אם היו מבקשים ממני לסכם את קובה בשורה וחצי כנראה שזה מה שהייתי כותבת:
חופים בתוליים, סלסה, סיגרים, קובה ליברה, כרישים, רוטייה, תנינים, צבים, יאכטה, שקיעות, צלילות, צילומים, הוואנה, "גני המלכה", מוזיקה, ריקודים, אושר ועד קצת אושר.

כתיבה: נלי זהבי

צילומים: נלי זהבי ובועז סמוראי

את המסע שלי, למקום הקסום הזה התחלתי בקיץ שעבר כשקיבלתי מייל שמספר על ספארי נסיוני לאיים הקריביים, לאי קובה ויתמקד באזור לא ממש מוכר בעולם אשר נקרא "גני המלכה".

נשמע מעט מעורר חשד אבל ברגע ששמעתי את גולת הכותרת - ספארי ישראלי ראשון, ספארי כרישים לאזור שכמעט ולא צללו בו, ידעתי שזו הזדמנות של פעם בחיים. אז אחרי הסברים (שעברו עידון קל) להורים המבוהלים ולחברים שראו את הסרט "מלתעות" בילדותם, החלטתי שאני מצטרפת ל"ניסוי" על החיים ועל המוות.

בוא רק נאמר שבהימור הזה ניצחתי.

את הקבוצה, שאורגנה על ידי חברת הנסיעות Wild Dive, הוביל בועז סמוראי (שהוא סיבה  טובה בפני עצמה להצטרף למשלחת). בועז הוא אחד מהמדריכים הבכירים ביותר בארץ ושועל ספאריים ותיק שמתמחה בצילום תת ימי.

המשלחת הפצפונת שלנו יצאה בהרכב של שתי בנות, אנוכי ונטע - דיילת אל-על ודייבמסטרית שטסה כבר כמעט לכל 'חור' בעולם וארבעה בנים: בועז סמוראי מוביל הקבוצה שלנו ואיתו חגי - צולל וצלם תת ימי בזמנו הפנוי, וכלכלן בחיי היום יום. בנוסף הצטרפו אלי ויובל - אב ובן שיצאו יחד כטיול מתנה לקראת הגיוס המבושש להגיע של יובל הצעיר שבחבורה.

נחתנו בהוואנה הבירה, בה בילינו יומיים כשאנו סופגים את האווירה המקומית הרוויה בהמון אלכוהול. עיר ציורית ומדינה מיוחדת במינה שכולה נראית כמו סט צילומים משנות ה-40 של המאה הקודמת. ניצלנו את הזמן הפנוי לטייל ברחובות העיר הוואנה הישנה, ללגום קובה ליברה בבר שבו נהג לשבת ארנסט המינגאווי, ולרקוד סלסה במועדון הריקודים של בואנה ויסטה סושיאל קלאב(!).

כעבור יומיים ססגוניים ביותר כל חברי המשלחת הגיעו והתאספו, כל אחד בטיסתו שלו, ויצאנו לדרך מדהימה בת 8 שעות, אל דרום קובה לעיירה קטנה בשם 'הוגרו'.

הנוף בדרך היה מיוחד במינו: עברנו מפעלים ענקיים לחקלאות בני למעלה מחמישים שנה, ראינו רכבים בני למעלה משישים שנה, טרקטורים בני למעלה משבעים שנה, ועיירות קטנות ושכוחות אל ללא טלוויזייה, רשתות מזון מהיר וכל תסמיני ותחלואי העולם המודרני שכמו נמחקו בבת אחת מהנוף.

הגענו למזח, שם קיבלו אותנו בברכה הצוות של היאכטה "Avalon" המפוארת שם קיבלנו הודעה על כך ש'שודרגנו' לספינת הדגל של החברה, וגם שנקבל אותה רק בשבילנו! הספינה היתה ברמה הגבוהה ביותר, מה שהפתיע אותנו מאד לאחר ההיכרות עם קובה והחוסר בכמעט הכל שבולט כל כך לעין. כל אחד קיבל קאבינה מרווחת משלו, נקייה ומצוחצחת, בה היה מסך שטוח ונגן DVD, מקלחת ושירותים מרווחים, סלון מאובזר, עמדת מצלמות 'מדוגמת' וג'קוזי תחת כיפת השמים!

