התמנונים ובני משפחתם ידועים כשורדים עקשניים ביותר. אחת הסיבות, מסביר פרופ' לב פישלזון, היא העובדה שיצורים אלה מצוידים במוח בעל תובנה, המאפשר להם להתמודד בקלות עם מבחני צורות גיאומטריות, ואף להתאהב באדם המגדל אותם

פרופ' לב פישלזון, צילום: דוד פילוסוף

הפעם עסקינן במחלקה של רכיכות, שזה עשרות מיליוני שנים מתקיימת בימים שעל כדור הארץ. מי שמחפש עדות לכך, שייצא לטייל לכיוון רמת תמנע, לאורך מצוק הערבה, לעבר מה שנשאר מהשבר הסורי - אפריקני. כשתתחילו לרדת לערבה לאורך מצעד תימנע, תגלו לפתע שאתם הולכים על קרקעית של ים קדום. לאורך דופן של מאות מטרים פזורים מאובנים קטנים וענקיים של המוקדמים מבין קרובי התמנונים והדיונונים של ימינו - האמוניתים, הנאוטילידים, הארגונאוטות ואחרים, המהווים את הבסיס האבולוציוני של אותה תת מערכה במערכת הרכיכות, שבאותם זמנים שלטו על קרקעית האוקיינוסים.
היצורים הללו היו הטורפים הגדולים מבין חסרי החוליות. הם היו מצוידים בשלדים, בתים כבדים גירניים, בצורות גלגל או שופר, שהשיגו את מזונם בעזרת זרועות ציד ועל קרקעית הים. מהם צמחו היצורים אותם אנו מכירים כיום. מהם, מהירי תנועה על הקרקעית, דוגמת התמנונים והדיונונים, ומהם דמויי חץ וחצי שקופים, החיים באמוד המים, דוגמת הלוליגו או הקלמארי למינהם. בין האחרונים מצויים מינים ענקיים טורפים, המגיעים עד לאורך של 15 מטר! למזלנו בעלי חיים אלה משוטטים בעומקים גדולים, ולא עולים אל פני הים. למרות שתיאורים של יורדי-ים מציירים אותם מדי פעם כתוקפי סירות אימתניים ומפחידים, הרי שפרטים בודדים מענקי הקלמארי הללו נזרקו אל החופים, או שחלקי גופם נאספו מקיבות לוויתנים טורפים, הצוללים לעומק לצוד אותם.

חבורה שכזו
כשנכנסים לשחייה, או לצלילה אל הים, לפעמים, כשמסתכלים היטב סביב (מה שלא תמיד אנו נוהגים לעשות) ניתן להבחין בלוליגיים שוחים קרוב לפני הים וצבעם כצבע המים, בדיונונים השטוחים השוכבים על הקרקעית החולית וצבעם כצבע החול ובתמנונים הצמודים לסלעים, או מציצים מתוכם, כשצבעם כצבע הסלעים. מה משותף לחבורה שבין חבריה ניתן למצוא את התמנונים, הדיונונים והלוליגים? נראה שאצל כולם הרגל הטיפוסית לרכיכות התמזגה עם קדמת הראש ויצרה סביב הפה זר זרועות צייד, שמונה אצל תמנונים (מכאן השם) ועשר, מהן שתיים ארוכות ושמונה קצרות אצל האחרים. המשותף הגדול, והמוכר אצל רובם, הוא שק הדיו, המסוגל להתיז את תוכנו החוצה וכך לצבוע את מי הסביבה לצורך הסוואה בעת בריחה, או לגישה בלתי מופרעת  לטרף.
מצליחנים אבולוציונים אלה פיתחו עוד מספר פטנטים מיוחדים לשרידה, בנוסף לדיו-הם כולם מטילים צרורות של ביצים עשירות חלמון וגדולות ומהטלות אלה, ללא יותר מדי, גלגולים מיותרים, מתפתחות צרורות מניאטוריות של בוגרים המוכנים לחיים עצמאיים וגם להשתמש בשק דיו זעיר משלהם ולא בכדי הם זכו לשם "דגי - הדיו" – Ink fish.
עד לפני זמן לא רב אספו אנשים את שקי הדיו הללו והשתמשו בצבע הספיה (Sepia) בציור. ואם כבר אנו עוסקים בשימוש שהאדם מצא לו במיני הדיונונים, הרי שחשוב להזכיר דווקא את לסתותיהם: לתמנונים, ולאחרים בני מינם, יש שתי לסתות העשויות מחומר קרני, בעזרתם הם גוזרים חלקי בעלי חיים שצדו, או מפצחים את הטרף. אצל לוויתנים הטורפים תמנונים ודיונונים, הלסתות הללו לא נעכלות, הן מצטברות בקיבותיהם בגושים גדולים ולבסוף נפלטים למים ולרוב גם נשטפים לחופים. וראה זה פלא: מהלסתות החצי מעוכלות הללו מכינים בושם מהיקרים ביותר. ומכיוון שבלסתות מדובר - זהירות! יש בין מיני התמנונים מינים (כן, גם בים סוף וגם בים התיכון) שהם ארסיים ובנשיכה מסוגלים להחדיר רעל מבלוטות הרוק שלהם, כך שיפה לראותם, לעקוב אחריהם אבל לא לגעת בהם.

