חוק מרפי של עולם הצלילה קובע: ככל שהאתר עשיר יותר בדגים, קטנים וגדולים, כך הוא גם חשוף יותר לזרמים, שמתעתעים בצוללים. המדריך המושלם לצלילה נגד הזרם בראס מוחמד, איי קוקוס, גלאפגוס ופלאו

מאת טוביה בסקינד

אתרי צלילה עשירים בדגה, גדולה כקטנה, חשופים בדרך כלל לזרמים חזקים. הפלנקטון שבא עם הזרם מעניק חיים לאלמוגים, לדגי השונית ולאלה שבאים לטרוף אותם - הדגים הגדולים. וכך, לומדים הצוללים על בשרם על אחד מחוקי המרפי של עולם הצלילה: ככל שהאתר יפה יותר, כן הוא בעייתי יותר לצלילה בגלל זרמים חזקים. זוכרים את ראס מוחמד? צללתם פעם נגד הזרם בשונית של מצרי ג'ובאל או בשוניות ליד האי טיראן?
החוק הזה עובד לא רק אצלנו ליד הבית, בסיני. אתרי צלילה מפורסמים כמו הפינה הכחולה בפלאו, דירטי רוק בקוקוס וקשת דארווין בגלאפגוס, עשירים בזרמים שיכולים לקרוע לכם את המסיכה מהפנים. אפילו הנקודה הדרומית באי דגונרה במיורקה מתעוררת לחיים, רק כאשר המים מתחילים לזוז. באתרים כאלה, אתם צריכים לרדת למים ולצלול במהירות, כדי לא למצוא את עצמכם רחוק מהאתר. אם אתם מפספסים, אין ברירה אלא לעלות אל פני המים, ולנסות עוד פעם. במקרה כזה, או שתרדו ללא אוויר במאזן, או שתלמדו לצלול צלילת ברווז ולשחרר אוויר מהמאזן בשסתום האחורי התחתון (אם יש לכם כזה) ככל שאתם יורדים. בכל מקרה - אימון הוא הדרך לשלמות.
 
מוח, לא כוח
אין טעם לנסות ללכת נגד הזרם. אדם בכושר טוב יכול לעמוד בשחייה מול זרם של פחות מקשר אחד. כל דבר יותר חזק מזה דורש מיומנות והכנות רבות. דגים הרבה יותר טובים בזה, אבל הם מתאמנים בכך כל הזמן. בני אדם צריכים להשתמש בשכלם, לא בכוח אלים. צוללים במים עם זרמים נוטים בדרך כלל ללכת רק על אפשרות אחת: להיסחף עם הזרם. אך אם היו יודעים איפה הדגים הגדולים מסתובבים, המצב היה שונה. במקומות שהוזכרו קודם יש זרמים של 3-4 קשר, ולעתים הרבה יותר.
אנו מצפים שהזרם יהיה מאוזן, אך לעתים הוא זורם למטה ולמעלה, כמו שקורה לעתים בראס מוחמד ובצוקי גורדון בגלאפגוס. הדבר קורה, כאשר זרם חזק מגיע לצוק תת מימי שלא ניתן להזיז אותו. במקרים כאלה הזרם מתפצל שמאלה או ימינה, לעתים הוא עובר מעל הצוק, ולעתים הוא יורד למטה.
אם אתם מוצאים עצמכם בתוך זרם כזה, מיד תבחינו שבועות האוויר שלכם הולכות בכיוון ההפוך - למטה. ניפוח מאזן האוויר שלכם ליכולתו המקסימלית לאו דווקא אומר כי תצופו למעלה. בהחלט מפחיד. אז איך תעצרו את עצמכם מלרדת למטה למצולות? ניסיון לשחות למעלה, רק יגביר את קצב הלב שלכם ויבזבז את האוויר. אתם לא יכולים לשחות במעלה מפל, אלא אם כן אתם במקרה דג סלמון. אתם חייבים לצלול הצידה, מחוץ למפל, ממש כאילו ניסיתם להתחמק ממפלי הניאגרה. אם אתם קרובים לקיר שגורם לתופעה, אתם יכולים לשלוף את קרס השונית שלכם. קשירה של עצמכם תספק לכם זמן לחשוב מה קורה ומה עושים. לא כל המים זורמים למטה, ובאיזשהו מקום המים גם הולכים הצידה ויוצרים זרם צידי. יכול להיות שלא תראו את המקום בו השניים נפגשים, אך יש מקום כזה, וזה המקום אליו אתם צריכים להגיע.
אפשרות אחרת, אם אין ברירה, היא לטפס על קיר השונית בידיים וברגליים, כמו שמטפסים על קיר אבנים.