אחרי העמסה קלה של הציוד, החלה ההפלגה לגני המלכה. כבר בדרכינו לשמורה הבנתי שמדובר באזור מיוחד במינו. מפליגים אל אזור שנראה בתולי לחלוטין, כל יישוב עיר או ציבילזציה במרחק של לפחות שש שעות הפלגה. השכנים של היאכטה היו בעיקר חופים בתוליים עליהם מצאנו איגואנות, סרטנים וחייה מקומית הנקראת "רוטייה" שהיא שילוב של בואש עם סמור.   this is what I like to call paradise! אז כמובן שברגע שהיאכטה עגנה שטנו עם הדינגי לאי הקרוב כדי לראות את השקיעה המרהיבה מהחוף ולטבול במים הצלולים של 'גני המלכה'.

איגואנות סקרניות מטיילות על החוף - צילום: בועז סמוראי

אז קצת על האזור-
'גני המלכה' – Jardines de la Reina, היא שמורת טבע השוכנת כ-80 ק"מ דרומית לאי קובה, בלב הים הקריבי. אזור זה נודע בעושר העולם התת-ימי ובאיים הבתוליים הכל כך יפים שבו, כבר מאז שקולומבוס גילה את אמריקה.

קולומבוס, שהתרשם מאד מיופיו של האזור, קרא לשונית על שם מלכת ספרד באותה התקופה. קובה עצמה מלאה בטבע אותנטי עוצר נשימה אך כשמדובר בצלילה, 'גני המלכה' הוא המקום.

עקב עליית המשטר הקומוניסטי והניתוק מהעולם המערבי בעקבות משבר הטילים, קובה בודדה את עצמה משאר העולם והתקיימה כך במהלך 50 השנים האחרונות. עובדה זו שימרה את הריפים ואתרי הצלילה של קובה משלל המבקרים באזור שהסיטו עצמם לאיים השכנים והציפו אותם במהלך השנים הללו תוך כדי השארת חותם ופגיעה בטבע.

בשנות ה-90 עקב נפילת ברה"מ, עליה התבססה קובה כלכלית, פתחה קובה את שעריה אט אט לתיירות נכנסת על מנת להיחלץ במעט מהבוץ והעוני. תיירות הצלילה לקובה עדיין בחיתוליה, עובדה התורמת רבות לשימור הריפים והחיים התת ימיים אותם ניתן לפגוש באתרי הצלילה מסביב לקובה.

'גני המלכה' היא אוסף של כ- 200 איים ולגונות באורך כולל של כ- 200 ק"מ ועד 30 ק"מ רוחב המהווים שמורת טבע עשירה בחיים מעל ומתחת למים. שונית זו נמצאת בקצה המדף היבשתי של אמריקה כך שלא רחוק מהחוף עוברת תעלה בעומק מאות מטרים, עובדה התורמת לצלילות ורעננות המים האופיינית למי האוקיינוס הפתוח.

אוסף האיים כולל בתוכו לגונות ענקיות ורדודות המלאות בצמחי מנגרובים ששורשיהם צומחים מתוך המים המלוחים.

יערות המנגרובים מהווים בית גידול עבור מינים רבים של דגים המוצאים מסתור בין שורשי הצמח הסבוכים, בעוד מעל לפני המים הם מייצרים אזור קינון ענק לעופות ים.

בין בעלי החיים השונים אותם ניתן למצוא בלגונות ניתן למצוא גם תנינים, איגואנות רבות ומכרסמים גדולים. בעלי החיים במקום מעולם לא הורגלו לחשוש מפני האדם וכך ניתן לראותם ממרחק נגיעה.

