86 כלי שיט - ובהם נושאות מטוסים, משחתות מפלצתיות וצוללות - הוטבעו על-יד האמריקנים בניסויים הגרעיניים שערכו באטול האיים ביקיני. יותר מ-40 שנה אחרי אותו ניסוי שנועד להפחיד את ברית המועצות, עדיין לא מומלץ לאכול מאגוזי הקוקוס שבאי, אבל האניות הטבועות הפכו להיות גן עדן לצוללים. ג'ון בנטין לוקח אתכם למסע מופלא בקבר המוני

מאת ג'ון בנטין, מיוחד ל"ים"

רוצים לצלול בביקיני? אפשר להתייחס להצעה הזאת כמו להטרדה מינית או לייחס לדובר וולגריות, שובינזם וגסות רוח. ואפשר להיזכר מיד כי המדובר באטול האיים, שבו פוצצה ארצות הברית פצצה גרעינית וגרמה שואה אקולגית, שתוצאותיה מורגשות עד היום.
נכון, צלילה בביקיני נשמעת מלבבת כמו ספארי בנחל שורק, בכור בדימונה או חלילה בצ'רנוביל. אבל יותר מ-40 שנה אחרי אותו ניסוי, אף על פי שאגוזי הקוקוס והסרטנים של ביקיני מסוכנים למאכל אדם, הצלילה באטול בטוחה והמים נקיים משרידים רדיואקטיביים.
אם אין לכם עניין בספינות טבועות - עברו לכתבה הבאה. אם הספינות הטבועות שאתם אוהבים לצלול בהן הן רק כאלו שטבעו במלחמה או בתאונה, תמשיכו לדפדף, כיוון שאין אזור בו טובעו בכוונה יותר ספינות מאשר בביקיני, אטול קטן ליד איי מרשל באוקיינוס השקט.

משחקי מלחמה
כשהאמריקנים מטביעים כאניה כדי שתשמש בעתיד כשונית מלאכותית, הם מפיקים אירוע מתוקשר ועתיר פעלולים פירוטכניים. גם הטבעת הספינות בביקיני היתה מיוחדת ומי שראה אותה, לא ישכח אותה לעולם.
ביקיני אטול היה המקום שבו ניסו האמריקנים את פצצות האטום והמימן שלהם במשך 12 שנים, החל משנת 1946. הם קיבצו צי של 84 אניות מלחמה ישנות, רק כדי לראות איזה אפקט יהיה לפצצת אטום על חומרי מלחמה קונבנציונליים. הצי הזה היה מורכב מספינות מלחמה אמריקניות, גרמניות ויפניות שנלקחו שלל במלחמת העולם השנייה. בנוסף היו שם גם צוללות, סירות וכלי שיט אחרים.
למה בביקיני? כי זה רחוק מכל מקום חשוב אחר, ואפשר היה לשכנע בקלות את התושבים התמימים, כי הם עוד ישובו לאי ו"שטובת העולם המערבי מחייבת קורבן קטן מצידם". בינתיים המלחמה הקרה הסתיימה, אבל עד היום הם לא שבו לאי הנגוע. גם המחווה של מעצב האופנה הצרפתי, לואי רירד, שקרא לבגד הים המיתולגי על שם האי, לא ממש מנחמת אותם.
לפני 1946 ארה"ב פוצצה שלוש פצצות אטום - אחת באתר הניסוי אלאמו, ושתיים האחרות בערים היפניות הירושימה ונגאסקי.

