צולל צרפתי ירד לעומק של 170 מטר רק כדי לקבוע שיא עולמי בצלילת עומק לספינות טרופות. צולל בריטי נחת על קרקע בוצית בעומק של 304.8 מטר ורץ לספר לחבר'ה על השיא החדש שקבע. רבים אחרים שביקשו לחקות אותם ולרדת למעמקים בלתי אפשריים נעלמו לנצח. לצלול מעבר לכל גבול שפוי

מאת דני יונסקו

מאז בריאת העולם ניסו בני האדם לעמוד ראש בראש מול כל אתגר שאמא טבע בחרה להציב בפניהם. חלקם הצליחו, אחרים התייאשו והיו גם כאלה שלא שרדו את הניסיון.
עולם הצלילה אינו שונה משאר התחומים ומאז גילה האדם את יכולתו לבלות זמן רב מתחת לפני המים, הוא ניסה לפרוץ אינספור גבולות.
רבים מאתנו מוצאים עניין בספינות טרופות אך האם חשבתם פעם לצלול לעומק של 170 מטר כדי לפשפש בקרביה של גרוטאה כזאת? סביר להניח שלא, אולם היו כאלו שעשו זאת בעבורכם.
מרק אנדרוס הבריטי וג'רום מיני הצרפתי תכננו צלילה לספינה הגרמנית באדן, שהוטבעה על ידי כוחות הברית בתום מלחמת העולם הראשונה ומאז היא שוכבת הפוכה ליד אלדרני, אחד מהאיים בתעלה האנגלית.
זוג הצוללים המנוסה ביקש מהצלם מארק אליאט לתעד את החוויה המרגשת והשלושה ירדו לעבר הספינה הנחשקת. כשראה הצלם שהשניים מתעכבים וממאנים לרדת לעומק, המשיך לצלול לבד עם זמן תחתית של 14 דקות וכמה שעות טובות של חניות דקומפרסיה. התוצאה: שיא העולם בצלילת עומק לספינות טרופות.
לכאורה אפשר להתרשם מהתעוזה של הצלם, אך כאשר חושבים כיצד היתה מסתיימת הצלילה במקרה של תקלה קטנה, לבדו במעמקי האוקיינוס, נזכרים שוב שחוט שערה דקיק מפריד בין אומץ לב לטפשות וחוסר אחריות.
דבר אחד זה לצלול לעומק כזה כדי לראות ספינה, ודבר אחר זה לצלול עמוק יותר רק לראות חושך או במקרה הטוב בוץ. חוויה כזאת עברה על ג'ון בנט בנובמבר 2001, כאשר קבע שיא חדש בצלילות עומק - 304.8 מטר. בנט שיפר בכך שיא אישי קודם שעמד על 254 מטר. הצלילה התבצעה מול חופי פוארטו גאלרה שבפיליפינים ונמשכה תשע שעות ו-36 דקות.
האיטלקיה קלאודיה סריפרי היא הצוללת הראשונה ששברה את שיא ה-200 מטר, כשצללה מול חופי נאפולי לעומק של 211 מטר. שיא העומק לנשים בים סוף נקבע על ידי ג'ין מאייר, העומדת בראש מערך ההדרכה של TDI, כשירדה לעומק של 150.7 מטר. לי קאניגהאם, בן 35, מחזיק בשיא העולם לצלילות עומק בים סוף, לאחר שירד לעומק של 220 מטר תוך כדי הכנות לאליפות העולם.

אתגר מסוכן
צלילת מערות היא מהמאתגרות והמסוכנות ביותר. לא מעט צוללים, מוסמכים ולא מוסמכים, ניסו לחקור מערות תת מימיות אך לא זכו לחזור מהן בחיים.
כדי להתמקצע בתחום, הקים ג'ורג' ארווין, צולל עתיר ניסיון ותאב הרפתקאות את WKPP (Woodville Karst Plain Project). המטרה: חקר מערכת מערות מים מתוקים המצויה בפלורידה. מערכת זו היוותה ומהווה מקור משיכה עצום לרבבות צוללי מערות, אך למיפוי והמחקר אחראים רק אנשי WKPP.
צלילה במערה לאורך של עשרות עד מאות מטרים היא אתגר שדורש מיומנות, אך לצוללים של WKPP היא משחק ילדים. ממש כך. בסתיו 1996 קבעו שניים מחברי הקבוצה, ריק סאנקיי וברנט סקארביין, שיא לא ייאמן, כאשר צללו בעומק של 87 מטר לאורך 4,573 מטר.
אומנם מאז שארווין החל לנהל את הפרויקט כמעט ולא היו בו תאונות לבטח לא קטלניות, אך קודם לכן, אחד מבכירי קבוצת המחקר נהרג במרחק זעום, של 16 מטר מפתח היציאה, כאשר כמה תקלות טכניות הכניעו אותו.
מערות ארוכות ועמוקות במיוחד מצויות במקסיקו, והן מושכות אליהן צוללים רבים. חלק קטן מהם קבע שם שיאים חדשים. אחרים איבדו שם את דרכם. לנצח.
תאונה כזאת אירעה ב-6 באפריל 1994. ג'ים בואודן ושאק אקסלי תכננו לצלול לעומק של 300 מטר, כדי להגיע לקרקעית אחת המערות במערכת זקטון. השיא נקבע 11 דקות לאחר תחילת הצלילה: 282 מטר. שבע דקות אחר-כך פסק לפתע זרם הבועות שעלה לאורך אנך הירידה של אקסלי. רעייתו, צוללת מיומנת בעצמה ובת זוגתו ברבות מן הצלילות, ירדה למים וצללה לעומק של 84 מטר. בעומק זה היה מדף בסלע, והיא קיוותה שהוא זה שחוסם את בועות האוויר של בעלה בדרכו למעלה. תקוות שווא.
בואדון עלה לפני המים לאחר שמונה וחצי שעות של חניות דקומפרסיה בהן נאלץ להתמודד עם הידיעה שבן זוגו לא עלה ואין ביכולתו לעזור לו.
למרות האסון, בואדון תכנן לחזור ולחפש את קרקעית המערה באוקטובר באותה שנה. מזג האוויר והשטפונות שפקדו את האזור, מנעו ממנו לעשות זאת ומאז ועד היום לא ביצע שום נסיון נוסף.

190 מטר בזרם
ושוב, מבט יותר קרוב לבית: רופא השיניים ד"ר אחמד כמאל, המכונה ד"ר טק, שילב בין צלילות עומק לבין צלילות מערות. הוא צלל למערה בסיני, בעומק של 160 מטר. בהכנה להמשך חקר המערה, שבר את שיא העולם לעומק בצלילות זרם, כאשר צלל לעומק של 190 מטר. רק אל תקחו ממנו דוגמה, כשאתם יורדים בפעם הבאה לסיני. צוללים כאלה, מעבר לשריטה החרוטה במוחם, נעזרים בציוד מיוחד והם עוברים אימונים קשים, שלא תמיד מונעים מהם תאונות.