צולל על רקע הריף הקאריבי העשיר - צילום: בועז סמוראי

פידל קסטרו, שנהג לצאת למסעות דייג באיי המלכה, הכיר בחשיבותם וערכם האקולוגי הרב והכריז עליהם כעל שמורת טבע ואזור האסור לדייג וצלילה. כך, במשך שנים רבות, נשתמר אזור אקולוגי עשיר ביותר אשר מהווה היום את ריף האלמוגים הקריבי השמור ביותר הן מבחינת האלמוגים והן מבחינת הדגה.   בשנים האחרונות, נפתח אזור זה למבקרים אך ישנה הגבלה על כמות המבקרים המותרת. שמורת טבע במדינה קומוניסטית מביאה לכך שבמהלך שנה שלמה צוללים ב'גני המלכה' פחות מ – 700 צוללים, כמות קטנה מאד של מבקרים לאזור כה נרחב ועשיר.

 פידל קסטרו, שנהג לצאת למסעות דייג באיי המלכה, הכיר בחשיבותם וערכם האקולוגי הרב והכריז עליהם כעל שמורת טבע ואזור האסור לדייג וצלילה. כך, במשך שנים רבות, נשתמר אזור אקולוגי עשיר ביותר אשר מהווה היום את ריף האלמוגים הקריבי השמור ביותר הן מבחינת האלמוגים והן מבחינת הדגה.

בשנים האחרונות, נפתח אזור זה למבקרים אך ישנה הגבלה על כמות המבקרים המותרת. שמורת טבע במדינה קומוניסטית מביאה לכך שבמהלך שנה שלמה צוללים ב'גני המלכה' פחות מ – 700 צוללים, כמות קטנה מאד של מבקרים לאזור כה נרחב ועשיר.

קפצנו מהסירה לגן עדן אמיתי, שוניות חיות, עשירות באלמוגים, להקות דגים, לוקוסים ענקיים וכמובן כרישים, כרישים ועוד כרישים! החיה המרשימה הזו היא גולת הכותרת של האזור, במיוחד עקב העובדה שברוב העולם זן זה כמעט שנכחד.

אז נכון, ישנם לא מעט ריפים עשירים ויפים מסביב לעולם ועם זאת, גני המלכה הוא בין המקומות היחידים בעולם בו רואים כרישים בוגרים וגדולים שמלווים אותך מתחילת הצלילה ועד לסופה.

שני הזנים הבולטים של כרישים באזור הם הסילקי שארק וכריש הריף הקאריבי. את כרישי הריף רואים בעיקר קרוב לקרקעית מחפשים טרף בשונית המרהיבה, מסתובבים בינינו ובוחנים את התיירים החדשים ואת ציוד הצלילה שלנו.

 
כרישי הסילקי חיכו לנו אף הם בלהקות מסביב לסירה, הם אומנם לא היו תוקפניים אך הם התקרבו אלינו עד למרחק נגיעה דבר שסיפק לנו תמונות מוצלחות וזריקת אדרנלין לגוף. נואל הדייבמאסטר כבר מכיר אותם "אישית" ומזהה את הכרישים לפי שמות.

מעבר לכך, נואל סיפק לנו מופע רציני כשהעז בכל יום להחזיק את הכרישים בלי חשש, לנשק ולחבק אותם.   כשאחד מהכרישים ה'מוכרים' לו היה חולף לידו הוא היה אוחז בו בקצה הזנב ובו ברגע הכריש היה מפסיק לשחות וקופא במקום. נואל הסביר שהם נכנסים למעין מצב טראנס. ניצלנו את ההזדמנות כדי לגעת בהם ולהרגיש את עורם המחוספס ואז בשניה שנואל שחרר את אחיזתו, הכריש חזר לעצמו ברגע אחד והמשיך להקיף אותנו בשחייה איטית ומאיימת.

לא עברה דקה, וכבר להקה של Silky Sharks מקיפה אותנו מכל עבר - צילום: נלי זהבי

השגרה אט אט השתלטה עלינו וקשה היה להאמין שלא נולדנו שם. כל בוקר חיכתה לנו ארוחה מפנקת על הסיפון הפתוח המשקיף אל החוף הבתולי. לאחר מכן סירת הצלילה שלנו - ספיד בואט משוכללת ונוחה היתה מגיעה לאסוף אותנו לצלילות הבוקר.

