מזל טוב. החלטתם סוף סוף לקנות וסת חדש. המבחר בחנות גדול ומבלבל. וסת לא מאוזן? דרגה ראשונה מאוזנת? איזה אוקטופוס כדאי לרכוש ומה עם מד הלחץ? דני יונסקו מביא את המדריך לקונה המבולבל

מאת דני יונסקו

האם אי פעם ניסיתם במהלך צלילה לחשוב איך זה לצלול כאשר צריך להפעיל את הווסת לפני כל נשימה? נשמע מוזר, אך כך בדיוק פעל המכשיר הראשון שניתן להגדיר כ"ווסת", אשר שולב כרכיב במערכת צלילה כמעט עצמאית בשם "טריטון". מערכת זו, אשר נבנתה בשנת 1808 על ידי פרידריך וון דריאברג, כללה מיכל אוויר הנדחס באופן קבוע על ידי צינור מפני השטח ומוקם על גב הצולל. מן המיכל יצא צינור עם שסתום, אשר הופעל על ידי תנועת הנהון בראש.
עקרונות הווסת, כפי שאנו מכירים אותו כיום, פותחו לראשונה על ידי שני הצרפתים בנואה ראקואירול ואוגוסט דאניארוז בשנת 1864. היה זה וסת דרישה מבוקר על ידי ממברנה, אשר פיצה על הפרשי הלחצים בין לחץ האוויר במיכל לבין הלחץ הסביבתי. השלב הבא כבר מוכר מרוב ספרי הסטוריית הצלילה, כאשר בשנת 1943 בנו ז'אק קוסטו ואמיל גאניון את מערכת הנשימה הראשונה הדומה לזו המוכרת כיום. גם כאן לא הכל הלך חלק והניסוי הראשון נכשל. רק בניסיון השני נחלו השניים הצלחה, אשר הסתכמה בהקמת חברת "אקווה-לאנג".
בשנת 1955 המציא סאם דייביסון ג'וניור את "חוגת הנשימה", וסת בעל שני צינורות ושתי דיאפראגמות ולראשונה עם אפשרות לכוון את ההתנגדות לנשימה.

מהו בעצם הווסת? את מה הוא מווסת? ולמה הוא כל כך חשוב?
לחץ האוויר במיכל צלילה מלא הינו בסביבות 200 אטמוספרות. לחץ האוויר בגלגל רכב מלא הוא בסביבות 2 אטמוספרות. די ברור מה היה מתרחש לו היינו נושמים ישירות מן המיכל... כאן נכנס הווסת לתמונה.
הווסת, כפי שאנו מכירים אותו כיום, נקרא בשמו המלא וסת דרישה דו-דרגתי. וסת דרישה, בשל העובדה שהוא מספק את האוויר אך ורק על פי דרישת הצולל. דו-דרגתי, בשל העובדה שתהליך הורדת הלחץ מתבצע בשני שלבים.
את הווסתים ניתן לחלק לשני סוגים, על פי עקרון הפעולה שלהם: וסתי בוכנה ווסתי דיאפרגמה. את הפטנט לווסת הבוכנה רכשה בשנת 1958 חברת שרווד במחיר של ארוחת צהריים אחת לשנה. מהנדסי החברה שינו את הדגם המקורי כך שיתאים לצלילה וזה החליף את וסת הדיאפרגמה - מ-1864.
הדרגות הראשונות בווסתים המוקדמים, הן הבוכנה והן הדיאפרגמה, היו בלתי מאוזנות, כלומר קלות הנשימה של הצולל תלויה בכמות האוויר במיכל וכבר בסביבות ה-30 אטמוספרות מקבל הצולל החולם סטירת לחי קלה המזכירה לו לסיים את צלילתו. דגמים מאוחרים שופרו ונבנו בצורה המאוזנת, כך הפעם הראשונה בה הצולל הרגיש שינוי בקלות הנשימה היתה כאשר המיכל היה כמעט ריק. תפקידה של הדרגה הראשונה הינו להוריד את לחץ האוויר בדרך לצולל ל-8 עד 10 אטמ' מעל ללחץ הסביבה. לחץ זה נקרא לחץ ביניים.
מן הדרגה הראשונה זורם האוויר אל הדרגה השנייה. זהו החלק הנמצא בפיו של הצולל. תפקידה של הדרגה השנייה הוא להוריד את לחץ האוויר הזורם אליה, מלחץ הביניים ללחץ הסביבה. גם כאן קיימים כמה דגמים שונים. הדגם המקורי נקרא "נגד הזרם" (Up Stream) ואילו החדשים פועלים בעקרון הנקרא "במורד הזרם" (Down Stream). לאלו מכם המעוניינים ללמוד יותר על עקרון פעולת הווסת, הן הדרגה הראשונה והן הדרגה השנייה. למידע נוסף מומלץ לבקר באתר: http://www.delportdupreez.co.za/diving/equipment/regulator.html.