עיר מקלט
במקום שבו שהזרם מתפצל לשלושה וארבעה כיוונים, עלולה להיות מערבולת. זה הזמן להיכנס לתוכה ולעצור לחשוב למה באנו לכאן. דגים גדולים נהנים מתנאים כאלה, כיוון שהדגים הקטנים פשוט נסחפים ישר לתוך הפה שלהם. בפלאו, המים סוחפים למעלה ומעל קירות השונית. אם אתם רוצים להישאר בקצה ולצפות בהצגה הזו, קרס שונית יעזור לכם. אתם יכולים, כמובן, לסמוך על כפפות ולהיאחז, אך אתם תהרסו את השונית, את הברכיים ואת החליפה שלכם. כשתתקעו את הקרס, ותיתלו מטר וחצי על חוט שמחובר היטב למאזן שלכם, תוכלו להוסיף קצת אוויר למאזן, ותרגישו כאילו אתם עפים בזרם. ידיכם חופשיות לאחוז במצלמה, אם הבאתם אחת כזאת. זרמים מאוזנים קל לדמיין: תארו לכם שאתם בחוץ ברוח חזקה. אם תתכופפו מאחורי סלע, תוכלו לחמוק מהרוח, וכך גם במים. חפשו את המקומות בהם אתם רואים דגים שנראים רגועים.

יצבו את גופכם
בקוקוס, תוכלו לראות כרישים לבני קצוות נרגעים במקומות כאלו, והם לא יתנגדו אם תצטרפו אליהם. כאשר אתם רואים דגי שונית שוחים למעלה במלוא המהירות, סימן שיש זרם תחתי. דגים גדולים יודעים לגלוש על זרמים כאלו. הם נראים כאילו הם לא זזים, אך בעצם הם יודעים כיצד לייצב את גופם באופן כזה בו יראו כאילו הם מרחפים באופן רגוע ושקט.
אני זוכר פעם בה צללתי במקום שבו הדגים שוכבים בקרקעית. אולם מתחת למים ראיתי שהם לא סתם מעולפים בקרקעית. הם טסו להם, למרות שלא הגיעו לשום מקום, אך נראו כאילו לא השקיעו מאמץ קל שבקלים. אני, לעומת זאת, הייתי צריך להיקשר בחבל עבה לגשר עליו עמדו דייגים והסתכלו על התהליך. מעט מאיתנו הם אקווה-דינמיים כמו הדגים הללו, אך ראיתי בחורה שהייתה מסוגלת לעשות את אותו הדבר. היא הרשימה מאד מתחת לפני המים, כאשר קימרה את גופה וריחפה ללא תנועה. זה עניין של "ליפול בסטייל" - הגוף שלך מתוכנן ליפול דרך הזרם, אך לחץ צידי מחזיק אותו במקום. אין סיכוי שאני מספיק גמיש בשביל לנסות את זה, אבל אתם יכולים לנסות.
כאשר אתם מחוברים לשונית ופניכם לזרם, אפשר גם לגלות אם לווסת שלכם יש חולשות. הרבה יזרמו חופשי בגלל הלחץ על שסתום הריקון. אז כאשר מצאתם את המקום שלכם, בין אם אתם מחוברים לשונית או יושבים בתוך מערבולת, והתעייפתם מההצגה, אתם צריכים דרך להכנס לזרם מאוזן, לעולם לא אנכי - לא למעלה ולא למטה - ולעלות אל פני המים. המים, וכתוצאה מכך גם בועות האוויר שלכם, זזים איתכם. רק הנוף זז ברקע. זה המקום בו המצאות ישנות וטובות כמו מצוף-פני-שטח המתנפח מאוחר, וגלגלת מתלפפת, נעשות שימושיות. אחרת, איך ידעו האנשים בסירה לאן תעלו?
טבעם של זרמים אלו, הנגרמים בגלל טופוגרפיה תת ימית, להיעלם ברגע שתגיעו לים הפתוח.