בכל אתרי הצלילה מחכים מצופים נוחים להיקשרות, ומאחר וצי הספינות של אבלון הוא היחיד הפועל באזור, הכל מתוחזק היטב. שאר הספינות מחליפות את אתרי הצלילה ברוטצייה כך שאף פעם לא נתקלנו בצוללים אחרים מלבדנו מתחת למים!

לאחר הצלילה, בהתאם למרחק מספינת האם, או שעוצרים למנוחה על אחד מהאיים ומנשנשים משהו יחד עם האיגואנות וה'רוטיות', או שחוזרים לספינת האם. ואז ממשיכים לצלילה הנשיה והשלישית.

הדרך לאתר הצלילה אורכת לפעמים מעל לחצי שעה אותה עברנו במהירות גבוהה מאד דרך הלגונות שבין האיים בים חלק כמו משי, מים רדודים ושקופים ולהקות ציפורים המקננות בין המנגרובים - צמחייה עבותה הצומחת בתוך הלגונות עם שורשים סבוכים שיורדים אל מתחת לפני הים.

עם הכרישים הנ"ל חיים דגי דקר, "גוליית גרופר" בשמו המקומי הינו דג דקר ענק שהוכחד ברוב המקומות האחרים בהם היה חי אך בגני המלכה הוא מאוד דומיננטי. הדג מגיע לכ- 500 ק"ג ועד לאורך של כשלושה מטרים. הגוליית דווקא התעניין בציוד הצילום שלי עד לרמה שהוא התנגש בו לא פעם וגרם לי להחסיר פעימה. למה לדאוג עכשיו? לעדשה או לעצמי?

המסקנה שלנו הייתה שזהו זן "קשוח" של דגים, הרי לחיות כל כל הרבה שנים עם להקות כרישים נשמע כמו עסק לא פשוט.

הטופוגרפיה באזור מאופיינת בעיקר בקיר אלמוגים ארוך שמגיע עד ל-100 מטרים עומק ממנו יוצאים קשתות, מערות קטנות, ונקיקים ביניהם חיים כל החיות המרשימות ועליהם גדלים ספוגים ואלמוגים בשלל צבעים וסוגים.

גני המלכה נותנים לצולל שילוב מוצלח של חיות גדולות, נופים, ועולם מאקרו מגוון. עם תנאי ראות מרשימים, בלי זרמים וסחף אין ספק שאזור זה פשוט מושלם לצוללים חובבי נוף והרפתקאות, לצלמים מקצועיים וחובבי צילום תת ימי כמוני (ובאופן אידאלי כמעט מתוך קבוצה של כ-7 צוללים חמישה מאיתנו היינו צלמים).

הטורטוגה - המלון הצף-

באחד מהערבים קפצנו לבקר בטורטוגה, שזהו מלון צף, מעין אסדת ענקים ומרובעת החבויה לה בתוך הלגונה בין צמחי המנגרובים. ההגעה אליה היא חוויה בפני עצמה המאופיינת בשייט מהיר ביותר בספיד בואט בין תעלות המים של הלגונה וצמחיית המנגרובים, עד שפתאום מגיח לפניך מבנה בין קומותיים הניצב מהקרקעית אל פני הים.

גן עדן לחובבי צילום - צילום: נלי זהבי

נשארנו ללגום דקירי קפוא ולהחליף חוויות עם אורחי הטורטוגה שסיפרו לנו שמדי ערב מגיע אליהם לביקור תנין בשם ניניו ששטחה מסביב לטורטוגה ומחכה שמישהו ייכנס לשחות... ויתרנו על שחיה לילית שם וחזרנו אל ה'אבלון' הספינה המפנקת שלנו לעוד לילה עם מליון כוכבים, סלסה ו'מוחיטואים'.   אין ספק שלא הבנתי מהו חופש ומהו נופש אמיתי עד שהגעתי לספארי. האירוח על היאכטה גרם לי להרגיש כמו מלכה.     תתארו לכם שבוע שמתנהל כך: לקום כל בוקר לארוחה מפוארת, לצלול באתרים מרהיבים, לסיים את הצלילות עם מגבת חמה, קוקטייל מקומי ופיצה טרייה, לנהל שיחות ברומו של עולם בג'קוזי בקומה העליונה תחת כיפת השמיים ואי אפשר בלי שעה של מסיבת סלסה כל יום בערב עם הצוות שדרש ללמד אותנו לזוז בקצב הלטיני הכל כך מיוחד.     אה כן, ובגלל הריחוק מכל מקור קליטה זה רק אתה והים, בלי אינסטגרם, בלי וואטסאפ, בלי פייסבוק. פשוט שקט בכל מובן המילה.