עושים את העבודה
מה חשוב לשקול כאשר באים לקנות וסת? ראשית, משהו שעלול להכעיס כמה בעלי עסקים: גם הווסת הפשוט ביותר יעשה את העבודה ויעשה אותה טוב. כל מה שמעבר לבסיס הינו בגדר צרכים אישיים ספציפיים, או פינוק, וכן, מותר לכם לפנק את עצמכם.
חלק נכבד מן הצוללים קונה את הווסת כמערכת שלמה המורכבת מדרגה ראשונה, שתי דרגות שניות, צינור אינפלייטור ומד לחץ ועל כן נדון בשיקולים הנוגעים בכל אחד מאלו לפי הסדר.
השיקול לקנות דרגה ראשונה מאוזנת, לרוב מתבסס על סוג העבודה אותה אתם מבצעים. אם צלילה היא לא עיקר חייכם ואתם מסוג האנשים היוצאים לחופשת צלילה, פעם עד פעמיים בשנה, וסת לא מאוזן יכול להיות מספק. יתרונות הווסת הזה הוא המיעוט בחלקים נעים, דבר המקטין את הסיכוי לתקלות. יחד עם זאת, כל החלקים הנעים חשופים למים ועל כן חשופים למלח, חול ומיני דברים אחרים שנמצאים במים והיינו מעדיפים לשכוח שהם שם. חסרון נוסף, הנובע מפשטותו, הינו העיצוב: פתח לחץ גבוה אחד בלבד, בדרך כלל, ושלושה פתחי לחץ נמוך.
דרגה ראשונה מאוזנת תאפשר נשימה נוחה גם בלחצים נמוכים וכן נשימה קלה בעומקים העולים על 40 מ'. זו גם הסיבה מדוע צוללים טכניים ישתמשו בדרגות ראשונות מאוזנות בתור הווסתים העיקריים שלהם. עיצוב הדרגה המאוזנת יכול להיות לפעמים מבלבל וטעות נפוצה היא לחשוב שדרגות ראשונות ישרות, כלומר כאלו בהם גוף הווסת הינו בהמשך לפתח החיבור למיכל, הן דרגות לא מאוזנות. דרגות ראשונות מאוזנות בנויות לעיתים קרובות בצורה של ברך הנמצאת בזוית תשעים מעלות לפתח כניסת האוויר. וסתי דרגות ראשונות כאלה בפרט, ומאוזנות בכלל, מצויידים לרוב בשתי פתחי לחץ גבוה וארבעה פתחי לחץ נמוך, כך שכל צולל יוכל לסדר את צינורות הווסת כפי שנוח לו. בדרגות ראשונות בעלות ברך קיים לרוב מנגנון 'סוויבל', המאפשר סיבוב חופשי של אזור פתחי יציאת הצינורות. אלו שיבחרו להרכיב את הווסת עם הברך למטה יאלצו לוותר על השימוש בסוויבל אך יזכו לזרימת מים טובה יותר ולהגנה יותר טובה על גוף הדרגה הראשונה מפני מכות.
לפני הקניה חשוב לזכור כי יש לרכוש משהו בגבול התקציב, אך שיתאים לכל צרכיכם הנוכחיים והמתוכננים לכמה השנים הקרובות.

יש גם פטנטים
הדרגה השנייה חשובה לא פחות, בעיקר בגלל העובדה שאותה אתם מרגישים בפה בכל מהלך הצלילה. ישנם המון פטנטים כיום המתוספים לדרגות השניות, אך בכל זאת יש לשים לב לכמה דברים חשובים: ראשית, על הדרגה השנייה להיות נוחה בפה. אי נוחות יכולה לנבוע ממשקל כבד, פיה גדולה, או קטנה מדי ואפילו אזיקון שמורכב לא טוב. השניים האחרונים אינם סיבה לא לבחור בווסת, אלא סיבה לבקש מן המוכר להחליף את הפיה, או את האזיקון.
משקל כבד יכול להיות בעיה אך כי לפעמים מטעה, היות וחלק מן הדרגות השניות יהיו מאוזנות מתחת למים. שנית, חשוב לבדוק במיוחד אם אתם צוללים טכניים, או מתכננים להפוך לכאלו ולבדוק האם ניתן להעביר את צינור הכניסה לדרגה השנייה לצד השני ובכך להביא את הווסת מצד שמאל והאם תהליך ההעברה הינו פשוט, או שהוא מהווה הכנה טובה למבחני טייס.
דבר נוסף, שאולי חלק מן היצרנים לא יסכימו איתו, הוא אפשרות פתיחה קלה של מכסה הדרגה השנייה. לפעמים לכלוך עקשן לא ירד בשטיפה חיצונית בזרם מים ולא משנה כמה יסודית זו תהיה. דרגות שניות אשר המכסה שלהן מאובטח בברגים, חבקי ברזל ושאר מיני המצאות, פחות אהודות מבחינתי. זאת ועוד, רצוי שבפעם הראשונה בה תפתחו את המכסה, תבצעו זאת בנוכחות טכנאי מוסמך וכמובן מבלי לגעת במנגנון הזרמת האוויר לדרגה השנייה.
אביזרים נוספים שיכולים להיות נחמדים בדרגה השנייה, אך לא ממש הכרחיים, הם בורג כוונון התנגדות לנשימה, ובורר פרי-פלו (free-flow). האחרון ימנע מן הווסת להזרים אויר בצורה חופשית כאשר יכנס למים הפוך ובכך יחסוך לכם את תנועת היד הנחוצה להפוך את הפיה ולהפסיק את הזרימה. עיצוב ה'שפם' בדרגה השנייה חשוב גם כן. שפם ארוך עלול להראות מצחיק, אך הוא ימנע מן הבועות לעלות ישירות אל מול עיניכם. ישנם גם שפמים קצרים המעוצבים כך שהבועות לא יפריעו.

יכול להציל
האוקטופוס, או הדרגה השנייה החלופית, הוא חלק בלתי נפרד מן הווסת, הן על פי החוק והן על פי ההיגיון. הרבה צוללים לא מייחסים חשיבות לאוקטופוס, למרות שחלק זה בווסת יכול להיות אחראי על הצלת חיי בן הזוג ואף של הצולל עצמו במקרים מסוימים. האוקטופוס לא צריך להיות דרגה שנייה מן המאובזרות ביותר, אך רצוי בכל זאת להקפיד על כמה דברים לפני הקניה: ראשית, על הצינור להיות ארוך יותר, כך שיגיע בנוח לבן הזוג ולאפשר לו תנועה חופשית. שנית, צינור האוקטופוס וכן הדרגה השנייה עצמה צריכים להיות בצבע בולט ושונה מן הדרגה השנייה העיקרית.
כזכור את האוקטופוס מגישים לבן הזוג עם השפם כלפי מטה. ישנן דרגות שניות אשר בנויות מראש כך שכיוון הדרגה השנייה אינו משמעותי ואלו מיוצרים כיום גם בתור דרגות שניות חלופיות בדגמים קטנים ופשוטים יותר. לאלו מביניכם המתעסקים בצלילה טכנית, חשוב לא לחסוך בקניית צינור אוקטופוס ארוך, בין מטר ושישים סנטימטר לשני מטרים. תארו לעצמכם שני צוללים עם שלושה מיכלים או יותר המוגבלים על ידי צינור אוקטופוס בן מטר בלבד. זהו מתכון בטוח לאסון!
יצרני ציוד שונים ינסו למכור לכם אבזרים שונים המורכבים על צינור האינפלייטור כך שיהיה ניתן לנשום מצינור זה ובכך לחסוך צינור נוסף המשתלשל מן הווסת. פתרון זה טוב, אולי, בתור דרגה שנייה שלישית, אך לא בתור אוקטופוס. גם בתור אמצעי להצלה עצמית אין זה פתרון מושלם. האם באמת תוך כדי תקלה בדרגה השנייה העיקרית, מצב מלחיץ ברוב המקרים, אתם מסוגלים לנשום מצינור האינפלייטור ובו זמנית לרוקן את המאזן בזמן העלייה? אולי כן, אבל, האם אתם באמת רוצים לבדוק את זה? יתרה מכך, האם בן זוג היסטרי שנושם מצינור האינפלייטור שלכם, יאפשר לכם בכלל גישה לצורך ריקון המאזן? אין לי ספק שבזה הרגע כמה מכם חושבים לעצמכם, על מה הוא מדבר, הרי המאזן שלי מלא בשסתומים?! ובכן נכון, ואולי תצליחו לרוקן את המאזן, אך באם רוקנתם אותו יתר על המידה, ובן הזוג רוקן את מאזנו גם כן, מה אז?
צינור האינפלייטור הינו אביזר פשוט שלרוב מגיע עם המאזן וניתן לרכשו גם עם וסת חדש. חשוב לבדוק כאן שני דברים באם הצינור נקנה עם ווסת חדש ולא כחלק מן המאזן. האחד: האם אורך הצינור מתאים לאורך צינור האינפלייטור של המאזן. שנית: האם החיבור של צינור האינפלייטור בווסת, מתאים לחיבור בצינור האינפלייטור במאזן? אומנם ישנו תקן סטנדרטי, אך עדיין יש חברות שונות עם דגמים ייחודיים וכן ישנם עדיין מאזנים ישנים בשוק. במידה ואין התאמה, אין מה להילחץ. צינורות ניתן להחליף וכן את האינפלייטור במאזן עצמו, במידה וצריך.

