בקיץ מעמיסים את ציוד הצלילה על האוטו, יורדים לאילת וצוללים. אבל מה עושים בחורף, כשקר? דורון ברקת ירד למועדון הצלילה מנטה באילת, ללמוד מהסקוטים כיצד הם צוללים במים הקפואים - ולא מתקררים (רמז: חליפה יבשה)

מאת: דורון ברקת.

רובינו בוודאי נצלול רוב חיינו בקיץ ובאזורים חמים יחסית. אבל בעשותנו כך אנחנו מפספסים המון ומפסידים חוויות צלילה מרהיבות ביופיין, הנמצאות באזורים הקרים יותר: סקוטלנד, פינלנד, בקוטב ואפילו אצלנו בארץ - בחורף. גם כאן, לעיתים, יורדת הטמפרטורה בחורף לרמה שגורמת לכל אחד מאיתנו להעדיף את המיטה החמה על פני הצלילה הקרה.

בדיוק לשם כך נוצרה חליפת הצלילה היבשה. מקורותיה של החליפה היבשה טמונים בחליפת האמודאים העתיקה, בה הורכבה על ראשו של הצולל קסדת נחושת כבדה, והאוויר הוזרם לקסדה מפני השטח. אולם מאז ועד היום זרמו מים רבים בקישון, והחליפה היבשה שינתה את פניה לחלוטין. למעשה, היא דומה יותר לחליפת הצלילה הרטובה, המוכרת לכל אחד ואחד מאיתנו.

הרעיון הטמון בשימוש בחליפת צלילה יבשה, הוא בכך שניתן ללבוש מתחתיה בגדים חמים (בדרך כלל בגדים, העשויים מחומר סינטטי מחמם כגון פליז), וכך לשמור על חום הגוף בעת צלילה במים קרים, או בצלילה טכנית, בעומקים בהם הטמפרטורה נמוכה. החליפה אטומה למים לחלוטין, וכדי למנוע מהלחץ הסביבתי "למעוך" אותנו במהלך ההעמקה, לתוך החליפה מוזרם אויר, המאפשר לנו להשוות את הלחצים – ממש כמו שאנו עושים במסכה, ע"י הזרמת אוויר לחלל המסכה דרך האף.

הסוגים
ישנם שלושה סוגים עיקריים של חליפות צלילה: חליפת נאופרן דחוס, חליפה תלת שכבתית וחליפת גומי מגופר. חליפת הנאופרן הדחוס דומה מאוד במראה לחליפת הצלילה הרטובה שלנו, והיא גם עשויה מאותו החומר. ההבדל נעוץ בעובי הנאופרן, בצורת התפירה ובאטמים שנמצאים בשרוולים ובצוואר. הנאופרן עצמו בדרך כלל עבה יותר – כ- 7 מ"מ, אולם הוא נדחס ע"י מכבש בתהליך ההכנה – פעולה שהופכת אותו ליותר קשיח, דחוס ובעל בועיות אוויר קטנות יותר. תפירת יריעות הנאופרן מתבצעת בשימוש בתפר כפול, ולכל אורך התפרים נמרח דבק, שאוטם את החליפה לחלוטין.

בניגוד לחליפת הנאופרן, החליפה התלת-שכבתית אינה מחממת בפני עצמה, אולם היא מספקת הגנה טובה יותר ובידוד מהמים. היא עשויה משתי שכבות של ניילון מאסיבי ושכבה אמצעית של גומי סינטטי מסוג "פוליאיזובוטילן" – ממש כמו חליפת החלל, בה משתמשים האסטרונאוטים.

חליפה יבשה מגומי מגופר היא הסוג הישן ביותר של חליפה יבשה שעדיין נמצא בשימוש. היא לא נוחה ללבישה והתנועה בה די מוגבלת, אבל רמת האטימה שלה למים גבוהה מאוד. גומי מגופר הוא, למעשה, פולימר שנוצר ע"י בתהליך של יצירת תרכובת עם גפרית. תהליך הגיפור הופך את הגומי לקשיח יותר ועמיד יותר בפני התפוררות ושחיקה לאורך השנים. חליפה זו היא הכי פחות נוחה, אבל גם הכי עמידה לאורך זמן וגם די זולה. בארץ לא ניתן למצוא חליפה מסוג זה, והאמת, שגם די קשה להשיג חליפה תלת-שכבתית חדשה.