הקומוניזם היה באותן שנים סמרטוט אדום בפניו של הדוד סם, ובניסוי בביקיני ביקשה וושינגטון להזהיר את מוסקבה מפני התפשטות באירופה. מגזין טיים כתב על הניסויים: "אף אחד מהניסויים הללו לא מתוכנן להיות משהו מדהים. אף ניסוי לא מתוכנן להראות לעולם איזה נשק רב עוצמה היא פצצת האטום. אף ניסוי לא מתוכנן למטרות פוליטיות או דיפלומטיות. ההרס של קבוצת כלי שיט ימיים עם הרבה מים ביניהם לא צריך להיות מחזה מרשים". העולם צפה.
חיל האוויר הטיל את הפצצה הראשונה, עם שם הקוד "הבל" (Able), החטיא את אניית המטרה בחצי מייל והפצצה הטביעה את האניות שהיו ברדיוס של 100 מטר ממקום נפילתה. כל השאר גלשו על גל בגובה של 20 מטר, ונשארו שלמות.
כמה ימים אחר כך, הגיע תורו של חיל הים. הם הפעילו את המתקן שלהם ("בייקר") שהיה טמון 25 מטר מתחת לפני הלגונה. שני מיליון טונות של מים עפו באוויר לגובה של יותר משני ק"מ, וכשחזרו למטה, פגעו קשה באניות שעוד לא נפגעו מהפצצה השניה. חלק שקעו באותו המקום, ואחרות נגררו על מנת לשקוע במים עמוקים יותר. חיל הים היה מרוצה. הניסוי שלהם הצליח יותר מהניסוי של חיל האוויר.
פצצות המימן הראשונות פוצצו בביקיני בשנת 1954, והיו בעוצמה של 15 מגהטון, פי שלושה ממה שחשבו. זה היה האמצעי הגרעיני העוצמתי ביותר שאי פעם נוסה על פני כדור הארץ, ומחק לחלוטין אי שלם. הנשורת נפלה כמו שלג, הרגה ושיתקה צופים בניסוי, מתיישבים באיים ליד, וצוות של אניית דיג אי שם באוקיינוס השקט. ענן הקרינה כיסה את העולם כולו, ובאופן אירוני לחלוטין העלה את ערך חילוץ הספינות של סקפה פלו, שהפכו לאחד המקורות של ברזל נקי ולא מזוהם, שממנו ייצרו מכשירים מדעיים.

כלום אינסופי
ואחרי ההקדמה הגרעינית, הגיע זמן הצלילה. אנחנו יורדים במה שנראה כמו כלום אינסופי. המיכלים של פאביו מנצנצים אלי, ואפור ענק עוטף אותנו הרבה יותר ממה שניתן לצפות בתוך מה שאמור להיות כחול עמוק. כריש שונית אפור אחד מטפס אלינו באיטיות מהמעמקים, סקרן לראות מיהם היצורים הרעשניים הללו שחודרים לשטח שלו. אז אני רואה את התחתית. אך זוהי לא קרקעית הים. אלו שורות של חריצים שזורמים להם בכל כיוון ונעלמים. עם ראות של 20 מטר, קל מאד לאבד את עצמך על סיפון שאורכו 300 מטר, ורוחבו יותר מ-30 מטר. סיפון העץ כבר מזמן נעלם. זהו שדה ברזל עליו ניתן היה בקלות להנחית כמה מטוסים.
הסרטוגה היתה בת זוגה של הלקסינגטון והן היו נושאות המטוסים הראשונות בצי השישי. הלקסינגטון, עם 90 מטוסים על הסיפון, היתה מצולקת מחמש התקפות קמיקזה באיו ג'ימה ומקרבות רבים במלחמת העולם השנייה, וגם בזמן הטבעתה עדיין היתה אחת מנושאות המטוסים הגדולות בעולם.
לסרטוגה היו יותר מ-1,000 תאים. התחמושת על האנייה כללה בין היתר תריסר תותחי חמישה אינטש, שמונה מכונות ירייה ו-30 תותחים נגד מטוסים. כיום היא יושבת ישר על קרקעית האוקיינוס, ונחשבת לכוכבת ההצגה. אנחנו עוצרים ליד תותחים נגד מטוסים, ומלגזה שנשכחה בחוץ ונהרסה לחלוטין על ידי הגשם האטומי. הכל במידות שלא ייאמנו, עד כדי כך, שאני מתקרב לתותח אחד והוא כל כך גדול שאני לא מצליח לצלם אותו. עוגן אחד תלוי מהחרטום, אחד שוכב על החול. חוליה אחת של השרשרת יותר גדולה מחלק גוף עליון של אדם בוגר, ושרשרת העוגן נשפכת מחור עצום בגוף הספינה ושזורה באלמוגים. אנו מציצים למטה, וקשה להאמין שלפחות עוד 25 מטר מפרידים בינינו לבין התחתית.
הגיע הזמן לעשות את דרכנו לאורך הסיפון, ליד הפתח שהיה של מעלית הפצצות, אבל המחשב מצפצף כמו משוגע ומורה לנו לערוך עצירת דקומפרסיה. אנו עוברים ליד חדרו של האדמירל. המיטה שלו עדיין שם וגם צינורות הדיבור בהם השתמש על מנת לשמור על קשר עם גשר הפיקוד.
להקה של פלטקס (batfish) מערפלת את הראייה ב-15 מטר, בעצירה הראשונה שלנו. העצירה השנייה היא בטרפז המשתלשל בו צינורות לניטרוקס ואנו מעבירים הודעות טפשיות אחד לשני על לוחות הכתיבה למים שלנו. לבסוף אנו עולים למעלה לסירת הצלילה שלנו, וזריחה פסיפית לוהטת מסמנת לנו שהצלילה הושלמה.
נושאת מטוסים גדולה כמו שדה תעופה. הסרטוגה היתה עיר צפה על פני המים. בצלילה השנייה שלנו ביקרנו בהאנגר ששימש לאחסון המטוסים. הרצפה מלאה בחלקים חלודים עד לגובה הברכיים. הנפת סנפיר לא מחושבת אחת, והמים הופכים חומים. הפנסים שלנו מגלים חלקי מנוע ומדחפים, שורות של פצצות מסודרות להטענה. זה מקום אפל ועגמומי. אני שמח לצאת החוצה.
בגלל מגבלות הזמן של 30 דקות זמן תחתית אי אפשר להספיק לראות את כל הספינה. צללנו רק ארבע צלילות בשבוע שהיינו שם ואם הייתה זו הספינה היחידה באזור, זה היה שווה. בגלל שפע הספינות באזור אנו מחליטים לבקר גם בספינות אחרות.

גברת כבדה
עוד ירידה ממושכת למצולות, הפעם בדרך לספינת המלחמה האמריקנית ארקנסו. הקנים של התותחים (15 אינטש) שנתנו לה כוח ירי אדיר, נשארו היכן שהיו קבועים ומונעים מהסיפון לגעת בחול.
הארקנסו הושקה בשנת 1911 והנשיא האמריקני ויליאם טאפט שלח אותה להפלגה בתעלת פנמה הבלתי גמורה עדיין. היא פעלה באירופה כחלק מהצי המלכותי וראתה את כניעת הצי הגרמני. בניסויים בביקיני היא הוצבה פחות ממייל מאזור הפיצוץ. היא שרדה את הטלת הפצצה הראשונה של חיל האוויר, אך שקעה במים 19 שניות לאחר שחיל הים ביצע את הניסוי שלו. האנייה, כפי שניתן לתאר, שוכבת הפוך, בגלל כובדו של הסיפון. התותחים מכוסים באלמוגים, אך ניתנים לזיהוי בבירור כשהאור של הפנס מאיר עליהם. מאד חשוך מתחת לסיפון ההפוך, ואני שמח לחזור למעלה, היכן שרואים עוגן ענק נתלה ברפיון ומנסה לדמיין את קול הנפץ שנשמע כש-26,000 הטונות של הארקנסו איבדו את היכולת לצוף והאיצו לקרקעית הים בעומק של 55 מטר. בצילומים שתיעדו את הפיצוץ, רואים משהו שדומה לארקנסו עף בגל הענק שנוצר, אך למעשה מה שהכניע אותה היה גשם של כמה מאות טונות של מים. לקח הרבה יותר מסתם פצצת אטום כדי להכניע את הגברת הכבדה הזו.

