מישל בראונשטיין, צלם יליד בלגיה, צלל בצעירותו במכרות שמולאו מים והפכו לאתרי צלילה. בהמשך עלה לישראל, למד להכיר את הים האדום ואף צלל וצילם במיקרונזיה ובגלפגוס. מגזין "ים" מציג כמה פנינים מתיק העבודות שלו
 
מאת דוד פילוסוף

מישל בראונשטיין, צלם יליד בלגיה, בן 37, גילה את הים בגיל 10, לאחר שצפה בסרטיו של ז'אק קוסטו. רק כעבור עשר שנים הוא עבר בהצלחה קורס צלילה, ובאותו רגע החל סיפור אהבה שלא נגמר.
הוא רצה לעבוד בסביבת מים וים בפרט, וקווה לעשות זאת בעזרת לימודי אלקטרוניקה ופיתוח ציוד תת-מימי. פרויקט הסיום ללימודי האלקטרוניקה היה מחשב צלילה שמעביר את נתוני הצלילה למחשב PC. בזמנו, חיבור מסוג זה היווה פיתוח חדשני.
בגיל 28, עלה בראונשטיין לישראל והחל לעבוד כמהנדס מחשבים בחברה המתמחה בתקשורת מחשבים.
את רוב הצלילות הראשונות ביצע בראונשטיין בבלגיה, שם נהג לצלול במכרות. מדינת השפלה הפלמית, ענייה באתרי צלילה רגילים והמקומות היחידים שבהם אפשר לצלול הם מכרות לשעבר שמולאו במים. בנוסף, מדי פעם נהג לקפוץ לצלילות בים האדום, שם החל לצלם את העולם התת-ימי במצלמת SEA&SEA. מאוחר יותר קיבל במתנה מצלמת NIKONOS 5 ללא מבזק, "וזו היתה אחת המתנות היפות בחיי", אומר בראונשטיין.
עם השנים, הוסיף ציוד צילום רב ויקר הכולל מספר מצלמות, עדשות ומבזקים. "עבורי, צלילה זה היא הדרך להתקרב למה שאני אוהב לראות ולצלם. אני מעדיף להשקיע בציוד צילום ונסיעות לאתרים מיוחדים, מאשר בציוד הצלילה", הוא מספר.
בראונשטיין משתמש בשלוש מצלמות NIKONOS 5 עם כל העדשות לאותו הדגם, זרועות למבזקים מחברת ULTRALIGHT, המאפשרות לקבע את המבזקים כרצונך ובצורה קלה. "במיוחד אני אוהב עדשה רחבת זווית, 15 מ"מ, של NIKONOS, שלהערכתי אין מתחרה לה בקטגוריה של עדשות בתוך מארז. לרוב אני משתמש במצלמה אחת עם עדשת 15 מ"מ, שני מבזקי אור SB-105 ומד-אור של SEKONIC. בנוסף, אני משתמש במצלמה אחרת המחוברת לעדשת מאקרו עם מבזק אחד. אני יודע שיש כמה סוגי צילום מאקרו ואף דגים מסויימים, כגון דג מנדרין, אשר לא ניתן לצלם עם ה- NIKONOS 5, אך עדיין זוהי המערכת הקלה והקומפקטית ביותר לנשיאה בנסיעות צלילה ולצלילות עצמן. צוללים אשר מתחילים לצלם עם מצלמה דיגיטלית, מצליחים להפיק בנסיעה אחת לקחים שהפקתי במהלך מספר נסיעות, וזאת הודות לתוצאות המיידיות, בעוד שאני הייתי צריך להמתין לתוצאות של פיתוחי התמונות. אילו הייתי מתחיל היום בצילום תת-מימי, גם אני הייתי מתחיל במצלמה דיגיטלית", הוא אומר. "אבל עכשיו, כשאני מכיר היטב את ה- NIKONOS 5 זו המצלמה שהכי מתאימה לי. מי יודע, אולי בעתיד אוסיף מצלמה דיגיטלית לאוסף שלי".
סרטי הצילום החביבים על מישל הם Fuji Velvia 50 לצילומי מאקרו ו- Fuji Provia 100 עבור לצילומים כלליים. "במקרים מסויימים, כאשר הראות אינה טובה, אני יכול להשתמש בסרט צילום 200 או 400".

חוויות בגלפגוס
בראונשטיין תמיד שמח לחזור לים האדום, אבל אוהב להיזכר בצלילות באיי גלפגוס. באי הצפוני, דרווין, ראיתי להקות של מאות פטישונים שחלפו על פנינו במשך שעה ארוכה. צללתי שם ארבעה ימים והתמזל מזלנו לראות ולהתקרב לכ-20 כרישי לוויתן. דולפינים החגים מסביב לספינה וקופצים מעל המים נראו באלפים; לכל מקום שם פנתה העין, נראו דולפינים, עד לקצה האופק. בגלל כמות החיים האדירה שניתן היה לראות מתחת למים, צללתי עם שתי מצלמות בכל אחת מהצלילות".
על גן עדן אמיתי, הוא מדווח מהצלילות במיקרונזיה: "שפע של איים ירוקים מנקדים ים כחול-עמוק. סוג הצלילות כאן מגוון במיוחד. ניתן לראות שפע אלמוגים ודגים צבעוניים, אך גם כמויות גדולות של כרישי שונית אפורים. עם מעט מזל אפשר לראות מנטות העוברות ב'תחנות הניקיון'. אם לא התמזל מזלכם לראות מנטות בפלאו, לאחר שהות ארוכה באזור, מומלץ לטוס ישירות ל-יאפ (45 דקות טיסה), שם תראו שפע של מנטות ומקרוב. לפעמים הן כל-כך התקרבו, עד שגם דרך העדשה הרחבה ביותר שלי לא הצלחתי לראות אותן במלואן".
ומה בעתיד?
"אני מקווה להגיע לפאפואה ולאיי קוקוס. הצלילות שם מדהימות ואני מצפה בקוצר רוח להזדמנות להגיע לשם".

לגלרית התמונות

להצטרפות לאלפי מנויי מגזין ים לחץ כאן
רק 26 ש"ח
לרכישת ביטוח צלילה לחץ כאן