נסיעה פרועה
בתעלות של אלדברה, אתם יכולים להישאר בזרם עם הדגים עד שתחליטו להפקיר עצמכם ללחץ המים הזורמים אל הלגונה של טבעת האלמוגים ההיקפית. זוהי נסיעה פרועה, שיכולה להגיע ל-10 קשרים. לסיים את המסע בלגונה זה דבר אחד. לסיים את המסע באוקיינוס, מתנדנדים ונתונים לחסדי זרמים שונים ומשונים שיסחפו אתכם לכל כיוון שיבחרו, זה כבר משהו שונה לחלוטין.
ברגע שתגיעו לפני המים, אתם צריכים להיראות. דגל גדול על מוט מתקפל הוא כמעט הכרחי. במיוחד אם הים הוא גלי. אין שום אי נוחות בחיבור דגל כזה לאחד המיכלים בחבל באנג'י. אתם יכולים לשחרר אותו עם יד אחת, והוא יכול להציל את חייכם. פגשתי פעם זוג צוללים אמריקנים שנשא עמו תיק חסין מים מלא בדברים לשעת חירום, המחובר לרצועת המיכל. כל זה בגלל סיפור ששמעו מזוג צוללים אחר ששהה שעות על פני הים, בעוד הסירה מחפשת אחריהם. לזוג שפגשתי היה בקבוק מים לכל אחד, מעט ביסקוויטים, כובע נגד שמש ומראה לאיתות. הם לא חשבו להביא דגל, ורמזתי להם שאולי סדר העדיפויות שלהם קצת מוטעה.

עשה לך עוגן
אתם צריכים וו חזק עם מפתח רחב, כשכולו לא יותר גדול מאגרוף. אני עשיתי את שלי עם מוט פלדה בעובי 2.5 מ"מ, שקשה לכופף ברגע שקיבל את צורתו. אם אתם יכולים להשיג אחד עם קצה אחד כבר מכופף בלולאה, תחסכו לעצמכם הרבה מאד טרחה. היתרון במפתח גדול הוא במהירות שבה אתם יכולים לשים את הוו בכל חור בסלע, וכל המשקל נמצא עליו, מבלי לפגוע בשונית. בנוסף, ניתן להתנתק בקלות בגמר השימוש.
חברו חבל חזק, ועשו כמה חצאי לולאות. אל תשתמשו בלולאה, כי סביר להניח שהיא תתפרק בכיס ותאכזב אתכם, כשתרצו להשתמש בה.
טרילין מצופה הוא חבל נוח לשימוש, וזה חשוב במיוחד כשאתם צריכים לגרור את עצמכם למטה לוו על מנת לנתק אותו או אפילו להשתמש בו למעין טיפוס הרים תת ימי. חברו לקצה השני של החבל שאקל גדול, הניתן לפתיחה, ללא טבעת סוגרת, וכשתשתמשו ב"עוגן" חברו אותו לחלק החזק של המאזן. השחלתו דרך שני D ring ובחזרה על עצמו, כך שאתה מסתובב על ציר מרכזי, מוכיחה עצמה כנוחה למדי.
אני משאיר את ה"עוגן" באופן קבוע בכיס המאזן, והתאמנתי כך שאוכל לשלוף אותו ברגע שיתעורר הצורך. אם אני נתקל בזרם חזק, צוללים אחרים - לא מצוידים כראוי - מקנאים בי.