"קיצורי-דרך", אילתורים, התקנים תוצרת בית, חוסר באמצעי ניטור, ארגון והרכבה רשלניים של ציוד הצלילה, הינם מונחים שאין להם מקום בעולם הצלילה הספורטיבית, אך במיוחד לא כשמדובר בצלילה טכנית. מקרה פרטי עם מוסר השכל כללי

ד"ר רונן בר, המכון לרפואה ימית

צלילה טכנית הנה צלילה החורגת מגבולות צלילת האוויר, ומערבת, על פי רוב, שימוש בתערובות גזים שונות, תחנות דקומפרסיה ולעיתים אף שימוש במכשירי צלילה ממחזרי נשימה.
בשונה מצלילה ספורטיבית המאופיינת בארגון והרכבה מהירים יחסית של ציוד הצלילה, בצלילה הטכנית נדרש הצולל להקדיש יותר זמן ומחשבה לארגון הציוד בצורה נוחה ובטיחותית לשימוש.
כשלים בתכנון הצלילה וארגון לוקה בחסר של ציוד הצלילה, במקרה של הצלילה הספורטיבית, מצבים המאפיינים לא פעם את הצולל הישראלי, מקצינים אף הם במקרה של הצלילה הטכנית ועלולים, לא פעם, להסתיים בצורה טראגית.

כשלים בארגון הציוד
סיפור המקרה המובא בסקירה זו, מתאר מקרה מוות של צולל טכני מיומן, שמספר כשלים בארגון הציוד והרכבתו גרמו לתאונה הקטלנית.
האיש שלנו, צולל מערות מנוסה בן 47 ,עם עבר רפואי תקין, צלל לעומק 47 מ' כשהוא נושא על גבו שני מיכלים. האחד הכיל אויר דחוס, והשני הכיל תערובת ניטרוקס 50% (תערובת דקומפרסיה). כעבור 19 דקות, בעומק של 47 מ', נצפה הצולל כשהוא צף וראשו כלפי מטה.
הצולל לא הגיב לסביבה. הווסת היה מחוץ לפיו, וסנפיריו נעו בתנועת רעד.
הצולל הועלה על ידי חבריו לעומק של 15 מ', ולאחר חניית דקומפרסיה של יתר הצוללים הוא הועלה לפני המים. עם ההגעה לפני המים החלו ניסיונות החייאה, שהופסקו כעבור 43 דקות, עת הוכרז על מותו.
גופת הצולל הועברה לנתיחה שלאחר המוות. בצילום רנטגן נצפו כמויות גדולות של גז בגופה ובנתיחה נמצא גז זה במערכת כלי הדם הוורידית ובשני צדי הלב.
בנתיחת הלב נמצא דם קצפי עם כמויות גז גדולות במדורי הלב. אנליזה של גזים מהחדר הלבבי הימני העלתה ריכוז של 20.6% חמצן ו-75.9% חנקן. כן נצפו שטפי דם בלשון, בריאות ובשריר הלב. במוח נמצאה בצקת ושטפי דם סביב חדרי המוח.
בדיקת הציוד העלתה, שהצולל נשם ממיכל הניטרוקס רוב משך הצלילה, בעוד שזה היה מיועד רק למטרת הדקומפרסיה. לכל מיכל היתה דרגה ראשונה נפרדת, שחוברה למחבר בעל מתג דו כיווני. התקן זה נבנה עבור הצולל בסדנת הנדסה מקומית, ואפשר לצולל לעבור ממיכל למיכל במהירות. מהתקן זה יצאה הדרגה השניה המשותפת לשני המיכלים.
שני המיכלים היו בצבעים שונים, כאשר מיכל האוויר הדחוס היה צבוע בשחור והצנרת שלו סומנה בסרט צהוב, ואילו מיכל הניטרוקס היה צבוע בצהוב והצנרת שלו לא סומנה.
זאת ועוד, בווסת נמצא קרע בחלק הפומי וסימני נשיכה, כאשר לצולל לא היתה מסכת פנים שלמה ורק עיניו ואפו היו מכוסים במסיכה.

