרת, לא פחות יעילה וחשובה היא לשאול. כן, כן, פשוט לשאול את המדריך ואת הצוללים המנוסים יותר את מה שמציק לכם. חוסר הידיעה הוא גורם פסיכולוגי חזק מאוד, אותו יש לנטרל ככל הניתן.
מוכנות בציוד חשובה לא פחות. שוב, אין הכוונה לצלילה עם אוקטופוס, כי אם לאותם פריטי ציוד העשויים לגדוע התפתחות של מצב חירום בעודה באיבה. סיפור: באחד מימי שישי לפני שנים מספר, יצאנו מספר חברים לצלילה באזור חיפה. העמסנו הציוד על סירה של אחד החבר'ה, ויצאנו לאתר. לאחר הצלילה, משהתחלנו בנסיעה חזרה למעגן, הסתבך פרופלור הסירה בשאריות רשת דייגים שצפו על פני המים. למרות ניסיונותינו הנואשים, לא הצלחנו לפרק את הפרופלור (כמובן שלא היה ארגז כלים בסירה). לא רק זאת, גם מכשיר הקשר שבק חיים, כיון שלא הוטען בלילה שלפני. סופו של סיפור: לאחר כשעה נאספנו על ידי ספינת חיל הים שעברה במקום והבחינה בסימני המצוקה שלנו. טיפשי, לא? לכן, בהתאם לאתר הצלילה, מספר הצוללים והקירבה למרכז רפואי מיומן, יש לתת הדעת על שיקולי ציוד נוסף. בנוסף, כושר אלתור הוא דבר חשוב מאין כמותו בניהול מצבי חירום. לא תמיד יתאים הציוד הקיים למצב המתפתח. אלתר לפי הצורך. גלשן גלים, לדוגמא, יכול לשמש גלגל הצלה מצויין אותו אפשר להשליך לצולל הנסחף הרחק מספינת הצלילה עם הזרם.
אלמנט קריטי לא פחות הוא הידע כיצד להשתמש בציוד. זכור לי מקרה שאירע לפני שנים לא רבות, בו יצאה קבוצת חברים לספארי צלילה עצמאי בסיני. הקבוצה כללה צוללים מנוסים ואחראים, אשר דאגו אף לקחת עמם מיכל חמצן, Just in case. למזלם הרע, כאשר אחד מחברי הקבוצה נזקק לחמצן, לא ידע אף אחד מהצוללים כיצד להשתמש בערכה, כיצד להרכיב את מסיכת החמצן לווסת, ואיזה קצב זרימה יש לקבוע. במקרה זה הסיפור הסתיים בטוב, אך לא בזכות הצוללים כי אם בזכות הפינוי המהיר. עלינו לדעת כיצד מתפעלים את כל פריטי הציוד הנמצאים בידינו, כי אחרת לא נוכל להפיק מהם את המירב.
מוכנות המידע היא גורם הנזנח לעיתים תכופות מדי, במיוחד במחוזותינו הישראליים. איזה מידע חשוב לדעת לצורך ניהול הסיכונים? הבה נחזור לדוגמאות. יום אביב נעים, והחבריה יושבים אצל אומבארק במפרץ הכרישים בסיני. מישהו מציע צלילה בראס נצראני. תוך דקות מעטות הציוד מוכן, מונית מקומית מסיעה את כולם לאתר והצלילה עומדת להתחיל. אז מה חסר? את האתר מכירים מצלילות קודמות, ובתנאי הים כולם מנוסים. איזה מידע דרוש? בתור התחלה, מספרי הטלפון של מרכזי רפואת הצלילה ומרכזי הצלילה הקרובים אליכם. תא הלחץ באילת, תא הלחץ בשארם א שייך ומרכז הקישור הרפואי של האו"ם, הם רק דוגמא למידע מסוג זה. מידע נוסף אותו מומלץ להכין מראש הוא בנייה של מעין "תכנית חירום" למצבי מצוקה. דף נייר ובו רשומים הדברים אותם יש לעשות במקרי חירום, "תרשים זרימה" בסיסי של סדר הפעולות, מספרי טלפון ליצירת קשר עם ביתו של כל אחד מהצוללים וכו'. נשמע פרנואידי? אולי, אבל פעולות פשוטות אלו יכולות להוות את ההבדל מבחינת המוכנות לסיכון, וכפועל יוצא, מהירות התגובה.
צולל טוב הוא צולל השואף להיות טוב יותר. לפתח ולשמור על כישורי הצלילה שלו, ולהגיע למיצוי ההנאה מהתחביב/דרך החיים שלו. חלק מארגוני הצלילה מציעים תכניות המיועדות לצולל הרוצה ללמוד כיצד לעשות זאת. תכניות הכשרת צולל ההצלה הן חלק חשוב וצעד משמעותי בהרחבת הידע והניסיון מעבר לרמת הצלילה הספורטיבית הבסיסית. צוללי הצלה לומדים להתבונן לא רק בעצמם, ולהכניס למערכת השיקולים שלהם את טובתם של חבריהם לצלילה. תכניות ההכשרה מכינות את הצוללים לעזור במניעת בעיות, ובמידה ויש צורך, לנהל את מקרי החירום באמצעות מגוון של שיטות. הקורס, אף על פי שעוסק בנושאים רציניים, מעניין ומהנה מאין כמוהו, ומחשב בעיני רוב מקצועני הצלילה כצעד המשמעותי ביותר בפיתוח מיומנות הצולל.

* דורון זיו, מנכ"ל PADI בישראל

לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן