תערובות ניטרוקס וטרימקס הופכות את הצלילה לחוויה מלהיבה יותר ומאפשרות לכם יותר זמן במים. דני יונסקו לוקח אתכם למסע קניות בשוק הטכני

מאת דני יונסקו

"כמה זה יעלה לי?" שואל כמעט כל צולל לפני שהוא נכנס לעולם הצלילה הטכנית. ובצדק. לא רק הקורסים עולים כסף, גם הציוד אינו זול ואתם נדרשים לתוספות שלא הכרתם בעבר, בעולם הצלילה הקונבנציונלי, באוויר הדחוס.
לשמחת היצרנים, העולם הטכני כל כך מסתורי וכל כך מפתה ששאלה זו לרוב נשארת על הנייר ורובנו פוסעים בצעדי ענק אל העמוק והלא נודע.
נתחיל מפריט שרובנו לא רוכשים  - המיכל. דווקא בצלילה טכנית, חשוב להחזיק במיכל פרטי, שאליו צמודים אבזרים שונים. מיכל כזה גם פחות חשוף לזיהומים שונים, שעלולים לגרום תאונות בצלילה הטכנית.
בצלילה טכנית רגילה, רבים יעדיפו מיכל ראשי בנפח 15 ליטר, העשוי מפלדה. צוללים שמקמצים בצריכת האוויר, יסתפקו במיכל אלומיניום רגיל שתכולתו 12 ליטר.
לצלילות הטכניות המתקדמות וצלילות הטרימקס, אפשר לבחור  בין שני מיכלי 10 ליטר או בין שני מיכלי 15 ליטר (פלדה או אלומיניום לפי שיקולי נוחות אישיים).
כיצד נושמים משני מיכלים מתחת למים? יש שתי אפשרויות: האחת, נפוצה ובטיחותית יותר, מתבססת על שימוש בשתי מערכות עצמאיות עם  וסת  לכל מיכל. השנייה נעזרת בגשר .(Manifold) המדובר בצינור עם ברז אחד המחבר בין שני המיכלים.
אם אכן קונים מיכל, רצוי שהוא יהיה מסוג "פוני". מיכלים אלה משמשים לתערובת הדקומפרסיה או לגז מעבר כלשהו. גודלם בין 5 ליטר ל-7 ליטר, כאשר בצלילות מתקדמות יתפוס את מקומו מיכל בנפח של 10 או 12 ליטר.
לא שיש סיבה לזרוק את המאזן הישן, אבל כדאי לקנות מאזן חדש שמתאים לצלילה טכנית. שימוש במאזן רגיל לא מאפשר בדרך כלל למקם את מיכל הפוני מאחור. זאת ועוד: בלי טבעות D ממתכת, מחוזקות היטב, אי אפשר לתלות את המיכל מקדימה. ישנם גם כאלו שגררו את המאזן הספורטיבי עד לשלב הצלילות המתקדמות, אך רובם גילו עד מהרה שצלילות טכניות עם חגורת משקולות אינן תמיד שיא הנוחות.

הצוללים הטכנים הוותיקים יבחרו לרוב להרכיב לעצמם מערכת איזון מחלקים רבים ומיצרנים שונים בהתאם לניסיונם, נוחותם וצרכיהם. אך לצולל הטכני המתחיל יתאימו לרוב מערכות מוכנות, שאינן נופלות ברמתן מהמערכות המורכבות.
חברת זיגל התמחתה תחילה  בציוד צניחה, ועל כן נוחות המאזנים שלה עולה על זו של חברות אחרות. יתרון נוסף של מאזני הזיגל הוא במערכת המשקולות האינטגרלית. מערכת זו, בניגוד לכיסי הסקוטש של רוב המאזנים, מאופיינת בכיס עם פתח עליון הנסגר ברוכסן ובפתח תחתון המחוזק על ידי כבל מצנח הנשלף בקלות ומאפשר השלכת משקולות בדרך פשוטה ונוחה.
זיגל מציעה לצולל הטכני שלושה מאזנים עיקריים: ריינג'ר (RANGER), טק (TECH) וטק פאק (TECH PAC). כולם מאזני פרפר עם פנימית הניתנת להחלפה. ההבדלים בין המאזנים השונים נובעים מכמות הכיסים והטבעות, איכות רצועות הבטן וגודל הכנפיים (כינוי לשק האוויר של המאזן הדומה בצורתו לכנפי פרפר).
הריינג'ר הוא המאזן האולטימטיבי למי שרוצה לשלב בין צלילה ספורטיבית לבין צלילה טכנית ולהשתמש באותו ציוד. לעומתו הטק פאק מורכב מרתמות וכנפיים בלבד ואפשר להוסיף לו כיסים לפי דרישות הצולל.
גם דייב רייט (Dive Rite) ו-או.אם.אס (OMS) מייצרות מאזנים ברמה גבוהה, אך מסוג שונה לגמרי. במאזנים אלה, רתמות מאובזרות באינספור טבעות במקומות שונים, וכנפיים נפרדות. מאזנים אלו פחות אידאלים לאלו שרוצים לבצע צלילות ספורטיביות וטכניות עם אותו מאזן. אמנם שתי החברות מציעות כנפיים בגדלים שונים, כך שיתאימו לצלילות ספורטיביות, אך חוסר הכיסים וסוג המנשא עלולים להפריע לצלילות הפשוטות. בניגוד לזיגל, חברות אלו פותחות אפשרות נוספת בפני הצולל הטכני - מנשאים קשיחים. המדובר בגב קשיח מפלסטיק, אלומיניום או פלדת אל חלד, עם רצועות כתפיים ובטן, המשמשים כבסיס לכנפיים במקום המנשא הרך אליו אנו רגילים. השימוש במנשאים קשיחים נפוץ מאוד בחו"ל, כיוון שהוא משמש כבסיס יציב מאוד למספר רב של מיכלים ולעתים גם חוסך בכמות המשקולות אותה יש לשאת.

עכשיו כשאנחנו מסוגלים להתאזן ולהעמיס על עצמנו מספר רב של מיכלים, בואו נראה איך נושמים מהם. לפני שאתם רצים וזורקים את הווסת הישן, אל תשכחו שבצלילה טכנית רגילה אנו זקוקים לשני וסתים לפחות, וככל שהצלילה מתקדמת מספרם עולה. אם עד היום נשמתם בווסת ניטרוקס לא מאוזן, אפשר להפוך אותו לווסת משני לשימוש על מיכל הפוני. כל שנצטרך לעשות הוא להוריד את צינור האוקטופוס ואת צינור האינפליטור. אם נבחר למקם את מיכל הפוני על הגב, נשאיר את מד הלחץ הקודם שלנו. אם נבחר למקם אותו מקדימה, נוכל להחליף את צינור הקומבו לצינור קצר, ואף למד לחץ מזערי המתברג ישירות לדרגה הראשונה. אם רכשנו בעבר וסת מאוזן ברמה טובה, נוכל להשתמש בו כווסת עיקרי ולרכוש וסת פשוט יותר לפוני.
איזה תכונות נחפש בווסת החדש? נרצה וסת מאוזן, כך שלעומק ולכמות האוויר במיכל לא תהיה השפעה משמעותית על קושי הנשימה. נרצה גם דרגה שנייה קלת משקל שבה ניתן לכוון את כמות האוויר המסופקת. משקל הדרגה השניה יכול להיות משמעותי בצלילות לשעה וחצי ואף יותר. סביר להניח שנרצה לשנות את קושי הנשימה בהתאם לרמת המאמץ בצלילה. את האוקטופוס נאלץ להחליף בצינור באורך של 1.60 מטר לפחות. אמנם לא כל ההתאחדויות דורשות צינור אוקטופוס ארוך, אך לאחר ההנשמה הראשונה שתבצעו (לצורך תרגול, נקווה), תגלו שהאוקטופוס הרגיל לא מאפשר ביצוע נוח.
ומה עם הקומבו? האם גם אותו נאלץ להחליף? כן ולא. הרבה צוללים יעדיפו להשאיר את מד העומק בקומבו כגיבוי למד העומק הדיגיטלי. אך ישנה אסכולה אחרת, לא פחות מכובדת, אשר תעדיף שני מדי עומק דיגיטליים, ולהחליף את הקומבו במד לחץ בודד. (ברוב הקומבו ניתן להוציא את מד הלחץ מאריזת הגומי ולהשיג את אותה מטרה).
עוד תכונה, לא פחות חשובה, היא יכולת ההסבה של הווסת לצד שמאל, דבר שלא מתאפשר בכל וסת. בווסתי פוסידון, כמו "ג'ט סטרים" (Jet stream) ובחלק מווסתי דאקור לא צריך לפרק את הדרגה השנייה לצורך שינוי הצד.
הגיע שלב החליפה. כל אחד מכם כבר צולל מספיק זמן כדי לדעת עד כמה הוא רגיש לקור. בצלילות טכניות, הרגישות גוברת כיוון שמדובר לפעמים בזמני תחתית מטורפים של שעה וחצי, שעתיים ואף יותר. זו יכולה להיות חוויה לא נעימה לבלות שעה בחניות דקומפרסיה, מול שונית מהמת, מבלי יכולת ליהנות ממנה בגלל הקור העז.
האפשרויות: גופיה בעובי 3 מ"מ מתחת לחליפה, או חליפה חצי יבשה. לפעמים נאלץ להשתמש בחליפה יבשה, והשימוש בה דורש  אימון והכשרה מיוחדת, בפרט בצלילות טכניות. עם זאת קשה להאמין שתאלצו להשתמש בחליפה יבשה בארצנו החמימה. גם לא בחורף.
כאשר מנסים לשים את מיכל הפוני מאחור, או למקם שני מיכלים על הגב, מגלים מהר מאוד שהרצועות הרגילות של המאזן לא עומדות במשימה.

לבעיה זו כמה פתרונות. הפשוט שבהם - שימוש ברצועות ארוכות. רצועות אלו יתאימו לרוב המאזנים הטכניים, אך לעתים הן גורמות למיכל להחליק. הפתרון: רשת או משולשי פלסטיק לייצוב המיכל או סתם חיזוק תקיף יותר של הרצועה. בעיה נוספת היא חוסר היציבות במאזנים בעלי גב צר כגון מאזני הדייב רייט. לפתרון בעיה זו נחלצו היצרנים ויצרו את שמיניות הנירוסטה או פלדת האל חלד. שמיניות אלו מתברגות אל תוך חורים יעודיים בגב המאזן ומתהדקות סביב המיכלים. חסרונן העיקרי הוא בגודלן הקבוע. אם נרצה להשתמש בגדלים שונים של מיכלים, נאלץ לרכוש כמה סדרות של שמיניות. עם זאת, חוזקן ויציבותן הן כמעט ללא מתחרים. פתרון נוסף: התקן המתברג אל גב המאזן בעזרת רצועות מיכל רגילות.
יש עוד שיטות לחבר מיכל פוני הן מקדימה והן מאחור: רצועות חובקות לפוני המתלבשות על הרצועות הרגילות של המאזן. ולמי שירצה לחבר את המיכל מקדימה, ישתמש בטבעת מתכת או ברצועה עם תפס המתחבר לטבעות ה- D של המאזן.
צוללי מערות וגם צוללים אחרים יעדיפו להשאיר מיכל אחד בלבד, אם בכלל, על הגב ואת שאר המיכלים יעבירו לנשיאה צדדית (Side Mount).
בשלב זה נשאלת השאלה כיצד נוכל לחזור לחבל הירידה שלנו (האנך) לאחר שחיה ממושכת באתר, וכיצד נבצע חניות דקומפרסיה בנוחות ובביטחה ללא האנך. התשובה נמצאת בפריט קטן אך מאוד חיוני  - הגלגלת. יש סוגים רבים של גלגלות, החל מפשוטות בעלות ידית וגליל חבל בלבד וכלה במשוכללות יותר בעלות מנגנון חיכוך, מנגנון נעילה, הדק שחרור ועוד מיני תוספות. בחירת הגלגלת, תיעשה לרוב על פי נוחות ומיומנות. צולל המיומן בשימוש בגלגלות, יוכל להשתמש בכל סוג שהוא בצורה בטוחה. צולל מתחיל יעדיף גלגלת בעלת כמה שיותר אמצעים למניעת סיבוכים. סיבוכים בגלגלת בזמן שחיה אל ומן האנך, כתוצאה משימוש לקוי, יבזבזו זמן יקר ואף יגרמו לצולל שמסרב בתוקף לנטוש את גלגלתו היקרה במצולות, לחרוג מהזמן המתוכנן. אותם סיבוכים בעת העלאת מצוף הדקומפרסיה יגרמו לגלגלת להיתקע, והצולל יטוס בעקבות המצוף אל פני המים. חבל הגלגלת חייב להיות חזק ועמיד בפני חיכוך, כך שאם יגרר על סלעים, ברזלים וחפצים דומים, לא נתנתק מן האנך.
מצוף הדקומפרסיה הוא שרוול עם פתח אחד בלבד, שאותו אפשר לנפח ועל ידי כך לגרום להצפתו מכל עומק. חשיבותו רבה הן כאמצעי לתליה בזמן חניית הדקומפרסיה, הן כאמצעי סימון לשעת חירום. כמה התאחדויות אף מתרגלות שימוש במצוף כמאזן חירום. קיימים גדלים שונים של מצופים (לא מדובר במצנחי הרמה). אלו שונים בגודלם, בשיטת מילויים ובמיני תוספות. בבחירת הגודל, צריך להתחשב הן בנפח הדרוש (במאזן ריק, משקלנו במים שלילי במעט בלבד) והן בכמות האוויר שנבזבז בשעת המילוי. לדוגמה, אם נבחר מצוף שנפחו 50 ליטר, נבזבז לא מעט אוויר במילויו. שתי תוספות עיקריות צמודות בדרך כלל למצוף: שסתום ריקון ולוחית רישום  המאפשרת כתיבת הודעות לצולל הבטיחות.
בניגוד לצלילה ספורטיבית,  לא נשים מחשב על היד ונקפוץ מיד למים, אלא נשקיע בתכנון צלילה (לאורך זמן, תכנון זה לא יקח יותר מעשר דקות). כאן נכנס לתמונה לוח הרישום שעליו נרשום את תוכנית הצלילה, תוכנית הגיבוי ועומק החלפת הגזים. גם כאן, כרגיל, המבחר גדול. שני סוגי לוחות עיקריים נמצאים בשימוש: לוח רחב הנתלה על אחת הטבעות או נכנס לכיס ולוח המתלבש על היד ובדרך כלל מכיל גם מקום למחשב. הרבה צוללים יעדיפו את הלוח על היד, הן מבחינת נוחות וגם כדי לצמצם את כמות האבזרים התלויים.
אם מתנתקים מחבל האנך בזמן החניות, אפשר לסמן את עצמנו בעזרת מצוף הסימון. אך למה להתנתק מלכתחילה? בעזרת ה"ג'ון ליין" (Jon Line) נוכל להישאר מחוברים לאנך בנוחות ומבלי להצטופף. המדובר בחבל או רצועה באורך של כ-2 מטר, אשר בצד אחד מתחבר לאנך ובצד שני מחובר אלינו. אבזר זה אפשר להכין בבית, או לקנות בחנות.
התאחדויות הצלילה לא מאוהבות במחשבים, אך הן מוכנות להתפשר על שימוש בשני מחשבים עצמאיים כאשר על הצולל הטכני לפעול על פי המחמיר מבין שניהם. סביר להניח שלא תקנו מחשב נוסף ותשתמשו בו  כמד עומק וזמן, תתעלמו מהאזהרות שלו  ותשמרו אמונים לתוכנית הכתובה. לאלו מביניכם העומדים בפני רכישת מחשב, מומלץ לרכוש מחשב עם אפשרות מעבר בין תערובות שונות, במהלך הצלילה.
יש עוד אבזרים רבים היכולים ליעל את הצלילה ובהם, קליפסים למיניהם ואמצעי חיבור שונים, מיתרי גומי ואזיקונים וכדומה.
בשורה התחתונה: מה שזול - יקר, ולהפך. השקעה נבונה תבטיח צלילה טכנית נוחה ובטוחה.