ואם כבר הגענו עד לקובה, אי אפשר בלי טיול יבשתי במדינה שהיא מסע בזמן. בגלל הניתוק שנוצר בין ארה"ב לקובה בשנות החמישים, אי שם בתקופת משבר הטילים, אפשר לאמר שהמדינה הזו "נתקעה" מבחינת התפתחות טכנולוגית, מכאנית ותרבותית. למרות שהקונוטציה שלנו לקומוניזם היא מדינה מנוכרת וקודרת הופתענו שלא כך הדבר בקובה הססגונית. אנשים שמחים וחייכנים שמחו לעזור לנו בכל פינה שהגענו אליה. והמכוניות הישנות, הכבישים הצרים, עגלה עם סוס וילדים שמשחקים ברחובות, דווקא גורמים למדינה הזו להיראות מתוקנת. הרי שאתה נולד למציאות מסוימת, אתה לא מודע לחוסר שיש לך. באופן מפתיע, ולמרות הקשיים של המשטר והעוני הבולט אי אפשר לקחת את שמחת החיים בקצב הסלסה של אזרחי קובה.

לסיכום, קובה היוותה עבורי חווית צלילה וחוויה תרבותית מאוד חזקה. אפשר לאמר שהתאהבתי מחדש בצלילה ובצילום תת ימי בפרט. השילוב של אדרנלין ושקט מתחת למים והמוסיקה המלווה אותי ביבשה הם מתכון מצוין לזיכרון מתוק לעתיד

איך ומתי להגיע? טיפים ועצות

עונת הצלילות נעה במקביל לחודשי הקיץ שלנו, מומלץ להימנע מנסיעה בסביבות אוקטובר בעונת ההוריקנים המכה באזור.

ישנן טיסות בכל יום לקובה עם קונקשיין דרך ספרד עם איבריה, דרך פאריז עם אייר פראנס, או עם חברות נוספות והן עולות בסביבות ה 1500$. מומלץ להגיע מספר ימים לפני היציאה לספארי כדי להנות מהמדינה הססגונית, ובכדי לאפשר למטען (שבדרך כלל מתעכב בדרך) להגיע בטיסה אחרת.

הלינה בקובה מתאימה לכל כיס, החל ממלונות פאר ועד ל'הסיאנטה' בתי אירוח פרטיים משפחתיים וקטנים, אותם ניתן למצוא בכל מקום.

הצלילה בקובה מאד קלה והאזור מתאפיין במים צלולים ובזרמים חלשים מאד. האקלים האזור גני המלכה הוא טרופי ולפעמים ישנה עננות קלה ואף גשם טרופי אך טמפ' האוויר היא של כ 30 מעלות סלזיוס.

המטבע המקומי עבור תיירים הוא 'פזו קובנו' השווה לדולר בקירוב. עקב האמברגו של ארה"ב לא מומלץ להגיע עם דולרים אלא עם מטבע יורו ולהחליפו במקומות מוסמכים לכך בלבד.

כנל לגביי כרטיסי אשראי, לא תמיד עובדים, כדאי להצטייד במזומנים.

השפה המקומית היא ספרדית, אך רוב המקומיים מדברים גם אנגלית.

קובה היא מקום אותנטי מאד עם קצב משלו. בשנים האחרונות קובה החלה להיפתח למערב וקצב השינוי שהמדינה עוברת הולך וגובר. מומלץ לבקר בקובה בהקדם לפני שהשינוי בה ישפיע על אופי המקום והאוכלוסייה.