במים קרים, עד קפואים, בצמוד לריביירה הצרפתית וליאכטות של המיליארדרים, יצא צולל ישראלי לגלות כי הים התיכון "שלהם", אינו הים התיכון "שלנו"

מאת יערון פוזננסקי*

המים קרים מאוד. למזלי הבאתי איתי את החליפה החורפית שלי. האם אני בים התיכון? זה לא נראה ככה. לצוללים הישראלים, "ים-תיכון" פירושו - בדרך כלל אלטרנטיבה עלובה לים סוף, מקום שהולכים לצלול בו "כי אין הגיון בנסיעה של 8-10 שעות הלוך-חזור כל שבת", מקום שבו יש הרבה חול, ומעט ריפים שוממים. אבל התמונה בדרום צרפת, על שפת אותו ים תיכון בדיוק, קצת שונה.
בפסח מצאתי את עצמי עם משפחתי בחופשה בעיר קאן (Cannes). העיר ממוקמת ברצועת החוף העשירה, המכונה "הריביירה הצרפתית", למרות שהצרפתים קוראים לה "חוף התכלת". חצי שעה נסיעה מערבה מהעיר הגדולה ניס (ניצה) וכשעה נסיעה מערבה מנסיכות מונקו הידועה.
העיר מפורסמת בעולם בעיקר בשל פסטיבל הסרטים שהיא מארחת כל שנה, אולם מהווה מקור משיכה תיירותי כל השנה, עקב חופי החול, המים  התכולים, חנויות היוקרה והמלונות המפוארים.
כמובן, שגם אם המטרה העיקרית היתה לנפוש עם המשפחה, לא יכולתי להימנע מלצלול. ביום השני להגעתי, למרות שהים היה די גבוה, התקשרתי לספינה "SYLPA", שלוחה צפה של מועדון הצלילה של קאן.
לטלפון ענה לי הקפטן פטריק הוברט, שהסביר שכל יום - בלי יוצא מן הכלל - הספינה יוצאת לצלילה. המפגש הוא בשעה 9:00, יוצאים לים בשעה 9:30 וחוזרים בסביבות 12:00. למחרת בבוקר התייצבתי בשעה 9:00 במזח סיינט-פייר (Quai Saint-Pierre) שבנמל הישן של קאן.
בקאן שני נמלים. הנמל הישן, במערב הטיילת, הוא הנמל העיקרי, בו עוגנים ספינות דייג ויאכטות וממנו יוצאות ספינות לטיולים ולאיים סיינט-מרגריט וסיינט-הונורה, והנמל החדש, במזרח הטיילת, מאכלס במזרחיו את הספינות ויאכטות הענק של האלפיון העליון של העולם - גם המגא-יאכטה של נסיך ערב-הסעודית שם.

הספינה "SYLPA" הינה ספינת צוללים גדולה ומאובזרת היטב להפלגות צלילה חד-יומיות. הספינה מצויידת בציוד צלילה איכותי, ברובו של חברת "SCUBAPRO". מיכלי הפלדה משופצרים לספסל ארוך במרכז סיפון הירכתיים המוצל של הספינה, מעליהם צינורות המדחס.
את פני קיבל בחום קפטן הוברט, ממוצע קומה, עב-כרס, פנים אדומות וחייכניות עטורות זקן ג'ינג'י-בלונדי וקול צרוד מאוד. לא ציפיתי שיזהה אותי אבל אני זיהיתי אותו כבר מרחוק. הוא נשאר בדיוק כפי שזכרתי אותו מצלילתי הקודמת בקאן לפני שנתיים.
עם העליה לספינה ניגשה אלי מדריכה ובדקה את תעודותי ואת יומן הצלילות שלי. מילאתי טופס עם פרטי האישיים כשבינתיים הצטרפו להפלגה שני צוללים נוספים ומשפחה (אבא-אמא-ילד). בסביבות 9:30 יצאה הספינה לים גבוה של מטר עד שניים. מכיוון שאף אחד סביבי לא היה מוטרד מכך, לא אמרתי כלום. מזג האוויר היה מעט אפרורי וקריר, אך המפרץ היה מדהים ביופיו. רצועת החוף של העיר קאן זרועה במלונות מפוארים, הטיילת מלאה בתיירים ובמכוניות מפוארות. מנגד היה האי סיינט-מרגריט. האי שוכן במרחק רבע שעה הפלגה מהנמל הישן והתפרסם בעיקר בגלל מצודת פורט-רויאל, שנבנתה בפקודת החשמן רישלייה והשוכנת עליו. באחד מגלגוליה שימשה המצודה כבית סוהר. בין השנים 1687-1698, היה אסור בה אסיר בעל מסכת ברזל, סביבו נרקמו אגדות לרוב...
כשהספינה נכנסה לחסותו של האי רגעו הגלים. עתה הבנתי מדוע לא היתה בעיה לצאת לצלול בים סוער זה.