לצאת מהלחץ
אחרון, אך לא פחות חשוב: מד הלחץ. ישנם אין ספור דגמים השונים זה מזה בעיצוב, אך כולם, בסופו של דבר, מראים אותו הדבר. חשוב שתבדקו אם מד הלחץ תקין. שנית, האם גודל הכתב והנתונים המוצגים על המד, נוחים לכם לקריאה מתחת למים. כמו כן, הקפידו לקבל מד-לחץ המציג נתונים ביחידות אליהן אתם רגילים. אל תשכחו שלפעמים בשעת לחץ חישובי מעבר יחידות אינו הדבר הכי מתאים ואז כל מה שנשאר זה לשער את מצב האוויר על פי הצבעים השונים.
לאלו מכם אשר יש בבעלותם מחשב צלילה, ניתן לרכוש מד לחץ בלבד ללא מד עומק. ולאלו שעדיין לא קנו מחשב, יש שתי אפשרויות: לקנות קומבו, יחידה פלסטיק המשלבת בין מד הלחץ ומד העומק ולפעמים אף מצפן. אפשרות שנייה הינה כמובן לרכוש מחשב, המשלב בתוכו מד לחץ. זה יכול להיות פתרון יקר יותר, אך מחשב יכול לספק לכם נתונים רבים יותר מאשר מד לחץ רגיל. לדוגמא, זמן צלילה מרבי שנותר על פי אויר ודקומפרסיה משולב, קצב צריכת אויר אישי ועוד.
מעבר לחלקי הווסת ישנם כמה דברים נוספים לא פחות חשובים. צוללי נייטרוקס צריכים לרכוש וסתים מותאמים לחמצן. אל תסתפקו בדברי המוכר הטוען כי הווסת מותאם לחמצן. דאגו לראות את ספר הווסת המצורף. רוב היצרנים כותבים שהווסתים מותאמים לחמצן בריכוז של עד 40%. פירושו של דבר, ברוב המקרים, שהווסת לא עבר שום התאמה וזה מתוך ההנחה שחמצן בריכוזים כאלו אינו יכול להיות מסוכן ואינו יכול לגרום לבערה. אל תסתפקו בזה אלא דרשו התאמה ל-100% במידה והווסת לא מותאם לכך מראש.
הדרך הטובה ביותר לבדוק וסת, מעבר לפרטיו הטכניים, היא לצלול איתו. בררו בחנות בה אתם רוכשים את הווסת, האם ניתן לשכור, או לקבל וסת דומה לצלילת ניסיון. ולאלו מכם המעוניינים לרכוש וסת יד שנייה, חשוב שתבדקו את הווסת אצל טכנאי מוסמך ודאגו, באם הווסת לא עבר טיפול תקופתי לאחרונה, להעבירו טיפול בטרם תצללו איתו.
אל המדפים בחנויות הצלילה הגיעו באחרונה מספר דגמים חדשים של וסתים, המצטרפים לכמה דגמים המוכרים יותר.