תותח של אלמוגים
אנחנו יורדים לקרקעית שזזה ומתנועעת מתחתינו. כשמתקרבים יותר, אנו רואים שזו לא הקרקעית שזזה, אלא להקה של ג'קים שהפרענו לה בנוכחותנו החייזרית, מעלת הבועות. במקום לרחף בנחת, הם מסתדרים בצורה אחת צפופה גדולה ומאיימת, ומחפשים מקום אחר, אחרי שתפסנו את השונית המלאכותית שלהם, הקארלייל. האנייה הזו שגויסה ב-1944, אורכה כ-150 מטר ומשקלה 6,800 טונות, טבעה מהפצצה הראשונה ויושבת על הקרקעית.
אנו יורדים לבטן הספינה כשכריש שונית לבן מלווה ומרחרח אותנו בסקרנות. בבטן הספינה מקדמים את פנינו מנועי מטוסים אדירים. המדחפים שלהם מקומטים ונראים כמו עלי פרח החלודה. תותח יחיד על הסיפון, שהושתק לנצח, מכוסה בשכבה כל כך עבה של אלמוגים, שקו המתאר שלו מטושטש לחלוטין, אך לידו הצורות הבלתי ניתנות להסוואה של פגזים בלתי משומשים, ששוכבים באריזותיהם ונראים כמו ביצים בקופסה. בעמדת ההגאי המשנית שוכן עמוד המצפן, שלם לחלוטין, לא מודע לחלומותיהם של אספני חפצים עתיקים, שיושבים בכורסאותיהם בארצות רחוקות. ערב חורפי אחד, זה כל מה שצריך בשביל לנקות ולמרק את עמוד הנחושת עד שיבהיק.

חלום צילומי
בקרקעית, בצורה ישרה, יושבת הלמסון, טעונה במלואה ומוכנה לקרב. אני מנסה לצלם את שלושת טילי הטורפדו הענקיים שכעת מצביעים למעלה, אבל אם היו משוגרים בוודאי היו מטביעים את כל מה שהיו פוגעים בו.
הלמסון, כ-120 מטר אורכה, טבעה בפיצוץ הראשון ונשכבה על צידה בקרקעית. הפיצוץ השני איזן אותה. יש לה עדיין חמישה תותחי חמישה אינטש, שלוש סוללות של צינורות 21 אינטש לשיגור טורפדו וארבע מכונות יריה.
היא הושקה ב-1936, לקחה חלק בחיפוש אחר הטייסת האבודה אמליה ארהרט, והשתתפה בקרבות באוקיינוס השקט, כולל התקפת קמיקזה בגוואדלקנל.
טריגון שוחה להנאתו לידנו, וכריש שונית לבן קצוות חולף ליד מכונות היריה, שלפתע מתגלות לעינינו. אלמוג שולחן מקשט את הקנה של אחד התותחים. על הגשר הפתוח ניצב זקוף עמוד טלגרף. לידו, עומד המצפן על עמוד משלו מקושט בצורות משונות של אלמוגי בועה. נפוחית גדולה וצבעונית מגיחה בעליצות מאחוריו. עוד עמוד טלגרף מונח היכן שנחת ולידו דלת אטומה למים והמסגרת שלה, שנקרעה ממקומה כשההדף התת מימי הזיז את הספינה ממקומה.
אנחנו פחות מ-50 מטר, וזו צלילה רדודה בהשוואה לצלילות הקודמות. למרות זאת אנו צוברים כאן הכי הרבה דקות דקומפרסיה, ומתפתים לשהות ארוכה. זהו חלומו של כל צלם תת מימי, ספינת רפאים. כך חושבים כל הלא-צוללים שצריכה ספינה טבועה להיראות. אנו מתחננים בפני המארחים שלנו לעוד צלילה בספינה הזאת. לא סתם מספר התמונות הטובות מהאתר הזה עולה על כל התמונות שצילמתי בביקיני.

כלי נשק טעונים
ספינת הקרב אנדרסון היתה חסרת מזל. היא נתנה חיפוי ללקסינגטון בקרב בקוראל סי וליורקטאון במידווי, ושתי האניות הללו טבעו. היא ניזוקה כשנתקלה בעמוד אלמוגים לא ממופה ונשלחה לפרל הארבור לתיקונים. יותר מאוחר היא ליוותה את הסראטוגה לקבר ההמוני בביקיני.
אורכה כ-120 מטר, והיא חומשה בתריסר משגרי טורפדו משולשים, מכונות ירייה ועוד. היא אחת היחידות שטובעו כבר בפיצוץ הראשון והיא שוכבת על צידה.
לצלול לאנדרסון זה כמו לראות את הלמסון בשידור חוזר, רק שצריך להטות את הראש לצד על מנת לראות באותה דרך. בהתחלה היא נראית צעצועית מעט לעומת ספינות הקרב המפלצתיות שכבר צללנו אליהם.
כלי הנשק שלה טעונים ומוכנים לפעולה, לאויבים שמתו מזמן. שני קנים של נ"מ מכוסים בספוג אדום, עמוד מצפן שבור מתגלגל בערימת השברים. אני חושש שכמה מחובבי הספינות הטבועות לא יוכלו להתגבר על העובדה שאינם יכולים לקחת מזכרות מהאתר הזה.