עברנו על פני המצודה בדרכנו לאתר הצלילה. המצודה הבנויה על צוק סלעי אפור, הביטה בנו במבט נייטרלי כשהשלכנו עוגן. בעת ההפלגה, למרות הטלטולים, התלבשתי בחליפת 7 המ"מ האטומה שהבאתי במיוחד. לפני שנתיים קפצתי למים בטמפרטורה מקפיאת עצמות ושאר איברים של 13 מעלות כשעלי חליפת שני חלקים 5 מ"מ וגיליתי מהר מאוד שאני לא ממש רחוק מדום לב. הפעם כבר באתי מצוייד.
הוברט כינס אותנו לתדריך. נמצאנו מעל אתר צלילה בשם "Le Vengeur" (הנוקם). צוותתי לשני צוללים נוספים - מיכאל ויאניק - האחד Dive-Master והשני מדריך.
קפצנו למים. לקחתי את המצלמה התת-ימית שלי מידיו של הוברט והצטרפתי לשותפי ששחו בינתיים לחבל העוגן. המים היו קרים (13 מעלות צלסיוס) אבל נסבלים. לאחר בדיקה התחלנו את הירידה.
הצלילה החלה על מדף בעומק 9-10 מ'. קרקעית המדף היתה מכוסה בצמחיית אצות עבותה, מגלה פה ושם אלמוגים כתומים, לבנים וצהובים וכוכבי-ים כתומים. המדף הסתיים בקיר אנכי שירד לעומק 40 מ'. הראות היתה מדהימה - כ-30 מ' לכל צד.
התחלנו בירידה לאורך הקיר, שהיה מכוסה באלמוגים צבעוניים, צמחיה, כוכים ומערות. מאחת המערות יצא ראשה של מורנה, פיה פעור כלפי הצוללים המטרידים את מנוחתם. ממנהרה אחרת הציץ לובסטר גדול, כשהוא סורק עם מחושיו את המים.

כשהגענו למטה התגלה סלע בינוני בגודלו, עליו גורגוניות יפהפיות בצבע סגול וצהוב. להקת דגים קטנים חגה מסביב בפטרול מהיר. צילמתי כמה תמונות והמשכנו לטייל באזור. לעינינו נגלו דגים רבים, בלהקות וביחידים, אלמוגים ממינים ומצבעים שונים, כוכבי-ים כתומים וצמחיה מגוונת. אפילו רדפתי אחרי דיונון גדול. חזרנו בעליה מתונה לאורך הקיר ובהגיענו למדף הסלע פנינו חזרה לכיוון העוגן. סה"כ זמן הצלילה - 40 דקות, שלאחריהן, איך לא, עוד 40 דקות של קור מרעיד.
העליה לספינה התבצעה בסולם מיוחד שניתן לטפס בו גם עם סנפירים.
לאחר שעלינו מהצלילה, הועלה העוגן והספינה התקרבה יותר לחוף. הילד שהגיע עם הוריו ירד עם המדריכה לצלילת היכרות, והוריו נשארו על הספינה. פטריק הזמין אותנו לחרטום, ושם על שולחן, חיכה לנו בגט חתוך לפרוסות, כבד אווז עם פטריות כמהין, גבינת קממבר ויין אדום. סיום אנין טעם לצלילה מצויינת.
לנמל חזרנו, על פי התוכנית, בסביבות השעה 12:00, עוגנים בצל מצודת הרובע העתיק של קאן, השומרת ממרום הגבעה על הנמל הישן.
כעבור שבוע חזרתי לספינה בכוחות מתוגברים. הפעם הצטרפו אלי אחי ושני בני-דודי. אחי צולל שני כוכבים ואילו שני הבני דודים החליטו להצטרף לצלילת היכרות.
לאחר התארגנות מהירה יצאנו להפלגה כשאיתנו קבוצה נוספת של צרפתים. בניגוד לצלילה הקודמת, מזג האוויר היה יפה ושמש זוהרת חיממה את האוויר. השמים היו תכולים ללא עננים והים רגוע ושקט. יצאנו את הנמל ופנינו מערבה. כעבור כמה דקות כבר זרקנו עוגן במרחק מה מהחוף.

לאחר ההתארגנות ירדנו קודם אחי ואנוכי יחד עם צולל נוסף. בעומק של כ-8 מטרים נתקלנו בסלע גדול. אחרי בדיקה שהכל תקין המשכנו בירידה לתחתית הסלע בעומק 20 מ', כדי לפגוש עוגן אדמירלי גדול שהוצב שם כגלעד לזכרו של צולל שנהרג. לא, לא צריך להיבהל, הוא לא נהרג בצלילה אלא מת מוות "יבשתי". מכיוון שאהב מאוד צלילה, משפחתו הציבה את העוגן לזיכרו.
מהעוגן המשכנו את הצלילה סביב הסלע הענק. בצלילה זו  התרכזתי יותר בצילום בעלי חיים צבעוניים קטנים. פגשתי ספוגים רבים בצבעי צהוב ואדום, נרתיקניות גדולות מדהימות - מעין תולעים רב-זיפיות הפורשות מניפות צבעוניות למים לקליטת מזון מן המים ואחי - נתן - היסב את תשומת לבי לחשופית קטנה לבנה מפוספסת בצהוב-שחור.
לקראת סיום הצלילה הגענו לחבל אנך שהורד מירכתי הספינה, שם חיכינו כמה דקות שהמדריכים ירדו עם שני הבני-דודים שלנו לצלילת ההיכרות והצטרפנו אליהם לצלילה משפחתית.
בסיום הצלילה עלינו לספינה לסיבוב נוסף של סעודה כפרית מרעננת המלווה בכוסות יין מקומי.

 *הכותב הינו Dive-master (PADI), צולל טרימיקס וריברידרים (IANTD).