פולימר שנוצר בתהליך תרכובת עם גופרית. חליפה יבשה

קורס חליפה יבשה
קורס החליפה היבשה נמשך בין יום ליומיים, והוא כולל שיעורים עיוניים, צלילת תרגול בבריכה ושתי צלילות ים. השיעורים העיוניים כוללים שיעור על ההיסטוריה של חליפה יבשה, סוגי החליפות השונות ומטרות השימוש השונות בחליפה. שיעור נוסף עוסק בדגשים בלבישת החליפה, צלילה איתה, טכניקות איזון במים, היחלצות ממצבים מסוכנים וטיפול בבעיות צלילה שגרתיות (ריקון מסיכה, טיפול בציוד וכו') במהלך הצלילה.

לאחר שיעור זה מתקיימת צלילה בבריכה, בה מתרגלים מיומנויות צלילה "רגילות", כמו מציאת ווסת, הורדת מסיכה והשבתה, ריקון מסיכה, הורדת מאזן ואף החלפת הציוד כולו בין צוללים מתחת למים. בנוסף, מתרגלים איזון באמצעות הזרמת אוויר לתוך החליפה, היחלצות ע"י גלגול ממצב, בו האוויר נכלא ברגליים וגורם להם לעלות כלפי מעלה, וכן שחרור האוויר באמצעות שסתום הזרוע.

במועדון מנטה, מועבר הקורס ע"י סאם פרקינס, מדריך צלילה וותיק מאוד מסקוטלנד, ובעליו של מועדון צלילה בגלזגו, משך עשרים שנה, עד אשר עלה ארצה לפני שלוש שנים. "טמפרטורת המים בסקוטלנד בקיץ, מגיעה ל- 13 מעלות בלבד, ולכן כמעט כל הצלילות שם נעשות בחליפה יבשה, ועם ביגוד חם מתחת", אומר פרקינס. "לעיתים נדירות זכיתי לצלול בחליפה רטובה רגילה, ואילו היום בארץ כולם מסתכלים עליי כמו משוגע – כאשר הם רועדים מקור, ואילו אני צולל בחליפת "שורטי" בעובי 3 מילימטר בלבד".

שיעור ראשון: היסטוריה
זהו שיעור המבוא לקורס. בשיעור זה נלמדת ההיסטוריה שהובילה לפיתוח החליפה היבשה – עוד לפני המצאת הסקובה, כאשר האמודאי היה מקבל את אספקת האוויר באמצעות צינור המחובר לפני הים. השיעור סוקר את האנשים שפיתחו את החליפות, החל מג'ובני פירלי האיטלקי, שהמציא חליפה יבשה בשנות השלושים של המאה הקודמת, דרך החליפות של החברה הבריטית סיאבה-גורמן, שקיבלו תאוצה בפיתוח בתקופת מלחמת העולם השניה, ועד לחליפות המודרניות, המיוצרות כיום.

שיעור שני: החליפה היבשה, על סוגיה וחלקיה
אחרי הפסקה לקפה וסיגריה (למעשנים מבינינו), מתחיל השיעור השני, שעוסק בסוגי החליפות היבשות, שישנן כיום בשוק, ההבדלים ביניהן ויתרונות מול חסרונות. בשיעור זה הראה לנו סאם שתי חליפות תלת-שכבתיות וחליפת נאופרן. יתרונות וחסרונות ניתן למצוא, כמובן, בכל סוג וחומר, ובסופו של דבר, בבואנו לרכוש לעצמנו חליפה יבשה, הבחירה תעשה על סמך הנוחות, אופן השימוש, מיקום השימוש וכמובן – התקציב.

לצלילות ספורטיביות במים קרירים, מומלצת חליפת נאופרן. בעיה: היא יקרה יותר על פי רוב בכ- 30% מחליפה תלת שכבתית, וגם יותר קשה לאתר בה חורים ודליפות, מכיוון שהמים יכולים לחדור לחליפה בנקודה מסוימת, לחלחל לכל ארכו של בד הנאופרן ולחדור לתוכו בנקודה אחרת לחלוטין. למרות זאת חליפת נאופרן אוטמת באופן די מוחלט חדירת מים פנימה, ולמרות שהיא מגבילה מעט את יכולת התנועה במים – היא שומרת על חום הגוף ומאפשרת צלילה די נוחה ולאורך זמן.