כוח  ומוח
התמנונים הם רכיכות, בני דודים רחוקים של החלזונות והצדפות מבין חסרי החוליות. השתייכות זו מיקמה במשך שנים רבות את התמנון בעמדה נחותה יחסית לבעלי חוליות, מבחינת כושרם השכלי ללמוד, לזכור ולבצע. אלא שהתמונה המתוארת אינה לגמרי מדויקת. במחקרים שבוצעו בין שנות העשרים ושנות השבעים התברר שחיות רכות - גוף אלה הן בעלי מוח אנליטי מצוין שלא רק יודע ללמוד ולזכור, אלא גם לפתור בעיות מורכבות וחדשות. כך לדוגמה, החוקרים גילו כי אם שמים בפני תמנון טרף, דג או סרטן, בכלי זכוכית עם מכסה מוברג, תוך זמן קצר הזרועות החובקות שלו מגלות את סוד תבריג המכסה ומכאן רק דקות עוברות והמכסה מורד והמזון נשלף ונטרף. כשחוזרים על תרגיל זה של הברגה פעמיים -
שלוש, התמנון בעל הניסיון ניגש מייד לסיבובים ותוך שניות הטרף מוצא את דרכו לפיו. ניסוי מורכב יותר בוצע כשניסו ללמד את התמנון לבחור גוף בעל צורה מסוימת, והבחירה הנכונה זיכתה אותו בפרס מזון.
טסט כזה מקובל לגבי בעלי חוליות, כולל יונקים והאדם בתוכם. והנה מתברר שהתמנון לא נופל מהם. תוך זמן קצר הוא יכול ללמוד להבדיל בין משתלם ללא משתלם ולזמן ארוך לזכור מהו מה.
החוקרים מצאו גם שכושר ההבחנה של התמנונים הוא מדהים - הם מבדילים בין משושה לריבוע, בין משולש למלבן ועוד. כל מי שיש לו ילדים מכיר את המשחקים הללו בהם עוסקים בהכנסת צורות גיאומטריות אל תוך פתח מתאים בצורתו. תוך כדי משחקים דומים עם תמנונים התברר גם שהם היחידים בין חסרי החוליות הלומדים לזהות את האנשים המטפלים בהם. מנסיון אישי, עלי לומר שאני תומך בהצהרה הנ"ל. במשך חצי שנה החזקתי תמנון באקווריום. כל יום יומיים הוא קיבל ממני אוכל. לשם כך נהגתי להכניס את ידי לתוך המים ולמסור לו את הדגיג, או את חלקו. תוך כחודשיים למד התמנון לבוא לכיווני כדי לקבל מזון ובערך באותו זמן פיתח הרגל להתכרבל על כף ידי ו"לנוח" כמה דקות.
האם היתה זו ידידות, או סמל להצגת הביטחון שלו? אינני יודע, אבל תוך זמן קצר כשהייתי פותח את דלת חדר האקווריום בכדי להיכנס, היה התמנון מרים את מנסה הזכוכית של הכלי שלו ודרך פתח האכלה קטן שולח החוצה, כאילו בציפייה, אחת מזרועותיו. (לצערי, התנהגות זו עלתה לו בחייו - יום אחד הוא הזיז את המכסה ודרך הפתח שנפתח זחל החוצה, נפל על הרצפה, ומכיוון שאיש לא היה להצילו - התייבש).

מוות תוך שנה
לא רק יפים ומעניינים הם התמנונים, הדיונונים והלוליגים למינהם - הם גם טעימים לחיך, למי שלא בוחל בהם. הקלמארי והקלמריטוס, הספיולי והאוקטופי (דיונון ותמנון), מטוגנים, מרוסקים, או בשמן עמוק, הם מאכלים מקובלים בדרום מערב אירופה, ובייחוד איטליה וצרפת וספרד. הם מהווים גם מזון חשוב במזרח אסיה ובכל האיים הטרופיים ובטיוואן אף מוכרים אותם מיובשים.
תמנונים ודיונונים למינהם חיים רק שנה, שנה וחצי, ומתים מוות  טבעי ומהיר. יוצא איפה שתוך שנה הם בוקעים, גדלים, מבשילים מינית, מתרבים ומתים. לא ברור לגמרי כיום מדוע זה התפתח, מלכתחילה, מחזור חיים קצר שכזה בקבוצות בעלי חיים שעל פניו הן כל כך מוצלחות מבחינת מבנן, התנהגותן ומערכת החישה והמוח המשוכללים בהן הן מצוידות. שאלות אלה עדיין מהוות מסתורין בלתי פתור. כיום לא נותר אלא לקוות שזיהום הים והאדם עצמו לא יפגעו בחיות אלה וישאירו אותן לחיות, למענן, למען הסביבה בה הן מצויות ולמעננו אנו.

לרכישת מגוון ביטוחי צלילה, הטבות ומתנות לחץ כאן >>>