ד"ש מפרל הארבור
"טורה, טורה, טורה!" נשמעה הקריאה. נגאטו היתה האניה שקיבלה את השדר שמתקפת הפתע של היפנים בפרל הארבור הצליחה. אני מסתכל על הגשר של אדמירל ימאמוטו, אל המקום בו נולדה התוכנית ושם ניתנו הפקודות וחושב על הטראומה שנגרמה לאמריקנים אחרי אותה התקפה.
הנגאטו, שאורכה היה כ-240 מטר ומשקלה 43 אלף טונות, הושקה בשנת 1919 והיתה האוניה היחידה שנותרה מהצי היפני בשנת 1945. היא נפגעה קשה בקרב על מפרץ לייט וחיכתה בנמל טוקיו לתיקונים שמעולם לא בוצעו.
בניסויים בביקיני, היא נפגעה קשה מהפיצוץ השני, אבל ארבעה ימים נמשכה גסיסתה - עד ששקעה במים.
קשה לתאר עד כמה תותחי 16 אינטש הם גדולים. אני יכול לבטא את עצמי רק בצילום של פאביו ליד הקנה של אחד התותחים. כמו כל ספינות הקרב, גם זו מצויידת בסיפון מאד כבד, והתהפכה לפני ששקעה במים. אנו שוחים מתחת לסיפון ההפוך, והחרטום המאסיבי, המצופה בשריון, מוחזק על ידי אותם תותחים ענקיים. חלק מהקנים גאים וזקופים, חלקם שקועים בחול הקרקעית. פנסים הם מצרך הכרחי כאן. אף לא קרן אור טרופית אחת מחלחלת להאיר את האפילה המדכאת. אנו ממשיכים לאורך החרטום ומגיעים לגלגל עצום, שאנחנו לא יודעים למה שימש.
בצלילה השנייה ירדנו לראות את ארבעת המדחפים של נגאטו. כמו שתדרכו אותנו, היפנים בוודאי סבלו מקנאת מדחפים רצינית, ושווה לעשות צלילה מיוחדת כדי להתרשם. הם היו חזקים מספיק בשביל לדחוף את הספינה בכוח של 82 אלף כוחות סוס למהירות של 25 קשר.

דג פנאומטי גדול
האפוגון סיימה את חייה בגיל צעיר, שלוש שנים בלבד לאחר שנכנסה לשירות בצי הצוללות האמריקני. היא הייתה מחומשת בעשרה משגרי טורפדו בקוטר 21 אינטש, תותח חמישה אינטש וכמה תותחים נגד מטוסים. היא טובעה בפיצוץ השני.
תחילה לא התלהבתי כל כך לצלול לצוללת. הייתי בטוח שזאת תהיה סתם גברת ענקית ששוכבת לה בקרקעית הים, בלי שום דבר מעניין להציע לצוללים. טעיתי.
האפוגון יושבת על הקרקעית, ונראית כאילו היא הולכת לשוט משם עוד רגע. פתחי הצוללת סגורים, אך משגרי הטורפדו פתוחים, וטעונים בדגים פנאומטיים גדולים הרבה יותר מאשר דגי הנצרן המסתובבים בירכתיים. אנו מאירים על קצה טילי הטורפדו בפנסים, ומגלים שהם מוכנים לשיגור. המדחפים עטורים באלמוגי קצף כמו שיער אף בלתי רצוי של ימאי מזדקן. אפשר להכנס לתוך הצוללת דרך פתח קטן, אבל ויתרתי על הרעיון. אפילו קרביים של צוללת פעילה הם קלסטרופוביים בשבילי, תודה. הביקור במוזיאון המלחמה של ביקיני היה מרגש דיו, גם בלי להשתחל כצלופח לתוך הסיגר הענק.

תרגמה את הכתבה מאנגלית לעברית: מורן אמוזיג.