חליפה תלת שכבתית, לעומת זאת, זולה יותר ונוחה יותר לעבודה במים. לכן היא גם מתאימה לצלילה טכנית יותר מאשר חליפת נאופרן. מכיוון שהיא דקה יותר, קל יותר לנוע בה, להזיז את הגפיים ולתפעל מכשירים נוספים. אבל מאידך גיסא – היא לא מחממת כלל, ולכן יש צורך בלבישת בגדים מחממים מתחתיה. קל מאוד למצוא בה חורים ודליפות, אבל החיסרון הוא שהיא באמת נוטה יותר לדלוף מאשר חליפת נאופרן, שעל פי רוב אוטמת טוב יותר.

שיעור שלישי: תפעול
לאחר הרבה חומר עיוני, שלווה בהדגמות, הסברים וסיפורים מהחיים העשירים של סאם, הגיע השיעור המעניין. בשיעור זה למדנו על אופן לבישת החליפה והסרתה, על תפעול במים, על השסתומים המיוחדים ודגשים לגבי בטיחות וביטחון. החליפה מחממת מאוד, ולא כדאי לשהות בתוכה זמן רב מחוץ למים. כבר בשיעור זה למדתי על בשרי עד כמה היא מחממת, כאשר השתחלתי לתוכה ותוך דקות ספורות החום הפך לבלתי נסבל. הזיעה נגרה ממני כמים והתחושה הייתה כאילו החליפה דולפת מים לתוכה – רק שהייתי על היבשה ולא בתוך הים. הפתרון – גיחה מהירה לתוך הבריכה המרעננת.

החלק השני של השיעור כלל מקרים ותגובות, מצבי סיכון במים והיחלצות מהם וכן תפעול שוטף ושגרתי של ציוד הצלילה, כגון: הסרת מסיכה, ריקון מסיכה ושמירה על איזון. בניגוד לצלילה רגילה, בה האיזון מתבצע באמצעות הוספת אוויר או שחרורו מהמאזן – בשימוש בחליפה יבשה המאזן משמש כ"מחזיק" למיכל האוויר בלבד, ובכלל איננו מנפחים אותו. האיזון מתבצע רק באמצעות הוספת אוויר לחליפה עצמה, ושחרור שלו עם העלייה חזרה.

הוספת האוויר מתבצעת ע"י לחיצה על שסתום, הממוקם במרכז החזה. כל לחיצה מכניסה אוויר בלחץ נמוך, באמצעות צינור המחובר לדרגה הראשונה. שחרור האוויר, לעומת זאת, מתבצע מתוך שסתום הנמצא על הזרוע והוא פתוח דרך קבע. בעת הצלילה האוויר כלוא בנקודה הגבוה ביותר בחליפה ולכן אינו מגיע לאזור הזרוע ואינו משתחרר לבד. כדי לרוקן את החליפה יש לעבור למצב מאונך, להרים את היד מעלה ולתת לאוויר "לזרום" לאורך החליפה עד לשסתום – ומשם החוצה.

אחת הסכנות הגדולות, שעלולות לקרות בעת בצלילה בחליפה יבשה, היא מצב בו האוויר מתרכז אט אט באזור הרגליים וגורם להן לעלות מעלה ולהביא אותנו למצב הפוך – בו הראש (והזרוע – שם נמצא שסתום השחרור) נמצאים מטה ואילו הרגליים מושכות אותנו מעלה ללא שליטה. זהו מצב מסוכן שיש לשים לב אליו ברגע שהוא מתחיל להתהוות, ולא כאשר אנו כבר הפוכים. הפתרון לו: הצמדת הברכיים לחזה וביצוע גלגול באמצעות חתירות ידיים, עד אשר חוזרים למצב מאונך, ואז משחררים את עודף האוויר דרך שסתום השחרור.

יאללה לבריכה (תרגול מים מוגנים)
לחלק הזה חיכיתי. סוף סוף להיכנס למים עם החליפה, שכבר גרמה לי להשיל 3 ליטרים של זיעה לפחות. הבריכה קרירה ומרעננת, והתחושה היא בדיוק כמו בחליפה רטובה. קשה מאוד להרגיש את היובש בפנים, בגלל תחושת הקרירות. מכיוון שמדובר בחליפה עבה יחסית ומלאה מכף רגל ועד ראש, יש צורך להוסיף משקולות. להפתעתי, בדיקת איזון קלילה גילתה לי, שדי בהוספת משקולת של 4 פאונד, כדי שאהיה מאוזן במים, ולכן הפעם צללתי עם שתי עשיריות ולא עם שתי שמיניות כבימים ימימה.