דיון:
הצולל הטכני נדרש להקפדה יתרה בכל הקשור להרכבה וארגון ציוד הצלילה על מנת למנוע טעויות וכשלים עליהם הוא עלול לשלם מחיר כבד.
במקרה שתואר כאן, מספר מוקדי כשל הביאו להרעלת החמצן ולמותו של הצולל:
א.חוסר ההתאמה בין צבע המיכל לצנרת המיכל, כך שיתכן והצולל חשב שהעברת המתג אל הצנרת הלא מסומנת תשחרר אוויר דחוס אל הווסת, אך זו הובילה למיכל הניטרוקס ולא לאוויר.
ב.המתקן המאחד את שני המיכלים לצנרת אחת, יוצר בסדנה מקומית, ללא עמידה בתקני בטיחות נדרשים, והמתג המעביר מצנרת אחת לשניה עבר ממצב למצב בהפעלת לחץ מינימלי.
ג.הצולל השתמש במסיכה, שלא כיסתה את פניו לחלוטין, אלא רק את עיניו ואפו. בזמן התקף הפירכוס השתחרר הווסת מפיו והביא לטביעה. מסיכה מלאה המכסה גם את פיו של הצולל היתה מפחיתה את הסיכון לטביעה.מסיכת פנים מלאה נחוצה בצוללי תערובת המועשרת בחמצן, או בצוללי אוויר לעומקים גדולים, שם הסיכון להרעלת חמצן מוחית גבוה יותר.
ד.אנלייזר של לחץ החמצן בתערובת הנשימה חיוני בצלילות עם תערובות עשירות בחמצן, והעדרו במקרה זה תרמה לתוצאה הטראגית.
סיבת המוות הייתה טביעה עקב הרעלת חמצן. הרעלת החמצן המוחית גרמה לפירכוס עם תנועות "רעד" אופייניות בגפיים ונשיכת לשון, בעטייה פלט הצולל את הווסת מפיו וטבע.
שימוש בניטרוקס 50% בעומק 47 מ' הביא ללחץ חלקי של חמצן של 2.9 אטמוספירות למשך חשיפה של 19 דקות. הלחץ החלקי המקסימלי של חמצן המותר בצלילה הנו 1.6 אטמוספירות לחשיפה בודדת של עד 45 דקות.
לרוב, ההמלצה היא לא לחצות את גבול ה-1.45 אטמוספירות של חמצן, כאשר יש הטוענים שגם בטווח שבין 1.2-1.45 קיים סיכון מוגבר להרעלת חמצן מוחית, בעיקר בנוכחות גורמי סיכון נוספים כגון: מאמץ ניכר, אגירת פחמן דו חמצני וכו'. תערובת הגז ממנה נשם הצולל מומלצת לעומק שאינו עולה על 14-18 מ', כתלות במשך החשיפה, ולרוב משמשת רק למטרת דקומפרסיה בעומקים הרדודים מהמצוין לעיל.
תסחיף גז מוחי ומחלת דקומפרסיה הנן סיבות פחות סבירות למותו של הצולל, בהתחשב בכך שהצולל נמצא מחוסר הכרה עוד לפני העליה לפני המים. ההסבר לנוכחותו של גז רב בנתיחה הוא למעשה שיחרור חנקן מהרקמות לאחר המוות, ויתכן אף חבלת לחץ סביב המוות.
קיימת רשימה ארוכה של סימפטומים "מינוריים" העשויים להקדים את הופעתו של פירכוס בהרעלת חמצן מוחית כגון: חיוורון בפנים, הזעה, שינויים בראיה, סימפטומים אקוסטיים, בחילה, הפרעה בנשימה, פיברילציות בשפתיים, רעד בלחיים ועוד. סימפטומים אלה תוארו על ידי דונלד כבר בשנת 1947, לאחר שחשף צוללים בריאים ללחץ חלקי של חמצן ב-3 אטמוספירות, עד להופעת הסימפטומים, דה עקא, לא תמיד הופיעו סימפטומים אלה לפני הופעת הפירכוס הכללי, מה גם שרצף המאורעות עד לפירכוס היה כל כך מהיר, כך שלא ניתן היה להיעזר בהופעת סימפטומים אלה כסימן אזהרה.

לסיכום:
צלילה טכנית הנה צלילה מקצועית השונה בתכלית מהצלילה הספורטיבית. צלילה זו מחייבת ידע נרחב בפיסיולוגיה של צלילה, היכרות מעמיקה של ציוד הצלילה, הקפדה על ציוד צלילה ופרופיל צלילה בטיחותיים המותאמים למטרת הצלילה, תכנון מעמיק של הצלילה לרבות תכנית גיבוי למקרה חירום, והקפדה על מערך סיוע זמין לצולל עם יכולת תגובה מהירה בשעת תקלה.
"קיצורי-דרך", אילתורים, התקנים תוצרת בית, חסר באמצעי ניטור, ארגון והרכבה לוקים בחסר של ציוד הצלילה, הנם מונחים שאין להם מקום בעולם הצלילה ככלל ובצלילה הטכנית בפרט.

מראי מקום לקריאה מורחבת:
1. Pennefather J. Technical diving. In: Edmonds C, Lowry C, Pennefather J, Walker R  editors. Diving and subaquatic medicine. 4th ed. New York: Arnold, 2002.
2. Lawrence CH. A diving fatality due to oxygen toxicity during a "technical" dive. MJA 1996; 165: 262-263.
3. Joiner JT, Nitrox diving. In: Joiner JT. ed. Noaa diving manual. 4th ed. Flagstaff: Best publishing company, 2001.
4. Joiner JT, Mixed-gas and oxygen diving. In: Joiner JT. ed. Noaa diving manual. 4th ed. Flagstaff: Best publishing company, 2001.
5. Clark JM, Oxygen toxicity. In: Bennett P, Elliot D. editors. The physiology and medicine of diving .4th ed. Philadelphia: WB Saunders, 1993.
6. יונסקו ד. שיח טכנאים. ים; גליון 85: עמודים: 64-66, 2002.