ספארי צלילות יומי בסיני עם מועדון אקווה ספורט התגלה כפתרון אידיאלי לקצרים בזמנם הרוצים בכל זאת לצלול במים זרים

כתב וצילם: מישל בראונשטיין

כאשר אני יורד לאילת לצלול, לעתים נמאס לי להגיע שוב ושוב לאותם אתרים קבועים ומתחשק לי לראות מקומות חדשים ואף לקפוץ לסיני לביקור. לצערי, בדרך כלל אין לי זמן מספיק לטיול ארוך, לספארי של ארבעה, או חמישה ימים בדרום סיני, וזה מרגיז אותי! במהלך שהותי האחרונה באילת, מצאתי פתרון נהדר וזול לבעיה: ירדתי לצלול עם מועדון אקווה ספורט במהלך שיט בן יום אחד.
הספינה  יוצאת מטאבה בבוקר ושטה לעבר שניים, או שלושה אתרי צלילה שונים (תלוי בעונה) מתוך מבחר של כעשרה אתרים, הנמצאים בין טאבה לנואיבה. אמנם, אין מה להשוות בין אתרים אלו לאתרים המעולים בדהב, או בשארם-אל-שיך, אך עדיין מדובר במקומות נפלאים ושונים מאוד מאלו, שהורגלו להם באילת. ניתן למצוא בהם שוניות אלמוגים מסוגים שונים, שלעולם לא נראה במים ישראלים וכן להקות דגים רבות ומגוונות.
למזלנו, מעבר הגבול לסיני היה הליך מהיר וקצר, הרבה יותר מן התקופה בה רצנו מצריף אחד למשנהו. לאחר חציית הגבול אין צורך במכונית - פשוט הלכנו מספר מטרים אל מועדון אקווה ספורט בטאבה.

ספינת הצלילה, "קווית סאלם", שעגנה לחוף המועדון נראתה סימפטית ומסודרת - כמו אותן ספינות, המשמשות לסיורים יומיים בדרום סיני. הספינה מאובזרת באופן מלא ומקצועי לנוחות הצוללים. על סיפונה צוות מצרי חביב ומקצועי, אשר ישמח לעזור בכל בעיה וכן שני מדריכי צלילה - ישראלי בשם ראובן (שבדיוק חזר משנתיים בתאילנד) ומצרי בשם חליל, המכיר כל דג ואבן באזור.
התחלנו בסיור במעבר ליד אי האלמוגים. לאחר שעתיים, שבילינו בשיט דרומה, הגענו לאתר הראשון ובו עלינו על ציודנו וקפצנו למים הקרירים מן הסיפון האחורי. באתר הראשון, "מאסרה אל מוקבילה", הייתה ראות נהדרת למרחק של 20 מטר. למעשה מדובר בריף אנכי מלא באלמוגים שונים אך עם דגה מועטה מאוד. האתר השני, העונה לשם "הריף של זאק", היה גם הוא בעל מים שקופים וראות טובה והכיל שוניות אלמוגים רבות. באתר זה גם מצאנו דגים רבים ומגוונים ואף ברקודות. הריף של זאק גם ניחן בצבעוניות מקסימה ומשובבת עין, הרבה יותר מן האתר הראשון, שהיה קודר מה. באתרים אלו צללו מעט מאוד צוללים מאז 1982 ולכן הם נקיים ושמורים במצב מעולה.

לאחר שתי צלילות אלו, סעדנו את ליבנו בארוחת צהרים טעימה ובשרית, תוצרת שף המועדון, והמשכנו במנוחה קצרה תוך כדי שיזוף ופטפוט, במהלך השיט חזרה לטאבה. מעבר לשתי צלילות נפלאות אלו, נהנינו מאוד מן האווירה של סיני ומעצם הרעיון של "קפיצה לחו"ל". אציין כי הפתעה נוספת הייתה, שהפלאפון היה זמין כל אורך השיט! (יש קליטה בערך עד נואיבה). יצאנו מאילת בשעה 08:30 בבוקר, ובשעה 17:00 כבר היינו חזרה במועדון אקווה ספורט באילת. למעשה, אכלנו ארוחת בוקר וערב בישראל ובין לבין קפצנו לטיול בחו"ל.