דבר ראשון, מתרגלים בבריכה את מיומנויות הצלילה הרגילות, המוכרות לכל אחד מאיתנו מצלילות הרענון: ריקון מסיכה, הורדתה והשבתה; הורדת משקולות והשבתם – פעולה שנראית קלה מאוד, אבל הופכת למסובכת כאשר נתונים בתוך בועת נאופרן צפופה, איזון (בודה ו"פיבוט"); מציאת וסת באמצעות שתי הדרכים המקובלות ולבסוף – החלפת ציוד מלאה מתחת למים.

לאחר פרק הטירונות המפרך, מגיע שלב תרגול ההיחלצות מהיפוך במים. ממלאים קצת יותר אוויר בחליפה, נותנים לו להידחף לכיוון הרגליים, ואז בתנועה חדה ומהירה מצמידים את הרגליים לחזה ובתנועות חתירה בידיים מתגלגלים אחורנית, מתיישרים, מרימים את יד שמאל מעלה ומשחררים את האוויר, הכלוא בחליפה. זה נשמע קל יותר ממה שזה באמת, אבל לאחר מספר תרגולים הופכת התנועה הזו לשגרתית. "גם כיום, כאשר עיקר הצלילות שלי נעשות בחליפה רטובה, באופן אינסטינקטיבי אני מרים את יד שמאל בעת עלייה, כדי לשחרר אוויר. ההרגל לא עוזב אותי", אומר סאם.

על פי רוב, בנקודה זו מסתיים היום הראשון של הקורס. לעיתים, כאשר הקורס מתחיל מוקדם בבוקר והכל הולך חלק ומהר, ניתן להמשיך ולסיים את הקורס כולו ביום אחד. הדבר תלוי, כמובן, ביכולת הקשב, הקליטה והניסיון של החניכים.

היום השני: בריצה קלה לים
היום השני החל בהידחקות שוב לתוך החליפה, שנועדה לאנשים גבוהים ורזים, ואילו אני נמוך ושמן. אבל זה מה שיש, ולא אתן לפרט קטן ושולי לעצור בעדי. הצלילה הראשונה היום תהיה, כמובן, בים. לפניה תדריך קצר, רענון על כל החומר שנלמד אתמול ותזכורות לגבי מצבי הסיכון. אחד הפרדוקסים הבעייתיים הוא, שכמו בכל צלילה חשוב לשתות הרבה, אבל בעוד שבצלילה רגילה אנו רגילים להשתין בתוך החליפה, כדי להתחמם ולשחרר את הלחץ שבשלפוחית, במקרה שלפנינו צריך לשתות הרבה – ואז גם להתאפק הרבה זמן.

ייתכן שלצוללים חדשים, הדבר נשמע קל לביצוע. הרי גם באוניברסיטה או בבית הספר לעיתים מחכים שעה, שעה וחצי עד להזדמנות הראשונה להתפנות. ברם, לאחר 800 צלילות שבהן הפכתי את עניין ההשתנה לרפלקס מותנה פבלוביאני, הדבר קשה מאוד ודורש ריכוז רב ותשומת לב כדי להימנע מכך. זה נשמע אולי מצחיק, אבל יכול להיות מביך מאוד! ישנן חליפות בעלות "P-Valve", שסתום השתנה חד כיווני, בו נתון האיבר בתוך צינור גומי, מעין קונדום, שמשחרר את השתן ישירות אל מחוץ לחליפה. אבל הפתרון הזה מאוד בעייתי, וכיוון שלרובינו איבר בגודל ממוצע שאף נוטה להתכווץ בקור – תאונות עלולות לקרות.

"צוללים טכניים, היורדים לצלילות עומק ארוכות, נוהגים שלא לסמוך על שסתום הפיפי וללבוש טיטול, כדי לאסוף את השתן עד היציאה מהמים", אומר סאם, "אבל אני נשבעתי לעצמי שלא אצלול שום צלילה, שמחייבת אותי ללבוש טיטול כמו תינוק". אין מה לומר – הבחור צודק.

הצלילה הראשונה בים, זהה לחלוטין לצלילת המים המוגנים. ראשית מבצעים רענון צלילה שגרתי בעומק רדוד, כולל החלפת ציוד בין בני הזוג. לאחר מכן מתרגלים בעומק קצת יותר עמוק (קרוב לעשרה מטר) היפוך והיחלצות ממנו ע"י גלגול לאחור ושחרור אוויר. סיום הצלילה הוא בצלילה שגרתית באזור, כדי לתרגל הוספת אוויר ושחרורו ושמירה על האיזון.

השיעור העיוני האחרון: תחזוקה
"קשה מאוד לשכור חליפה יבשה", מסביר סאם, "על פי רוב הן תהיינה גדולות מדי או קטנות מדי. כשאין ברירה, מסתדרים עם מה שיש. אבל אם אתם מתכוונים לצלול באזורים קרים בתדירות גבוהה, או שאתם רגישים מאוד לקור וצוללים גם בחורף – כדאי לכם לקנות חליפה". מחירה של חליפה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים – תלוי בסוג, באיכות ובציוד הנלווה. המחיר הממוצע בארץ לחליפה יבשה, יהיה בסביבות 6000-8000 שקלים.

לדברי סאם, אחד הדברים החשובים ביותר, הוא ללמוד כיצד לתחזק את החליפה באופן שוטף, כך שיאריך את חייה. בשיעור זה סוקרים את דרכי הטיפול בחליפה, בדגש על האטמים המצויים בידיים ובצוואר, טיפול משמר ברוכסן הסגירה שבגב והגנה על חלקי הגומי והשסתומים. בחלק השני של השיעור, למדנו כיצד להטליא טלאים, כאשר יש חורים, לאתר דליפות של מים, להדביק רצועות גומי היכן שצריך ולתקן גם את הרוכסן או להחליף אותו. "אם אתה לא יודע או בטוח כיצד לתקן – עדיף לשלם קצת יותר כסף ולמסור אותו לתיקון מקצועי. אבל כאשר מדובר בהתקנת טלאי או החלפת אטם גומי ליד – זו פעולה מאוד קלה לביצוע וחבל על הכסף שלכם", אומר סאם.

סוף סוף – צלילה "אמיתית"
הגיע הזמן. אחרי יומיים מפרכים של שיעורים עיוניים ותרגולים בבריכה ובים, הגיעה העת לצלילה "אמיתית". נדחקים בפעם האחרונה לחליפה הלוהטת, וממהרים לתוך המים הקרירים. הפעם הצלילה היא לעומק קצת יותר רציני – 25 מטר. בדרך אני מתרגל קצת לעצמי היחלצות בגלגול, שחרור אוויר ובכלל משקיע קצת יותר בשמירה על איזון. כשמתרגלים, זה ממש לא קשה. כל הזמן מהדהדת במוחי המנטה: "לא לעשות פיפי! לא לעשות פיפי!". לשמחתי, הקשבתי לעצמי והצלחתי להתגבר על הרפלקס.

הצלילה הייתה שגרתית לחלוטין, ועברה ללא תקלות, היפוכים או בעיות אחרות. ירדנו לעומק השמורה וצפינו במורנה אפורה חביבה, שהשתזפה בשמש החורפית. קבוצת צוללים חלפה לידינו, ותמהה לפשר הביגוד ה"מוזר", ואפילו זכינו לראות דג צפדע, "פרוג פיש", שעמד ללא ניע על אלמוג. צלילה חביבה ושגרתית לכל הדעות, שבסיומה רצתי חזרה למועדון במהירות והשלתי אותה ממני – כדי שאוכל לרוץ לשירותים.

אחרית דבר
קורס חליפה יבשה של פאדי, מיועד לכל הצוללים – מדרגת כוכב אחד ומעלה (Open Water), ומגיל 12 ומעלה. ברוב המקרים מומלץ מאוד להגיע עם חליפה פרטית, שנקנתה והותאמה למידות הצולל. הוא נמשך על פי רוב יומיים, אבל ניתן לעשותו גם ביום אחד. הוא מומלץ לכל מי שמעוניין לצלול בחורף או באזורים קרים בעולם, וכן לצוללים טכניים ולמי שעוסק בצלילה דרך קבע ורגיש לקור. בנוסף, הקורס בהחלט תורם לשיפור האיזון במים, ומומלץ גם, כהשלמה עבור מי שמעט מתקשה באיזון, לעבור קורס התמחות באיזון מושלם (Peak Performance Buoyancy), ש"יבריש" לו מעט את כישורי האיזון במים.